יום ראשון, 28 בפברואר 2021

48 - חלום

 אני בדירתי עם בת זוגי שהיא לא פחות מ-מגי אזרזר שלובה באופן מהודק עם אחיינית נשואה שלי. אנחנו מתכוננים ליום שישי, ארוחת ערב שבטית. אני יודע שעליי להפגין חיבה ותשוקה לאשת חיקי, אבל היא ממש לא מעוררת אותי מינית. אני מנשק אותה בפתאומיות אבל זה כמו לנשק ילדה על הלחי. אין תשוקה. אחר כך אני מבין שעליי להתאמץ יותר; אז אני שר לה שירי אהבה, והיא נפתחת מולי מלאת שמחה.

אבל בצד עומדת זוגתי האמתית, לא זו שאני נשוי לה אלא זו שהיא זוגתי האמתית באמת. קצת נבוך אני פונה אל *מגי ואומר לה - הגיע זמני להתקלח. המחשבה שאצטרך לשכב אתה מעוררת בי פחד רב. 

יום שישי, 26 בפברואר 2021

47 - גדליה מהמושב

 גדליה, הוא גדי, בחור צעיר, לשעבר, ממושב בבקעה הגיע אז לעיר הגדולה. גבוה, זקוף תדיר, שפעת תלתלים שחורים מעטרת ראשו, והוא עוטה חולצת T מרוטה מעט, ומכנסי הזלמן שלו רחבים כלכך, עד אם עמד לו, לא ניכר הדבר כאצל שאר החרמנים הצעירים. והוא היה חרמן אש. אמרו לו במושב, בתל אביב יש את הכוסיות הכי הכי. מה אתה מסתפק בדינה הדדנית של המושב, ששוכבת עם כל אחד, המסכנה. לך בן יקר ומצא לך את הפנינה הפנינית מכולן.

ירד בתחנה המרכזית הישנה, נכנס לשירותי הגברים כי לחצה שלפוחיתו, וכמעט התעלף מהסירחון. אבל ברירה לא היתה לו אז הטיל מימיו במהירות, לא התענין במה שקורה סביבו ויצא מיד לקו ארבע שלקח אותו לרחוב אלנבי. שם דוד עמנואל החזיק חנות צילום ודפוס בשכירות והוא, גדליה ילמד אצלו את מלאכת הצילום, גם יגור אצלו. תמורת הלימודים והמגורים  הוא יעבד אצלו, ויקבל מעט כסף, דמי כיס. בכל זאת בחור צעיר עם צרכים.

השמחה לראותו, של דוד עמנואל היתה גדולה, אולי אפילו מוגזמת מהרצוי. אחרי חיבוק ארוך מדיי, חיכוך מוגזם מדיי הוא הרחיק את גדי ממנו, ראה את בגדיו וחטף התקף צחוק. הוא סגר את החנות, לקח את הבחור לקנות תחתונים ראויים, וכמה זוגות מכנסיים וערימת חולצות. בזיל הזול, אל דאגה אמר לו. תלמד , שוק בצלאל הוא המקום לקניות זולות ומהירות. כשתרוויח יותר תקנה במקומות יקרים יותר.

בביתו, בו חי לבד, היו שלושה חדרים. גדליה קיבל מייד חדר מוכן, סידר את הבגדים בארון, שם את חפציו שהביא מהמושב במקומות המתאימים והלך להתרחץ. קצת התבלבל ממגוון הסבונים, השמפואים, הבשמים השונים [ אפטרשייב, דיאודורנט, בשם ], והאמת, לא ידע איך משתמשים בהם. טיפש שכמוהו קרא לדוד עמנואל לעזרה, וזו היתה הפעם האחרונה שעמנואל ראה אותו לא לבוש. לא גדליה לא ויתר על מגורים עם הדוד, אבל הדוד הבין היטב את החבטה שקיבל כשידו נשלחה לעבר הבולבול של גדליה. 

כך, חיו שניהם יחד. משוחחים, מנומסים. עמנואל הביא בחורים הביתה, גדליה מדי פעם הביא איזו בחורה, שיצאה ממנו זעופה, כי הוא גמר מהר מדיי, ולא עמד לו מחדש. שמו יצא לרעה במקומות בהם הסתובב, גבר מדהים ביופיו שגומר אחרי דקה. בצר לו פנה אל עמנואל. עמנואל התרגש ממחוות הידידות הזו, והציע לו כמה וכמה הצעות לדחות את הפליטה.

וכך, גדליה הטיפש התחתן עם נירה. בחורה רזה, חדה מאוד בתווי גופה, שפתיים דקות, שדיים קטנטנים ונוקשים ו-נרתיק יובשני, אלא אם כן סכו במעט שמן. אותו קיבל מעמנואל, מיוחד לחדירות השמן, אמר לו עמנואל.

עם נירה לקח זו זמן לגמור, כי היא לא בדיוק משכה אותו. על גופה התאמן בהשהיית הפליטה. למד טריקים שונים, למד להרגיע את הדחף לגמור דקה לפני שמתפרץ לו הזרע. והיא, הערצתה לבן זוגה יפה התואר, חוסר אמונה שזכתה בבחור הכי יפה בעיר, שגם לא גומר מהר, קצת העבירו אותה על דעתה. אבל היא גם ראתה את הבחורים שעמנואל הביא. 

נכון, שכחתי לספר, גדליה ונירה חיו עם עמנואל. חסכו בכסף לקנות דירה. גדולה ומפוארת הם רצו. לעמנואל, כל עוד לא התערבו בחייו, הבית נקי ואין ילדים קטנים, אין בעיה. מה גם שהתברר שהרזונת הזו יודעת לבשל היטב, אוכלת בלי סוף ולא משמינה, וגם ככל הנראה עקרה.

בידיעה ברורה שהיא העקרה התחילה נירה לשכב עם חלק מהבנים שעמנואל הביא. עמנואל גילה מהר, שחלק מהבנים בעצם אוהבים בנות, באים אליו רק למטרות כלכליות [גם הוא קצת טיפש, לא?] והוא עם נירה חסך לעצמו הוצאות, כי הם זכו בסקס עם אשה.  וכך, פעם אחת, זה מה שצריך, אתם יודעים, שכח אחד הגברים הללו או לא רצה לעטוף עצמו בקונדום, ובום-טראח נירה הריונית. [ נכון שידעתם שזה מה שיקרה.. זו חולשה ידועה של סיפור צפוי ]

אוי, כמה דרמה, כמה דרמה

הגירושים היו מהירים

גדליה חזר למושב

עמנואל נשאר עם מירה והתינוק

ושושן העיר שמחה וצהלה

יום חמישי, 25 בפברואר 2021

46 - חלום נבואי

 

ויהי בחצי הלילה, עת רוחי נודדה בין היכלות מעלה

פנה אליי מטטרון, שר השרים ומלכם של מלאכים

ויאמר בהאי לישנא:

בני המתוק, נשמתי ורוחי, ראשיתי ואחריתי לֵךְ לְךָ

אל ארצות היהודים, עריהם, מושביהם ודירות החדר וחצי

אל אבות, אמהות, ילדים רווקים ורווקות, אוהבי בנים

אוהבות בנות, לבנים, צהובים, חומים, שחורים, עגולי

עיניים, מלוכסני עיניים, בעלי עיניים שקועות או בולטות;

כך וכה אמור להם:

מה לכם יהודונים עלובים כי תמרו פי האל הקדוש, זה

שדיבר דרך הרמב"ם, ושטם את הבעש"ט, הבליג על חב"ד

ולועג עד היום לכל האדמו"רים שכוחם מישו המתוק.

מה לכם בני אדם טפשים הרואים בהפקרת גופם ביטוי

לחירותם, מה גם שהם מסכנים בני אדם אחרים, בני אדם

יהודים, ואין נורא מכך. יהודי הורג יהודי? קין והבל חזרו?!

כך אמור להם, בני המתוק.

התעוררתי אחוז חרדה, פלצות - מראה מטטרון אינו קל

לרכי לב כמוני, ובכלל לא ידעתי שאני בנו המתוק.



יום שני, 22 בפברואר 2021

45 -גירוש מגן עדן

 כשהוא טפח בחיבה על ראש בתו הקטנטנה כולם שמחו על כך. במיוחד שמחה בת זוגו זו שיודעת מאילו היכלי גיהנום הגיע עד הלום. כאורפאוס ליוותה אותו, הלכה לצדו שקטה ולא הורידה ממנו מבטה, ולו לרגע, שמא ימעד ויהפוך לנציב מלח.

אחר כך הוא חבט בעדינות בישבנהּ של בִּתו התבגרת. כזו חבטה עדינה, צחקנית. חבטה של אב לבת. אבל היא הרימה גבה, לא אהבה את המגע הזה. ראתה במחווה הדהוד של היכלות הסבל ואולמי הסכנה, בהם הגוף הוא מחיר לבטחון.

היא אחזה בשתי כפות ידיו והביטה הישר בעיניו הכחולות והעמוקות. היא נשפה מעט אויר וסלסלה את שערו המתולתל. ובאומץ שאלה בלחש - זה נחוץ? פניו סמקו, התקמטו, עיניו נעצמו וכל גופו רעד. הזיעה כיסתה את זרועותיו וכפות ידיו. הוא שתק.

כשבועיים אחר כך היא קיבלה בקשה לגט. עורך הדין שלו כתב כך: מרשי מרגיש שאינו יכול ללחום יותר על חייו. הוא מבקש ממך חסד אחרון של אהבה וחמלה - שחרריהו.

יום חמישי, 18 בפברואר 2021

44

 בנקודת המפגש של קרני השמש וקרני האור החוזר של שבתאי ניצבה חללית גדולה. חללית אם קוראים לסוג כזה של חלליות.

בתוכה ישב איש זקן מאוד

סביבו מליוני שפופרות מחומר כהה מאוד, ובתוכן מליוני עוברים מזרעו ומתאי גוף של שותפיו שהלכו לעולמם במהלך הנדידה הגדולה ממרכז הגלקסיה אל קצֶהָ, שעל פי הממצאים, הנבואות הישנות יש בו פלנטה מאפשרת קיום חיים.

אבל האיש היה זקן מאוד.

בשעות האחרונות שנותרו לו לחיות הפעיל את המְדַמֶּה. מכשיר שמטרתו לשנות את צורת החללית לצורה של מטאור, וכך לאפשר לו לנחות, ללא סכנת השמדה על הפלנטה. אבל הוא היה זקן מאוד, ידיו רעדו.

לא, לא הוא לא השמיד את עצמו או את החללית. ידיו רעדו מאוד, הוא לא מצא/זכר את רצף הפקודות שיש לתת לַמְּדַמֶּה, ונידון להיקרא מעתה ולעולמי עד: יהווה, אללה, אלוהים, ברהאמה, קרונוס והחללית נקראה "ולהאלה".

יום ראשון, 14 בפברואר 2021

43 - ממש בהתקף

 זוג מלחצי ענק אוחזים בלבי בכוח

אותות הכאב מתפרשים בכל הגוף, ותחושת המוות, הרצון לא להיות חוזרת כהרגלה בקודש.

והכל בגלל שהיא אמרה:

אין לנו HOT ואני מתה.

---

* לא עוזרת הכתיבה הזו. הלחץ רק מתגבר. בעבר כבר זהיתי שהשתתפות שלי בקבוצות טיפוליות של חרדתיים רק מעצימה את החרדה שלי, עקב יכולתי האמפטית הגבוהה.

יום שישי, 12 בפברואר 2021

42 - יום המשפחה

 המשפחה שלי היא

העכביש על הקיר, הג'וק מאחורי הארון

מיצי החתול ומוקי הכלב

לפעמים באה לבקר

דודה שממית אפרפרה, וכשיש לה אומץ

גם בכיור במטבח היא מבקרת.



חדר קטן ועל קירותיו תצלומי ענק

של הבאבא סאלי ושל הרמב"ם

של שבתאי צבי ויעקב פרנק

וגם שטיח תפילה מצועצע המונח לפני פסל גאנש



אבא ואמא זה מכבר אינם

ארבעה שהפכו לשלושה ואין

בינם ולו מילה



ילדה וילד ואמא אוהבת

וגם נר על אדן החלון

יום חמישי, 11 בפברואר 2021

41 - באמצע הכל

 באמצע הכל, היינו שרועים על הרצפה, עייפים, מותשים. גופנו כאב מאוד. זרועותינו מנוקבות בחורי אינפוזיה, פנינו מכוסים במסכות. לחלצינו כיסוי. חשוף הכל באור הניאון הלבן והאכזר.

והנה היא נכנסה. אני דוקטור א'. אני מכירה את אסף ואת ליאור כבר 40 שנים. אני מביט בה, ותוהה לאן נעלמו קפלי פניה, בטנה שהתנוססה מולה בפאר רב. אשה רזה, פנים רבועות נטולות חוש הומור. אסף [ מי זה? ] אומר לה כמה מלים והיא לא מסתכלת לעברו אלא לחלל החדר.

כן כן, היא אומרת, מסתובבת ונובחת על הסניטר, תקח אותם, את כולם להתקלח, מייד.

יום שבת, 6 בפברואר 2021

41 - המרק של סבתא חווה

 בהיותי נכד לטבעוני ולצמחוני, נכד לאקדמאית מראשית המאה העשרים [ דבר נדיר בפני עצמו ], שעלתה לארץ כי בעלה, סבי, רצה בכך.

היא לא האמינה שתִּדַּרְדֵּר אל מחוזות העוני, אבל כך קרה ומגבירה הפכה ללבורנטית זעומת הכנסה במעבדה רפואית.

כך היא גם למדה איך קונים בשוק הירקות את הזולים ביותר, וכך גם למדה להכין מרק ירקות, וכן אף נטיפי מרק מבצק לבן.

ומאז ועד היום אני מנסה, מנסה ללא הרף לחקות את הדרך, את הטעם של אותו מרק ואותם נטיפי מרק, ונאדה.

לפעמים אני מריח את המרק ממקומות לא צפויים, ומיד חדרהּ הגדול שמחוצה לו צמח עץ דקל ענק, שבו קיננו יונים ובוקר אחר בוקר המו להן והעירו אותי משנתי, השמש שזרחה הישר לתוך חדרהּ הגדול. ישיבה משותפת אל שולחן האוכל, שיחות על סבי אותו העריצה, קריאה משותפת בכתבי קליסיקונים רוסיים, סיפורי אגדה אותם ספרה לנו, וגם לי. והריח של סבתא, ריח בלתי ישוער. ריח של בטחון, אהבה ללא תנאי ודאגה עמוקה.

יום רביעי, 3 בפברואר 2021

40 - מזל שאת שם הכלה הוא זכר

 כמה מאמץ ואנרגיה הושקעו בטקס החתונה של אילה וסמי גז. נמצא אזור פתוח וחינמי. נמצא מיקרופון לשירות הציבור ליד תחנת אוטובוס, הוכנו דפי הטקס, ואפילו אבי הכלה בעל הקול הנהדר הסכים לקרוא את כל מה שנכתב מראש.

גם ילדי כיתת החינוך של אם הכלה הגיעו והכינו חומרים משלהם לקרוא בטקס החתונה. בשעה טובה, סמי שבר את הכוס, הברכות נאמרו, הקהל התישב לזלול את מנתו ואבי הכלה הלך אל המיקרופון המרוחק כדי לשאת דברים, שנכתבו מראש. היו לו ביד שישה דפים. הוא התחיל כמובן בערב טוב, ולא עברה שניה מאז שסיים את ה"ערב טוב" והדף הראשון נעלם בין חמשת הדפים התחבא לו. עד כדי כך התבלבל שכמעט שכח את שם החתן, מזל שאת שם בתי אני זוכר, מלמל לעצמו.

אבל התברר שיש גם מיקרופון באזור הטקס, והנה תלמיד החל לשאת את ברכותיו, בניגוד לסדר שנקבע. דווקא אהבתי את זה מאוד, ניתן לי זמן לסדר את הדפים. הדף הפותח נמצא, הושם בראש ערימת הדפים. הגיע הזמן, לפי הדפים לברך כל מיני נשים וגברים. מזלה של הראשונה ושל בת הזוג שהדף נמצא.

משסיים לברך את מנהלת הארגון של בת זוגו נעלם לו הדף בשנית. או אז בת זוגו הגיעה לברר מה קורה. לא היו לה דפים אחרים, ובכל פעם דף אחר קפץ מול עיניו. 

ושם בטקס, האורחים כילו את האוכל הנהדר, לאף אחד לא ממש היה אכפת, כי התזמורת פצחה בנגינה ורחבת הריקודים התמלאה בעשרות החוגגים.


קטע מיומנה של עדיה, כיתה יב

  חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...