יום שבת, 24 בספטמבר 2022

 חלף עבר שבוע איזון הלחצים בין ספינת החלל שלנו לספינת-העל והורשינו לצאת אל הספינה. אומר, שנראה לי שההמתנה הזו ארוכה במכוון, וזו דרך ככל הנראה לעקוב אחרי טיפוסים מסוימים, לסקור ולחקור סחורות או כבודות כאלה ואחרות.

ירדתי במדרגות הספינה, ומייד נעצרה לידי קרונית קטנה שהספיקה להכיל אותי ואת ציודי האישי. נענו במהירות לעבר הקיר אליו נכנס הטיל של טרזיאס, אהובי החדש/הישן, ונפתחה דלת. ירדתי מהקרונית ונכנסתי לתוך תא בדלת מסתובבת ענקית. התא היה אטום לגמרי. האוויר היה טעים. נתבקשתי להוריד את כל בגדיי. מסרתי אותם לזרוע רובוטית שלקחה גם את כבודתי אתה ונעלמה לתוך הקיר.

זרם של חול הותז עלי ושפשף את גופי על כל נקביו, למעט עיניים, אוזניים ופה. רצועת אור ירוקה נדלקה תחתיי וריבוע כחול מסגרת את המקום בו עמדתי. הרחבוע נע קדימה ואני אתו, ובטרם התחלתי להתגרד זרם מים חזק שטף את כל החול ממני, ומייד אחריו זרם עדין של נוזל לא ברור, אבל מתקתק. הקול הזהיר מפני ליקוק ממושך של נוזל זה. זה חומר ניקוי ולא מזון או ממתק. 

אחרי כמה דקות בתוך הזרמי הטיהור הללו, נענו קדימה לתא סאונה שהקיז ממני את שאריות האנרגיה שהיתה בי. רגע לפני שצנחתי אפיים ארצה, הועברתי לחדר יבש, רוח חמימה. כוסות שתייה על שולחנות צד, ובגדיי וכבודתי על מדף מוגבה.

שתיתי, התלבשתי, בדקתי את הכבודה.

אחרי עשר דקות נדלקה מחדש מערכת הניווט הירוקה והקרונית נעמדה לידי. חזרתי לתוכה והיא נסעה קדימה בעקבות פס הניווט. עכשיו, בטח לא תאמינו לי, אבל התחושה שלי היתה כמו אחד המתגלגל החוצה מצינור עיכול או מתגלגל פנימה מצינור זרע או צינור ביצית. משהו בצורתו העגלגלה של מסדרון הנסיעה, שבכל כמה מטרים ספור נדלק בו אור אחר, שעל קירותיו הופיעו תמונות וסרטונים בצבעים "מרגיעים" עורר בי קלאוסטרופוביה ורצון לברוח. אבל לא היה לאן לברוח.

חצי שעה נסיעה, ואז מגיעים לכיכר גדולה, אליה מגיעות קרוניות מעשרות אם לא יותר צינורות. חלקן מורדות מפתח בתקרה הגבוהה בתוך מעין ערסל שהיה חלק ממסלול הניווט. לאט, אך שיטתי, ללא קולות, ללא רעש בדממה מוחלטת כל קרונית מצאה את דרכה החוצה מהכיכר.

הקרונית שלי נעצרה באמצע התנועה, ולפתע הפכה למעין מעלית. היא התרוממה כלפי מעלה, ככל הנראה על עמוד מתאים. ריבוע כחול מסגר את המשטח עליו עמדה הקרונית. הקרונית עלתה אט אט, הגובה היה מסחרר. האנשים למטה הפכו לנקודות שחורות, אז העדפתי להסתכל קדימה. מרחוק ראיתי פתח ורוד בצורה של דלת טראנית מהמאה ה- 20. דלת עם ידית, מנעול. דלת אנלוגית. הבנתי שאולי המטרה להרגיע אותי.

המעלית נטה עכשיו לכיוון הדלת הזו. המשטח הגיע עד אליה, וקול אמר לי - קום והכנס לאזור המגורים שלך. קמתי ונכנסתי לאזור המגורים. פתחתי את הדלת ביד, הבטתי לאחור, וראיתי את המעלית צונחת חרש למטה. לא ראיתי סביב שום דרך, מדף, משהו שימנע ממני לצאת וליפול. נבהלתי מאוד. האהפוך לאסיר כאן?

אזור המגורים היה יפה. כמי שהתרגל לחיות בסטנדרטים נמוכים מאוד במטרופוליני ענק, בטרה ובכוכבים אחרים, כמות המקום שהוקצתה לי היתה בזבזנית. חדר גדול צבוע בצבעים מרגיעים, לילך, סגול "מט" בהיר. ממנו שלוש דלתות. אחת לשירותים המרווחים, השניה לחדר שינה עם מיטת ענק, והשלישית למטבח ולאיזור אירוח. מטבח? התבלבלתי. בימינו לא מבשלים בדר"כ, האוכל מוכן עפ"י דרישה מחומרי גלם לא ידועים, אבל מהצומח בלבד, או מחיבורים כימיים מזינים ומזכירי טעמים של ראשית האבולוציה של ההומוספייאנס. מטבח, שנים אחרי אני עוד נזכר ביפחת צחוק במטבח.

היה מקרר, במקרר משקאות בצבעים שונים. קופסאות ובתוכן חומרים צבעוניים שונים. פתחתי והריחות שיצאו התקיפו את חטמי בעוצמה עזה. התישבתי לאכול, והלכתי לישון.

לילה ראשון על אטלנטיס 5.

4

 אינציקלופדיה גאלקטיקה שלחה אותי לתאר את אחת מספינות ההארצה הגדולות של האימפריה.

זה ג'וב ממש טוב, כי יוצא לכתב/עיתונאי/אינקלופדיסט לבלות במחלקה ראשונה בספינת חלל שתיקח אותו לחללית-העל. ובחללית העל הוא מקבל יחס של "מלך", או לפחות כך שיערתי והנחתי לעצמי.

ישבתי באולם בעל דפנות הזכוכית שמאפשרות לצפות בכוכבים אליהם החללית מתקדמת, והנה הולך וגדל מול עיניי גוף עגול, כזה שהזכיר את "כוכב המוות" מסרטו של לוקאס מהמאה העשרים. הבעיה אתו שהוא הפיץ אור, ולפי הברושור והערך שכבר היה באינציקלופדיה, חללית-על מצופה מראות המחזירות קרני אור וחום מכל הסוגים על מנת למנוע התחממות מוגזמת על ספינת-העל.

התקרבנו והגודל היה מרשים. לרגע נזכרתי בתמונות ישנות של הירח, לונה, של טרה - האם בנו כך את ספינת העל, בגודל של לונה?

לידי ישב גבר רזה וגבוה, שחרחר עם מבנה פנים טיפוסי להומוספיינס אחרי המיזוג והעירבוב הגדול של כל מיני משפחותיו, צבעיו וסוגיו. שאלתי אותו: היית פעם בספינת-על? הוא חייך בנעימות ובקול עמוק מאוד, כמו של תוף באס, אמר לי: אני הקפטיין העתידי של אטלנטיס 5. 

אטלנטיס 5, שאלתי. כן, ענה, אטלנטיס 5. כל ספינות-העל שמיועדות להארצה או להזרעה של "טרה הישנה" נקראות אטלנטיס. לפי מה שקראתי, ישנם מקומות בגלקסיה שלנו או בגלקסיה הקרובה, אנדרומדה, שאטלנטיס 1 או 3, לא זוכר הפכו ללווין של כוכב לכת, התושבים היגרו לפלנטה, ואטלנטיס הפכה לירח, ללונה, לישבת האבודה, כי הם בעקבות מלחמה פנימית איבדו את היכולת לחזור אליה. ואף אחד לא יצא לעזרתם, נדהמתי. לא, ענה, לא מענין את האימפריה בשלב ההתרחבות, שבו אנחנו נמצאים. שיצרו להן עולם, תרבות משלהם, כשנבוא, אולי ישמחו לקבל אותנו, או שלא.

הזמנתי את טרזיאס לשתות קפה אתי, הזמנתי אותי לחלוק אתי חדר מפואר בחללית. קיבלתי יחס יותר חיובי ממנו. הוא הצטרף בשמחה לקפה ולחדר והפך לשותפי לנסיעה.

ככל שהתקרבנו יותר לאטלנטיס 5 גילינו שאין היא בנויה ככדור מושלם, אלא רק המתאר החיצוני שלה כדורי. היא בנויה מצירוף וחיבור של מבני ענק בצורות שונות. פרמידת ענק, כדור ענק, תיבה, אפילו צורת טבעת מוביוס היתה בין רכיביה. בטח היתה סיבה לכך. שאלתי את טרזיאס, הוא הסביר לי על תנועה בחלל של חלקיקים קטנטנים, על רוחות סולאריות [ מכוכבים דמויי שמש], על כוחות משיכה עד שהבלבלתי לגמרי. אז ריבוי הצורות מגדיל את שטח הפנים אבל מקטין אפשרות של תקלה, הרס המעטפת וכו'? הוא הוסיף, שמבנים מסוימים מיועדים בגלל צורתם לגידול חקלאי של צמחים, אחר לשמירה על זני בעלי חיים רצויים מאוד. אזורי מגורים שהערים הגדולות על טרה יכולות רק לקנא בהן, מקררי ענק, תנורי ענק וכו' וכו'

לבסוף הגענו לאטלנטיס 5. טרזיאס נפרד ממני אחרי שעה של אהבה ותשוקה וסיפר לי שאשתו וילדיו מחכים לו. בן כמה אתה שאלתי צרוד והמום, בן 250 אהובי הצעיר. אשתדל לאפשר לך להכנס לכל מקום בספינת-העל. יהיה לך קשר ישיר לאוקטופוס לצרכי כתיבת החומרים ושמירתם לאינציקלופדיה, וגם תקבל טיפול הצערה לו תרצה, אם כי גיל 15 מספיק צעיר, לא?!

אוי כמה צחקתי. לו ידע בן כמה אני היה נשנק, אבל למה להפריע לו בתחושת ההתנשאות המתוקה כלכך.

נחתנו באטלנטיס 5. אולם כניסה ענק, שמיועד לקלוט חלליות בגדלים בלתי אפשריים. אי אפשר לצאת מהחללית עד אשר אולם הכניסה מתמלא מחדש באוויר שבני אדם יכולים לנשום. נוסעים אחרים על הספינה לא הורשו לצאת, בשל הריק המוחלט באולם הכניסה, שאפשר נחיתות קלות, ללא זעזועים מיותרים. זמן ההמתנה היה כשבוע בערך. מה אתה רץ אמרתי לטרזיאס. אבל הוא כבר התלבש בחליפת חלל מיוחדדת, נכנס לתוך חללית קטנה בצורת קליע וטס לכיוון אחד מקירות הענק. שם נפתח פתח והוא נעלם.

שבוע. בדקתי את כל חפציי, הוצאתי את מכשירי הרישום, הצילום, השידור - בדקתי אותם שוב ושוב. למדתי את מפת אטלנטיס 5 כפי שניתנה לנו. למדתי את שמות הדמויות החשובות ביותר בה, תולדות חייהן. משום מה טרזיאס לא הופיע שם, ברשימות. נכנסתי למחשב לשיחה עם האווטאר של הספינה שלי, מר לוי12. לאן נעלם טרזיאס שאלתי בתוקף. האווטאר, עדין ורגיש כענף של פרח, פנים סגלגלים של כרוב מציורי ימי הביניים של טרה, מושך בצורה מטרידה ביותר פער זוג עיניים ירוקות ומלוכסנות - טרזיאס? כן, אמרתי בעוז, הגבר שחייתי אתו כאן בחצי השנה האחרונה. לוי 12 צחק בלי בושה. כך הוא אמר לך, טרזיאס? בו נבדוק מה נשאר לך בחשבון הבנק - כלום. מה נשאר מחפציך היקרים במיוחד ששמרת בכספת - כלום. והגבר הזה, טרזיאס, אינו קפטיין של אף ספינת-על, לא נשוי, ואגב הוא בן 150.

כעסתי על עצמי. להתחיל סיור מדעי, אינציקלופדי בספינת-על ללא כסף או אמצעי אחר לשחד ביורוקרטים, אווטארים, סייבורגים או ייצוגים מורכבים של ההומוספיינס לאחר הנדסה גנטית, אנא אני בא?! תוכל, לוי, לברר היכן הוא?

בינתיים, הוא אמר לי, תצא המון למרכזי הבילוי כאן. תפגוש כמה שיותר "אישים" בעלי תודעה. צור קשרים. החבר שלי במרכז האינציקלופדיה טוען שמחכה לך משימה בלתי רגילה, ועליך לדעת לשחק בכל משחק אנושי שהומצא אי פעם, כולל ריגול, בגידה, נעיצת סכין בגב.

יום שבת, 17 בספטמבר 2022

3 א3

 הגיע זמן החלפת הגוף של טמהארי. זמן שימוש מירבי בגוף הוא 35 שנים, אבל באוקטופוס מעדיפים שלושים שנים. ישנן כמה דרכים להעברת התודעה מגוף אחד לגוף שני.

באוקטופוס החליטו על שתי שיטות. שיטת זילאזני ושיטת הרברט כשליטות. בשתיהן רצוי שהגוף החדש יהיה בוגר ככל האפשר על מנת שיוכל לךגבור על טראומת שינוי התודעה האישית לגמרי. בשתי השיטות ישנה סכנה גבוהה, והנה בשיטת זילזאני נערה הפכה למפגרת בזמן העברת תודעה ללא יכולת לשנות לעד את מצבה התודעתי. שיטות גידול וחינוך והשפעה חברתית מובילות לשינוי דרמטי באופי התודעה משנת הגוף.

סיפורים מהעבר מספרים על כמה נסיונות נוראים בתוצאתם בשיטות אחרות של העתקת תודעה מגוף לגוף. כך מספרים על שירוקי, העלם האינדיאני יפה התואר, שרבים מהגנים שלו הם הבסיס ליופי פניהם של תושבי אוקטופוס. תודעת שירוקי , בהסכמתו המלאה, הועתקה לגוף מלאכותי לגמרי, מישהו דומה לד'ניל האסימובי. התוצאה, מפלץ רצחני, שיכולתו האינטלקטואלית עלתה על כל חברי אוקטופוס, במיוחד קאסטת המדענים וקאסטת המנהיגים. לד'ניל היו 25 זרועות שתפעלו כמויות אדירה של מחשבים, שהיו מחוברים ברשת הירארכית. כך הוא הצליח לנתק צבר מחשבים מהמחשב השליט שלהם, העניק להם רצון חופשי. מרד התודעות המכאניות, בנותיו של ד'ניל אוקטופוסי פגע באזור הצפוני של הפלנטה, שם נשמרו רבים מחסני המידע, הידע, הסיפורים של האימפריה הגדולה. ד'ניל עצמו, שבחר לעצמו את השם, ערך נסיונות אכזריים ביצירת בני אדם דומים לו, רבי זרועות.

ד'ניל עמד במעבדה בגדולה במרכז אוקטופוס, לא נעזר באף מכשיר הגדלה, והשתמש בשלוש מזרועותיו בנסיון לשנות את הדנ"א של תא ביצית שנלקח, לא היה אכפת לו המקור. לידו עמד יצור מעוות, לא אנושי כמוהו, ללא פנים, רק זרועות ועין אחת, שביצע את אותן פעולות עדינות על תא זרע אנושי. מהיכן הוא? השאלה לא טרדה את שניהם, ככל הנראה.

משסיימו מלאכתם העדינה מאוד, הם זיווגו את שניהם, והשתילו ברחם מלאכותי. תהליך יצירת אנוש מרובה-זרועות, חיקוי לדניל הרובוט יצא לדרך. קבוצה של מדענים חתרנים ורעבי חירות נעה במסדרונות המובילים למעבדה הזו, שד'ניל הקים לפני שני עשורים לצורך מחקריו הבזויים. ד'ניל לא ידע שמשרתו רב הזרועות, הקיקלופ בעל העין ונטול הפרצוף משתף פעולה עם ה"אנושיים". שנים על שנים של מחקר היסטורי מדוקדק לא הצליחו לגלות את הסיבה לשיתוף הפעולה של קיקלופ. קיקלופ היה אחראי לביצית שעבד עליה ד'ניל, שמוצאה הגנטי בדוק ומתועד כ- 2000 שנים, שנות כדוה"א, אחורנית. הזרע, היה זרעו של שירוקי, שד'ניל סירב להשמיד את הגוף, ושימרו וטיפחו כמו הוא כלב מחמד שלו.

קול מהלומות חזקות על דלת המעבדה נשמעו. ד'ניל חייך בתודעתו והחליט להיעלם לחלוטין מאוקטופוס. הוא הרי לא זקוק לאוכל, לאוויר, לדבר. חייו הם חיי חומר שלעולם אינם נגמרים, אלא אם כן משהו מתקלקל ומשתבש. כך, הוא יצא דרך דלת חירום ולא נראה יותר. אהה, פתרון קל, אתם אומרים. ד'ניל כבר רצה להיעלם מאוקטופוס. הכוח והרצון לשלוט כבר לא הניעו אותו. מעשיו הנוראים, העתקת תודעות לבעלי חיים, עיצוב גופות אנושיים מותאמי תפקוד נמוך במיוחד, נסיון לייצר רחמים אנושיים בלתי תלויים בגוף אנושי. הוא גם הרס חלק מספריית המידע הגלקטית, ולא נותר לו זמן רב, כך הבין.

הניסוי הזה, הניסוי בו תוצאת זיווג זרע מגוף המקור שלו וביצית, שאין לו שמץ מושג מי היא. [בזמן העבודה הוא שאל את עצמו יותר מפעם, מאיפה הגיעה הביצית. אבל הוא סמך על קיקלופ] הוא חשב לעצמו שהפעם זה יצליח. הוא יצור את האנושי בעל הזרועות הרבות. כולם יגלו את צדקתו ואת צדקת הגוף שלו.

ד'ניל נעלם.

טמהארי נולדה. אחרי תשעה חודשים קיקלופ יילד אותה מהרחם המלאכותי. קטנה, ורדרדה עם 10 זרועות קטנות סביב פלג גופה האמצעי. כבר עם לידתה, ניקויה והזנתה הראשונה, באמצעות מכשור עדין ביותר, הוא קצר את שחלותיה השתיים, והעביר להקפאה. אלו הביציות מהן ייוצרו גופותיה העתידיים של טמאהרי. 

ד'ניל נעלם? ד'ניל מעולם לא נעלם. הוא העתיק תודעתו לאחד מעובדי המעבדה, שהמשיך לעבוד בה, עד יום מותו. יום מותו היה היום בו ד'ניל העתיק עצמו לגופה של טמאהרי, והשתלב, בניגוד לדחיקה מלאה עם התודעה הצעירה אותה פגש. השיחה הזו לא הופיעה בשום מסמך אוקטופוסיאני מוכר:

ד'ניל, שלום לך ילדה יפה שלי. אני אביך הביולוגי. אני הזרע ממנו נוצרת.

טמהארי, שלום לך שירוקי היפה. כבר למדתי עליך בשיעורי היסטוריה. היה בי חשש שהגנטיקה שלי ייחודית, כי קיקלופ סיפר לי שאני תוצאת ניסוי שערך ד'ניל, ושבעצם מאז, כל תושבי אורקטופוס מותמרים לגופים רבי זרועות.

ד'ניל, אני רוצה להיות חלק מההיסטוריה של אוקטופוס, אני גם רוצה לחזור ולהיות גבר רגיל או הומוספיינס רגיל לגמרי.

טמהארי, אני מבטיחה שכך יקרה.

מעשהו של קיקלופ, קצירת שחלות, איסוף תאי גזע אצל גברים, הפך לפרוטוקול העתקת תודעות מגוף לגוף. ברגע שגוף מסויים זכה לתודעת בעליו, מייד הוכנס לפעולה פרוקטוקול "גוף חדש". אותו תא גזע ואותה ביצית זווגו, ונוצר יילוד חדש. הם חיו וגדלו בחווה מיוחדת. שם לימדו אותם להפעיל את הזרועות במיומנות גבוהה וכן את טכניקת שימוש במוח ברבדים שונים ואף לא קשורים.

עת הגיע זמן העתקת התודעה הישנה לגוף ידש, נהגו באוקטופוס לערוך חגיגת "התחדשות", אוכל, שתיה וסמים מדכאי תודעה. הגוף הגיע עירום, נקי מכל שער גוף. הוא ובעל התודעה הישנה חוברו לכסאות, כן כמו בסרטים, ואחרי 3 דקות הסתיים.

מה קרה לגוף הישן, זה שהיא בן 65-70 לערך?

החווה השניה סביב מרכז העתקת התודעה היתה לזקנים/ות חסרי תודעה היסטורית, אבל בעלי תודעה קצרת ימים, מודעות לרעב, צמא, שעמום. הם שיחקו בהרבה משחקי מחשב. מוכרים לפחות כמה מאות זקנים שעבדו בספרייה הגדולה, חלקם ערכו מחקרי אורך של מאות שנים סביב אירוע כזה או אחר. היה מצחיק לפעמים לראותם בספרייה. 4 או 5 זקנים זהים, משוחחים ביניהם, מבצתעים פעולות מורכבות במחשבים, מייצרים דוחות או שירים או סיפורים, וחותמים עליהם בשם המקור הגנטי שלהם ומספרם. כל ספר שיריה של טמהארי שהיתה נקרא: שלוש שורות - מאת טמהארי 22,23,25,29. אותן שנעדרות מתו בתאונה מסתורית.

יום רביעי, 31 באוגוסט 2022

3 א 2

 דו"ח סיום שלב א - פרוייקט וילמה 12 -

 פרופסור טמהארי לבית תשנית

אוקטופוס, שנת 3300 לספירת טרה, פרוייקט וילמה

מטרות:

מציאת שלושה קווי חיים שיעניקו חיים לפלנטה "וילמה 12"
איסוף הסובייקטים הנדונים
הבאתם לאוקטופוס
התמרתם, המרתם, שינוים לצורך המסע לוילמה

דיווח תוצאות 

נאספו שלושת היחידים: ירקון, ציקדה, פטישון
כולם נמצאים באותה חללית בינכוכבית אשר תביא אותם לאוקטופוס בעוד 5 שנים, אם לא תהיינה בעיות בדרך.
לא נפגיש את השלישייה בטרם תעבור התמרה, שינוי - הכוונה, לפי המידע על וילמה, להחזיר את שלושתם לגיל 15 או 16 כהומוספיינס, כטרנים מובהקים. 
אנחנו בודקים אפשרות הרדמתם ל- 5 שנים, על מנת שלא יתעוררו בהם כעסים, חששות או דכאון עקב בדידות ארוכה מדיי.

קשיים


ישנה הצעה לחבר אותם ויזואלית, כך שיכירו זה את זה ויקל עליהם לפגוש את עצמם ורעותם עם תום ההתמרה.
עולה הצעה לא להוריד אותם כלל לאוקטופוס, בשל האטמוספירה שלה, אלא להעלות את מכשירי ההתמרה לחללית הגדולה.
בכל מקרה, טווח המשימה הוא כ- 90 שנים: 
יש להכין את הגופים המכילים תודעה מה - דנ"א של השלישייה 
יש להכין את השלישייה נפשית לקראת ההתמרה
יש לאמן את השלישייה באטמוספירה דמויית טרה או וילמה 12
יש לגרום להם להסכים להשתתף במשלחת אפילו אינם רוצים
יש לחקור את וילמה 12 

הצעות

 
מומלץ לנסות לשגר נציג של אוקטופוס לוילמה 12 במשלחת
יש לאמן את הנציג לתקשורת בינמוחית מהירה עם הועד של אוקטופוס
יש לאמן נציג למבנה גוף אחר, לאטמוספירה אחרת, לתפקוד אחר מול מחשבים

חזון, אמונות

וילמה 12 היא פרוייקט דגל של אוקטופוס בהארצת פלנטה מתוכננת על ידיו. פרוייקט וילמה 12 מטרתו ניסוי בהחזרת דגמי הומוספיינס טרניים לאימפריה, לאור גאות בהנדסה גנטית ושינויים דרסטיים במבנה היסוד של משפחת ההומנידיים. לפי מחקר היסטורי ומחקר עתידני שבוצע באוקטופוס, ישנן כיום רק שלוש פלנטות בהן חיים בני אדם בצורתם הטרנית העתיקה: טרה, טרה 2, טהרן. טהרן הוא פלנטה דמוית טרה, הגדולה פי 60 מטרה וחיים עליה כמויות ענק של בני אדם. אבל, המחקר העתידני משקף יציאה המונית מטהרן לעבר גלקסייה שכנה, אנדרומדה, ומה קורה שם? השינויים בהומינידיים יגברו, ויתכן שלבסוף יוותר רק טרה.

שלוש פלנטות אלו מתגמדות במספר ההומנידיים שבהם בהשוואה לשאר הפלנטות והכוכבים אליהם הגיעו בני אדם, ועברו שינויים מורפולוגיים, ביולוגיים, גנטיים וכנראה גם נפשיים.
וילמה 12 תהפוך לחוות מחקר רשמית שלנו, בה נבדוק שינויים שונים, מוטציות שאפשר לפתח, השפעה של תרופות, סוציולוגיה נקייה מקשר לאימפריה.
יודגש - פרויקט וילמה 12 הוא סודי ביותר.

על החתום
פרופ' ט' לבית תשנית, יו"ר ועד אוקטופוס, פרופ' זורעכל לבית זיאוסיטיס, סגנית יו"ר הועד, פרופ' טרודי לבית  אנפת הבקר.

יום ראשון, 28 באוגוסט 2022

1 ג 3

 שבוע ימים נדדתי על פני היבשה הקטנה שלנו כדי לאסוף צמחי מרפא, צמחי מזון. לבדוק אם יש בעלי חיים שאיננו מכירים עדיין, לא אין. ואם יש אז הם נמנעים בכישרון רב מלהיפגש אתנו. בעלי החיים שאנחנו הבאנו, והותאמו לאטמוספירה שורדים, אבל לא מתרבים מעבר לאפשרות היבשת להאכיל אותם. אנחנו גם לא עוזרים להם. תוחלת החיים שלהם היא בערך 10 שנות טרה. במושגים שלנו של זמן לפי סיבוב סביב השמשות שלנו, כעשרים שנות טרה.

פעם הצעתי להנהלת ההתישבות לערוך מחקר, אם אנחנו מזדקנים לפי קצב טרה או לפי קצב אריס, כלומר אנחנו מזדקנים מהר מאוד, יחסית לטרה. הנושא לא נידון, כי בטרה ובאימפריה מצאו פתרון להזדקנות ולמוות, אז זה כבר לא חשוב ממש.

לאחר השבוע הארוך ירדתי אל האוקיינוס. מהא מאוד התמרתי עצמי לפטישון חמוד וצמחוני, והתחלתי להשתובב עם חיות הים. תנועה מוזרה באופק הסבה תשומת לבי.  מולי התגבשה מתוך המים מונית חלל מותאמת למים, כנראה מותאמת גם לכוכב שלנו ולמימיו הייחודיים. מונית החלל התקרבה אליי, ולרגע לא העליתי בדעתי שאני בסכנה. מדוע שאהיה בסכנה? הכוכב שלנו נאמן לאימפריה, אני מתפללים לטרה ולגאיה מדי יום. אנחנו שומרים על כללי קדושת החיים ומייצאים ידע וחומרים חשובים לאימרפיה.

כנראה שחיים בטוחים על אריס לא הכינו אותי לאפשרות שיש מישהו/הו בעל כוונות זדוניות לגביי, לפחות. פתח נפער במונית החלל ונשאבתי לתוכו. הפתח נסגר מאחוריי ומונית החלל המריאה במהירות שיא אל האטמוספירה החיצונית של אריס. לא הבנתי מי נגד מי, או מי בעד מי, ובתוך המים מולי הופיע ראש גדול בתוך מסכה שקופה, פנים יפי תואר, צבע שחמחם. הגוף היה בתוך חליפת צלילה, כזו שהזכירה לי סרטים ישנים בני אלף ויותר שנים, ואפילו ציורים מסיפור הרפתקאות של ז'ול ורן.

אינכם יודעים, אבל כשאני מותמר לפטישון אינני מדבר. התקשורת שלי עם חיות הים [יתכן שחלק מהם הם חברים שלי על היבשה] היא באמצעות נקישות וקליקים, כמו דולפינים. זו השפה שלנו, שלמדנו אותה מהדולפינים והלוויתנים כמובן. הדמות בחליפה המגוחכת דיברה ממש. שפתיה נעו. היו צלילים אבל לא הבנתי אותם. נעתי בזעם רב בתוך מיכל המים שהייתי כלוא בו. ידעתי גם שהאוויר ממנו מורכבים הנוזלים ייגמר בקרוב ואחנק. לא הצלחתי להבהיר לדמות מולי את הסכנה. התנגשתי בעוצמה בקירות המיכל. נסיתי לזנק מתוך המים. שידרתי אותות מצוקה בקצב מסחרר, אבל הדמות נשארה אדישה לגמרי.

החרדה שלי היתה כלכך גבוהה שצבע העור שלי השתנה לגמרי. נדמה לי שזה גרם לדמות ההיא לשנות טקטיקה או להבין שהיא טועה. הנוזלים התרוקנו מייד. אוויר של אריס נכנס למיכל. התמרתי עצמי מייד לצורתי האנושית והתחלתי לצרוח בשפה המקובלת על כל תושבי האימפריה.

הפנים מאחורי המסכה התכווצו בחוסר מנוחה, וכן גם בקצת חשש. הייתי תוקפני מאוד, אדום מאוד [גם כך אני אדום, תארו לכם אדום יותר]. עירום לגמרי, לא מתבייש בעירומי. [אז עוד לא ידעתי, שאוקטופוסיאנים סולדים מעירום. שעירום מאיים עליהם מבחינה פסיכולוגית עד כדי רצון להתמיר עצמם לבני אדם.] נפתח חלון במיכל ואזור חלציים אדום הוגש לי. לבשתיו, וההוא עם המסכה נרגע. ההוא? עד שדיבר סוף סוף לא ידעתי אם זכר או נקבה הוא. אבל הוא הציג את עצמו. שמי מדאלה ממשפחת פרלנינה. אני שליח של פרופ' טמהארי לבית תשנית.

ברוך הבא למשימת וילמה 12


יום שני, 22 באוגוסט 2022

1 ג 2

 מי אני אריס?

כל ילד שנולד באריס כיום חייב ללמוד היטב את ההיסטוריה של ההתישבות האנושית באריס. אנחנו נתנו לו את השם, כי הוא הזכיר לאחד מהתישבים, חובב מיתוסים את אריס [דיסקורדיה הרומית] אלת הכאוס והמריבות. העולם אליו נזרקו בעל כורחם נראה להם כך, וראשית התישבותם בה היתה מלווה במריבות והטחת האשמות.

ההיסטוריה הרשמית, שאחר כך הופיעה באינציקלופדיה גאלאקטיקה המפורסמת מאוד, שייסד דוגלאס אדאמס, מספרת על תחילת היציאה מכדור הארץ, טרה אאל התישבות בפלנטות קרובות ורחוקות. במאה ה- 22 התישבות היתה על הירח, על מאדים שבו למדו הטרנים את תהליך הארצת פלנטה/כוכב לפלנטה/לכוכב דמוית טרה.

אז גם בנו מפעל ענק בין טרה לבין השמש בו בנוי חלליות ענק, שהגיעו במהירותן כמעט למהירות האור, והתחילה הנדידה ליקום, או ליתר דיוק, למרחבי הגלקסיה, שביל החלל.

כל ספינת הזרעה/הארצה צויידה באלפי עוברים בני יומיים בהקפאה עמוקה, לפחות שני רחמים מלאכותיים וכן כמה וכמה נשים מתנדבות שהסכימו להרות וללדת כמה שיוכלו מהעוברים המוקפאים. בספינה אחת, כך התפתחה הרכילות/השמועה הצליחו להנדס גנטית גברים, כך שיוכלו אף הם להרות. הרשומות שלנו אין סימן למישהו/הי שפגשו גבר כזה, ובגאלאקטיקה אין ערך *גבר בהריון. אבל אני מאמין, שאם הצליחו אצלנו להנדס אותנו ליצורים אמפיביים, שגם ממירים צורה באטמוספירה שונה בתכלית מזו של טרה, הכל אפשרי.

הספינה בה הגיעו המתישבים הראשונים נפגעה מחלקיקי חלל, שדקרו ופצעו את גוף הספינה, ובינה [הבינה המלאכותית] שאגה מרוב כאב, או מאובדן קשר על חלקי הספינה. בשאריות האנרגיה שנותרה בה, היא הזעיקה את אלו שהיו ערים, 14 נשים וגברים, זירזה אותם למעבורת חילוץ, בה היו אמצעי עזר חיוניים לשרידה: מתקן להמרת כל אטמוספירה לאטמוסיפרה טרנית, חומרים כימיים, עשרות מחשבים, שלוחה של בינה, זרעים של צמחים, עוברי בעלי חיים קפואים, רחם מלאכותי רב תפקודי ועותק של גלאקטיקה.

מעבורת החילוץ נחתה על יבשה. הם לא ראו באופק דבר חוץ מאדמה וצמחים בעלי צבע אחר מהותית מצבע צמחי טרה. בינה שלחה גשושית שחזרה מהר והבהירה שזו אטמוספירה שבני אדם לא יוכלו לחיות בה. בכל מקרה הם בחרו לצאת מהמעבורת, הקימו את המבנה הראשון, הענק. היום זו האוניברסיטה שלנו. לפי התאריך, זה היה במאה ה- 24. נוצרו שבעה זוגות של גבר-אשה, אך היו גם זוגות שהשתתפו בזוגיות אחרת, גבר-גבר; אשה-אשה. דבר לא הפריע להם. הם נגשו למלאכת התאמת המתישבים לכדור, ודר' נאפיסי אלהינדי נתן לפלנטה את שמה, אריס. 

בשנה הראשונה הם יצרו את הקסדות המתאימות לנשימה, מיכלי חמצן שמתפקדים לפחות חמישה ימים, וחליפה ממחזרת חומרי גוף, כבתקדים "חולית". הם החלו במסעות אל עבר גבולותיהם, ודי מהר גילו שהיבשת עליה נפלו היא אי קטן. 380 ק"מ רוחבו 1400 ק"מ אורכו. הים היה שונה בצבעיו מהים הטרני, ולפלנטה היו שתי שמשות שלא "שרפו". בלילה היו חמישה ירחים קטנים מקיפים אותו.

הם נכנסו לים ומצאו בו צמחייה מגוונת, חלקה דומה לאצות. הרבה חיות ים, חלקן דמו לדולפינים חלקן לדגים. אפילו משפחת דיונוני ענק. הם שמו לב, שחיות הים אוכלות רק צמחים. כמובן שהם אספו צמחים לבדיקה במעבדה וגילו שבני אדם, טרם ההמרה וההתמרה של גופם יכולים לאכול. הם אספו גוויות של חיות ים, ובמעבדה ניתחו אותן, בדקו את ההבדלים, וניסו לחבר את סלילי הדנ"א השונים לשלם. עשרות נסיונות נפל, עד אותו ניסיון שביצע אבי אבי, פרופ' מוריס לבית חורשצ'וב, שפתר את הענין הכימי והביולוגי של איחוד דנ"א, הפרה ביצית אנושית, הטמיע ברחם מלאכותי, ואחר 9 חודשים נולד התינוק הראשון.

הוא מת אחרי 200 שנות חיים, בהן היה הורה לכאלף צאצאים. שמו היה לויתן לבית כרישא. במהלך גדילתו הוא עבר נסיונות אין סוף. הוא נחשף לאטמוספירה של הכוכב, וחי בה. הוא זווג עם נערה שנוצרה מאותו דנ"א, ותהרה לו ותלד תאומים. הוא הושם במים ולפתע התברר שהוא ממיר צורה לכריש.

לקח לחכמים במעבדה זמן רב לקלוט את האפשרות, שחיות הים של אריס יכולים גם לחיות מחוץ לים, מה שעודד אותם ליזום מגעים בין גזעיים בין חיות הים לצאצאיו הראשונים של מוריס. - אבל זו מיסטיקה שאסור לנו לספר עליה, וגם האינציקלופדיה המעודכנת של גאלאקטיקה לא שמעה עליה.*

על פי התאריך הרשמי של הגאלאקסיה אנחנו כבר כ- 500 או 600 שנים יושבים באריס. אני, פטישן כבר דור 30 לדור המתישבים. טווח החיים שלנו הוא כמאתיים עד שלוש מאות שנות גאלאקטיקה. אנחנו פוריים מאוד, ויש ציפייה גבוהה מכל אחת ומכל אחת להוליד וללדת כמה שיותר צאצאים, החל מרגע הבגרות.

כפי שציינתי אחד התחביבים שלנו הוא משחק במעקב אחרי מקורות ה- דנ"א שלנו, גם מחוץ לאריס. למשל, אבי חקר את השושלת שלנו וזיהה שאנחנו צאצאים למשפחה מורמונית של בריגהם סמית', ממיסדי הדת על טרה. אני חושב שחלק מהקבוצה על ספינת הזריעה היתה מורמונית. אבל אבי השושלת, פרופ' מוריס לבית חרושצ'וב החליף לאורכידיאה בגלל שרצה לבטל את הקשר הרוסי לעבר קשה ואכזר של המין האנושי במאה ה- 20, וגם גם ליצור קשר רוחני עם עברו על טרה. מצד אמי אני בן למשפחה יהודית ככל הנראה, היא היתה כוהן. לא מכיר את אמי. מעולם לא פגשתיה. אבי אמר שחיות הים לקחו אותה אליהם, ואתם היא חיה. יש לי חמישה אחים ואחיות. מאמי אף לא אחד, אבל מנמרת המים שתי אחיות וחתולת הים שני אחים. הקשר היחיד הוא אבי, ואנחנו נפגשים אחת לחודש על חוף הים, ויוצאים לטיול מימי ארוך, בו אנחנו רועים בשדות האצות האינסופיים.

--

* היה לנו אורח מהאימפריה. האורח חיבר אותנו לקו התקשורת הגאלאקטי, התאים את לוחות הזמנים שלנו ושל הגאלאקטיקה, לקח המון חומר גנטי להמשך פיתוח במרכזי הלימוד הגאלאקטיים ושאל אם יש מקום להגירה אלינו. נציגינו ענו בלאו. עד שהנציג הגיע, היבשת הזו כבר הכילה קרוב ל- 100,000 תושבים. הבנו שאין יבשות נוספות, יחסינו עם חיות הים היו בשלב גבוה מאוד של הכרות הדדית. זרים רק יפריעו. 

יום שישי, 19 באוגוסט 2022

1 ג1

 עכשיו אני צופה בסרט מהמאה ה- 21, כשחוקרים אנושיים עדיין ירדו עם אביזרי נשימה לאןקיאנוסים לחקור כרישים. אני קרוי על שמו של הכריש הזה, כך אמר לי אבי: פטישן, כי אתה דומה לו מאוד. 


מאת suneko - Flickr, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1032190

הסתכלתי במראה שלנו זמן ארוך ולא מצאתי דמיון רב, אבל אולי כדאי שיצלמו אותי במים, בעומקים הרציניים, אולי אני הופך לדמות דומה לו? כי אנחנו ממירי גוף. התכונה הנהדרת הזו התגלתה בגופם של אנשי המשלחת הראשונה לכוכבנו אריס. 

אריס הוא כוכב נוזלים שאינם מים, יש בו יבשה אחת, כגודלן של אסיה ואוסטרליה. האטמוספירה איננה האטמוספירה של טרה, לכן בשערים השנים הראשונות משלחת המקור מנעה מעצמה ילדים/צאצאים והתמקדה בחקר היבשה וחיי המים, צמודה לממיר אטמוספירה לכזו של טרה. המשפחות המייסדות לא רצו להאריץ את אריס. 

הם גילו שישנם יצורים רבים במימי אריס. על היבשה הם גילו אפשרות לגדל צמחים שאמנם מוצאם מטרה, אבל שינוי גנטי קל ביסס התפשטותם על היבשה, יחד עם צמחי המקום, שהתברר שלאחר השינוי הגנטי שערכנו אצלנו, אחנו יכולים לאכול. היו חיות שונות ומוזרות, חרקים מצחיקים. אבל לקבוצה המייסדת התאימו חיים בים וביבשה, אמפיביים כמו צפרדעים, צחק מנהיג המשלחת, עת פתרו את הבעיה, שינוי את עצמם בקושי רב, אבל הצליחו בסדרה של הפריות מלאכותיות והריונות ברחמים מלאכותיים ליצור אותנו, אנחנו שכבר לא זקוקים לאמצעים קיצוניים. אנחנו פרים ורבים.

לפעמים אני צופה בסרט מהמאה ה- 21, גם כן, ששמו "אקווהמן". האיש הזה גם הוא אמפיבי. אבל שומר על מראה אנושי במים וביבשה. במים הוא משתמש בזימים כדי לנשום, לדבר ולשלוט. גם אנחנו כאלה, אלא כשאנחנו נכנסים למים אנחנו הופכים לכרישים מסוגים שונים.

זו הבדיחה הגדולה של המייסדים. אני בטוח. להפוך אותנו לכרישים במים. הספריה שלנו מטרה מלאה במידע כתוב, מצולם, עשרות אלפי סרטים, סרטונים על כרישים בטרה. הכי הולט שכריש הוא חיה טורפת, מסוכנת לכל מי שסביבה. גם שיטת האכילה שלה די מזוויעה, די דומה לזו של התנין. השיניים הגדולות, הגוף הענק הנע בחינניות במים. לפעמים אנחנו שואלים בספרי ההיסטוריה, בני הדור שלי, למה כרישים ולא לוויתנים, שמרביתם צמחוניים כמונו? הלו, הנביא דוגלאס אדאמס תיאר את היפרדותנו מטרה, לוויתנים, דולפינים לעד.

חשבתי להוסיף שאנחנו מתרבים התרבות אנושית לגמרי. באמצעות מגע מיני, 9 חודשי היריון ולידה. ילדים גדלים מחוץ למים עד גיל 3 חודשים בערך לפעמים יותר, ואז מחוברים למים.

אז אני פטישן, יש לי מום ייחודי, אבל על כך בהמשך תולדות חיי.

צמחוני. בחוץ ג'ינג'י ובמים כריש דמוי הפטישן הקדום, עם עיניים בולטות לצדדים. עד היום, במשך עשרים וכמה שנות חיים לא הצלחתי להבין את היתרון בצורה הזו. 


 חלף עבר שבוע איזון הלחצים בין ספינת החלל שלנו לספינת-העל והורשינו לצאת אל הספינה. אומר, שנראה לי שההמתנה הזו ארוכה במכוון, וזו דרך ככל הנרא...