יום ראשון, 12 בנובמבר 2023

קטע מרישום שמונה עשר

 ביום השני לעבודה הצטרף אלינו בחור בן גילי, בערך. בגובה שלי. ג'ינג'י לגמרי עם עיניים ירוקות יפיפיות. מצא מאוד חן בעיניי הבחור. כשהכרנו זה את זה בטרם דיברתי הוא אמר לי ששמו יוסי ושאל אותי: מה השם שלך, איך קוראים לך, ופנה אליי בלשון זכר, כמו אני בחור. החלטתי להמשיך עם הטעות שלו, ואמרתי שקוראים לי עדי.

הבחור ממש נדלק עליי. ראיתי בעיניים שלו, בכך שניסה להיותצ קרוב אליי כל הזמן ובמבטים החשאיים ששלח לעבר אזור הערווה שלי. ביני לביני קצת ריחמתי עליו. מה הוא יעשה אם בטעות אחליט לשתף פעולה והוא יגלה שאין לי מה שהוא מחפש? אבל החלטתי לא לומר את האמת, ונמנעתי בעקשנות ממגע פיזי אתו. יומיים אח"כ כשאכלנו ארוחת ערב בחדר האוכל הקטן שזכי ומירי בנו לעובדים שלהם, הוא שאל אם מתחשק לי לצאת קצת ל"מדבר" ולראות את הגלקסיה. אמרתי שכן, הבאתי איתי שמיכה, וקצת פירות. הוא הגיע עם שמיכה, פיצוחים וכנראה חשיש או עשב אחר לעישון. אני לא מעשנת ולא מכניסה עשן לריאות. אני לא שותה אלכוהול ובכלל נרתעת מהדברים האלה.

פרשנו את השמיכה שלי, היתה יותר עבה, התישבנו עליה והרמנו את הראשים למחזה המפואר. כך עברה שניה עד שקלטתי שהוא מלטף לי את תחתית הגב. לא נרתעתי ולא עשיתי דרמה אלא רק אמרתי לו: "וסי אני לא אוהב את מה שאתה אוהב. אני מצטער." הוא מייד משך את ידו, קצת רעד, בטח הסמיק נורא. "סליחה, סליחה."

"לא נורא" אמרתי לו. "גם אני לא הייתי ברור מספיק, וקצת החמיא לי שאתה מתענין בי, לא הרבה מתענינות בי. רציתי להרגיש איך זה." הורדתי את הראש, והוא נרגע מהר, לטעמי מהר מדיי. "נוכל להישאר חברים, כלומר ידידים?" "בוודאי" אמרתי לו, למה לא?! אבל לא בדרך הזאת.

את ליל הסדר חגגתי את זכי וגם יוסי נשאר לליל הסדר. הוא באמת באמת אוהב אותי. הוא התבלבל לרגע כשזכי דיבר אתי כאל בחורה. "מה??? אתה בחורה?? יוווווו, איזה קטע בגלל ש..." כאן הוא נעצר כמו מכונית בלימת חירום, הסמיק כמו עגבניה או כמו אחרי שהות ארוכה מדי בשמש. צחקתי וביקשתי את סליחתו על שעבדתי עליו. הוא אהב את הרעיון שאני "בן/בת".

יום ראשון, 29 באוקטובר 2023

פרק חדש ברומן החדש שלי - עַדְיָהּ

 רשום שבעה עשר

19.10

יש לי חגיגת יום הולדת. סוכות מאחוריי, הקשרים עם זכי ומירי נוצרו, אבא שלי בחר בי, סוף סוף. אמא שלי נעלמה לה מהאופק. עיר הולדתי איננה עוד. אני שונאת אותך ירוחם, שונאת אותך לעד!!

אבל בחדר של 4 השחורות מחכה לי הפתעה. אף פעם לא חגגו לי יומולדת. חגגתי לעצמי, והנה חברותיי לחדר עשו מעשה.

בערב לאחר הכנת שיעורי בית בספרייה עד השעה חמש, תורנות במטבח חזרתי עייפה אך שמחה לחדר. נכון שקצת עצבן אותי שאף אחד לא שם לב לתאריך שלי, אבל אני רגילה. אז בספרייה כתבתי לעצמי שיר יום הולדת

 

כוכב השחר שקע

שמש היום עלתה

וקבעה

לעדיה יש חגיגה

היא כבר בת 15

ילדה גדולה ויפה ןחכמה

מזל טוב לך עדיה

שרות הציפורים בגן

שר הברוש בפינה

מילל החתול על מכסה הפח

מזל טוב לאשה הצעירה

 

חשבתי לתלות את השיר על הקיר שליד נמצאת מיטתי. ידעתי שזה קצת מכוער לרמוז לחברותיי בדרך כזו, אבל כן נעלבתי. בעודני הולכת לחדי מוצפת מעט טינה, קצת כעס אני פותחת את הדלת ולפתע: הפתעה.

הפתעה

בהתחלה אני לא רואה כלום, כי מצלמים ויש פלאש ישר לעיניים, אחר כך אני רואה גושי צבע בכל פינה, ואז השלישיה היפה מחבקת אותי, ושרה לי עם כל מי שהיה בחדר "יום הולדת שמח". כן כן – הן הביאו את כל הכיתה לחדר הקטן. אחרי שהתאוששתי ובכיתי, יצאנו לאזור החברה, ושם כבר היו שלושה שולחנות מועמסים בארוחת ערב מיוחדת, שתי עוגות גדולות ויפות ושלט "מזל טוב לעדיה".

מזמן לא בכיתי כלכך.

שרנו, רקדנו, התחבקנו ואחד הבנים אפילו ניסה לנשק אותי. לא אהבתי. לא רציתי. לא עכשיו, אמרתי לעצמי בלב, לא מגיע לי עכשיו חיזור כזה. אז לא חייכתי, הקפאתי את הפנים, כיווצתי את השפתיים וקור אפף אותי. הוא הבין מהר מאוד והלך לו לדרכו. איי, בטח הרכילות עליי, קרה, לא מושגת, לא אשה תרוץ בקרוב בפנימייה. אבל הייתי שלמה עם עצמי.

משנגמרה החגיגה וכולנו התפזרנו הלכתי למקלחות. שם מול המראה הגדולה עמדתי עירומה לגמרי, ולשמחתי הרבה, יש! יש לי שיער ערווה. כלכך הייתי מיואשת, שמזמן הפסקתי להסתכל על עצמי במקלחת או כשאני מתלבשת. חזה לא צומח לי, מחזור אני לא מקבלת, שיער אין לי. רגע... עכשיו יש לי שיער.

לא יודעת מה קורה אצל אחרות. מהחברות שלי לחדר כל הענין הזה היה חלק משגרת חייהן. יום אחד הן היו ילדות למחרת הן הפכו לנשים. הגוף משתנה. לפעמים בצורה לא נעימה, הישבן גדל נורא, הציצים ענקיים, הבטן גדלה ומתעגלת, וישנן שנשארות רזות כמו "גמל שלמה". ובכלל הבנתי שמחזור זה סיוט: פצעונים, כאבי בטן, סחרחורות אז אולי עדיף בלי . אני עוד לא יודעת אם אני רוצה ילדים. את רוצה ילדים אני שואלת את פניי במראה?

אז אני מביטה שוב. גובה 180 ס"מ, משקל 60 ק"ג, חזה שטוח, פטמות קטנות, בטן שטוחה וזוג ישבנים די עגלגלים ורחבים. רגע, עדיה, יש לך גוף של אשה בלי שדיים. כאן הכרעתי מייד: מחר אני שואלת חזייה מאביבית, ממלאה אותה בבד, והנה יש לי חזה. אבל אני כלכך עצובה. למה אין לי חזה?

יום ראשון, 13 באוגוסט 2023

קטע מהרומן החדש - המספרת מסכמת את תולדות המשפחה

 מה היה שם המשפחה שלך, סבתא, שאלתי. היא צחקה ואמרה, אני דמארי, כמו ההיא, הזמרת המפורסמת. לא לא לא. אין בינינו קרבת משפחה. הביטה בי – בטח היית רוצה, לא?! שיהיה לך משהו להתגאות בו. ואז צחוק רע יצא לה מהפה.

זה השם שלך או של סבא, שאלתי אותה. השם של סבא היה בדישי, אהה אמרתי לעצמי, אז אמא שלי בדישי. אני טביב.

איך הגעת לירוחם, סבתא?

סבא שלך עליו השלום היה מורה והחליט כציוני נאמן לרדת לערי הפיתוח בדרום. הוא היה מורה למתמטיקה, לפיזיקה. איש טוב לב, אבל חלש לב. את יודעת שהוא נפטר מהתקף לב. הוא ואני נפגשנו במועדון לילה בתל אביב, נדלקנו וידענו שנהיה זוג. ונהיינו זוג. עד היום אני לא יודעת אם אמי אהבה את הנישואין החופשיים שלי, כי אחיי על אף שהיתה משכילה מאוד, התחתנו בדרך הישנה, באמצעות שידוך. ובכלל אני באמה ממשפחה מאוד דתית. אני שומרת שבת את יודעת בניגוד לאמא שלך שהלכה בדרכים רעות, בגללו. "טפו" ירקה הצידה.

יום חמישי, 27 ביולי 2023

התחלתי רומן חדש

 עוד אין לו שם.

הנה פסקה פותחת של הפרק/הרישום השני


 

אני רוצה לספר לך על החגים, שכבר היו ונחגגו, ובאחד מהם אבי הלא אהוב הסכים לארח אותי. אני סתם כועסת על עצמי, ולא נותנת כבוד לאבי. הוא לא הזמין אותי לראש השנה וגם לא ליום כיפור, אלא לסוכות. הייתי מערב החג ויומיים אחר כך חזרתי לאמא שלי מלאת חוויות. ועדיין כועסת ולא אוהבת את אבא שלי. דווקא אשתו הבלונדינית, רויטל נחמדה מאוד, נעימת פנים והילדות, האחיות שלי, מקסימות. שירן ונירה. כלכך קטנות, כלכך מנומסות, לא כמו התינוקת של חנית.


לאלה הדואגים, אולי, טמהארי נמצא בעריכה מקצועית. אם הכל ילך כמתוכנן, דצמבר יולי 24 הוא כבר יהיה על המדפים.

יום שני, 19 ביוני 2023

שלבי הסיום של טמהארי

  

" אטלנטיס תתחיל לנוע בקצב בלתי משתנה בעוד חמישים שנים לקראת וילמה 12. יקל לנו כמאה וחמישים שנות "טרה" להגיע אליה. בשנים אלו, כמאתיים שנים, עלינו לפתור כמה בעיות מרכזיות. היהודי ידאג שכל חברי ההנהגה, למעט אטלנטיס, שאנחנו רק יכולים לקנא בה על יכולותיה יעבור הכשרה של אוקטופוס, פיתוח המוח לכך שיפעל בתדרים שונים, למשימות שונות, בו זמנית".

חברים, למה אנחנו כאן?

למה טמהארי הביאה אתכם לכאן?

שמתם לב שציקדה הגיעה מהמדבר, פטישון מהים, ירקון מעולם "רגיל" ואני? מאיפה באתי? באתי מאוקטופוס, מעולם השליט האמיתי של האימפריה הגלקטית. מי שלא מכיר, ואתם לא מכירים, אני בת משפחתה של טמהארי, משבט דלאל, ממנו לקחה את השליחים שהגיעו אליכם, אם אתם זוכרים. אותי גידלו ויצרו במיוחד לצורך המשימה הזו שלנו.

ציקדה בקרוב את יוצאת למדבר של אטלנטיס, דמוי טרה. המשימה שלך לאסוף כמה שיותר מידע על האנשים שחיים שם, על החקלאות שלהם, על נוהגיהם. האם הם מתרבים או מתעתקים?

ופטישון אתה יורד ימים, תרד לאוקיאנוס של אטלנטיס. האם הכישורים הגנטיים שלך להתמרות בים ליצור-דג יתקיימו, לא יודעת. אבל, כמו ציקדה, עליך לאסוף מידע רב ככל האפשר. האם נקים בוילמה תרבות של אנשי ים?

ירקון ואתה תמשיך מלאכתך כאן. מצא לך חברים חברות, תקים מכוני כושר, תלמד קרב מגע כל מה שאתה חושב שיעזור לנו במשימה.

משימה? משימה? [ קול גברי כועס מאוד מתערב ]

יום שבת, 8 באפריל 2023

אל וילמה - חלק שלישי 1

 פטישון לדעתי הוא מי שהכי סבל בפרוייקט וילמה 12 וטמהארי.

היום במרחק של 500 שנים ויותר מסיום הפרוייקט, אחרי עוד כמה העתקות תודעה, ומבט כולל על המציאות, אני יכול לקבוע בוודאות, פטישון הוא הסובל מכולם.

פטישון נולד על כוכב מים, בו אחת התכונות המותמרות של ההומוספיינס שם היתה הפיכה לדג, כמו מיתוס בנות הים האמפיביות.

פטישון חי במים ומחוץ למים. הוא אהב והתאהב בדגים, שמתברר ביבשה הפכו לדמויי אדם. חיים משוללי דאגות, משוללי פחד. על הכוכב שחי בו לא היו טורפים יבשתיים ולא טורפים ימיים. טאבו על אכילת בשר היה חזק בקיסרות הגאלקטית כולה. 

צמחים, פטריות, פרחים ותוספים שנצרכו באופן מלאכותי. זהו.

כשנבחר לפרוייקט וילמה, הוא נלקח כמעט ללא רצון. הושם בחדר מלא מים וענק, נולד לו ילד, וכשהפרוייקט התחיל לעטות עור וגידים ממשיים, הוא ובנו הועברו לגוף אנושי זר להם לגמרי, והתאהבו זה בזה. בנו ניצל כי מישהו הסכים לעטות את אותו גוף של פטישון ולחיות עם בנו של פטישון.

גורל הזוג הזה לא ממש ידוע, לנו. רק כשנשיג עדויות מאטלנטיס, אם נשיג אי פעם, אולי נלמד משהו.

פטישון הופגש עם קובו [טמהארי בגופה החדש]. האם התאהב בה? האם היא חשקה בו בגופו החדש? טוב, זה הכי פשוט. טמהארי בחרה את הגוף. את הנפש בחרה עוד כשהיתה על אוקטופוס מבין קווי החיים שנבחרו להיות ההורים המייסדים של וילמה 12.

הפגישה היתה בבית קפה קטן ואינטימי באחד מרחובות האזור הטרני. נקרא לאזור הזה - טהראן. האנשים הלכו ללא מסכות. הרוב היו הומוספיינס, חלקם התמרות גופניות שיכלו לנשום אוויר טרני. בעל בית הקפה נבחר מבין מאות אלפי מועמדים ליישוב אטלנטיס. איש גבה קומה, לבן עור ואדום שיער. עיניים כחולות עמוקות, ואף יווני למהדרין. גופי שרירי ולבושו נקי מרבב.

היה לו קול עמוק ולוחש, והוא הושיב את קובו במקום שנקבע מראש עבור שניהם. תא קטן, ריח וניל-קינמון עדין בו ומוזיקה קלילה ועדינה. המוזיקה וגלי הקול יצרו מיסוך מפני צלילים מהקפה שיכנסו לקובה ומנעו מצלילחים לצאת מהתא האינטימי. קובו התישבה. הוציאה מראה קטנה, הביטה בפניה היפים. לדעתה, טמהארי היתה יפה יותר, אבל כל קשר לטמהארי נמחק. פנים בצורת לב. סנטר מעט מחודד. אף תקיף מעל שפתיים בשלות ולא דקות, צבועות באדום רך ולא תוקפני. שתי עצמות לחיים גבוהות ועיני שקד צרות. [כצורת עיני האסיאתים ממזרח אסיה הטרנית] היה ויכוח קטן בינה לבינה אודות העיניים הללו. בסוף היא שינתה את גוטדלן ביחס לעיני טמהארי, אבל לא הסכימה לוותר על הסימן הגזעי הזה, שחשוב לה מאין כמוהו.

היה לה שיער בצבע חום עמוק, דחוס מאוד השיער, ובקושי רב אסוף למעלה, בקצה פדחתה כמין כדור, בו היא נעצה סיכות ראש יפהפיות, כחמש, בכל אחת אבן חן זוהרת יותר מהאחרת. אוזניה העדינות והקטנות היו ללא עגילים, ולצווארה הדק והארוך היתה מחוברת שרשרת כסף, שבקצה תליון, אף הוא מכסף ועליו תבליט של טרה.

כתפיה הצרות מסגרו חזה בינוני, עליו היתה חולצה עם שרוולים ומחשוף עדין, שרק קצה החריץ בין שדיה בצבץ ממנו. על גופה העדין היא לבשה מכנסי בד רחבים, דוגמת מכנסי מלחים ועל רגליה זוג סנדלים מבד כלשהו, מנצנץ ועליו תבליטי טרה קטנטנים. סוליות סנדליה היו מגומי דק ורך מאוד.

נדף ממנה ריח נעים ומרומז של תשוקה ושל פרומוני תשוקה של פרחים.

היא חיכתה לפטישון.

בהמתנה היא הרהרה - איזה שם זה פטישון, ולמה צריך אולי להחליף. פטישון סימל את הים, חיות גדולות בטרה הישנה שטרפו חיות אחרות. היא רוצה שם אחר לפטישון. עברה בראשה על שמות, אלפי שמות שהכירה, איזה יתאים לו?

אבל היא לא בחרה אף שם.

מולה התקדם גבר צעיר, בערך בן 25 אולי מעט מעיר. גובהו מרשים ומבנה גופו עורר בה התרגשות. זה פטישון שלי לפי הזמנה, ממש. [ אני יודע, כבר מאז, כי שוחחתי עם פטישון אחרי הפגישה עם קובו, כי קובו לא רמזה שהגוף הוזמן במיוחד על ידה.] גובה 190 סנטימטרים, כתפיים שריריות ורחבות. בטן שטוחה, מתניים צרים. רגלים ארוכות וחזקות. הפנים בעלי אפיונים אסיאתיים מובהקים: עיניים מוצרות ושחורות, אף שרוע מעט, שפתיים לא עבות, עצמות לחיים גבוהות וכמעט ללא שיעור על הפנים. והקול היה באריטון עדין ורך.

הוא הושיט את ידו, כף יד צרה, אצבעות ארוכות וחזקות. על כל אצבע היתה טבעת, על כל טבעת אבן חן יפה. שיערו השחור והמבריק גדל פרע על ראשו, הגיע כמעט עד מותניו. הוא אסף אותו ממצחו באמצעות "קשת" פשוטה שלכדה בתוכה את השערות.

שלום, הוא אמר, אני פטישון, יש לנו פגישה. שלום היא אמרה, אני קובו, יש לנו פגישה.

לחצו ידיים. לומר, 500 שנים אחרי, שהיה חשמל, כימיה מייד לא אוכל. הם לא התעוררו ולא נעורו זה מזה. כמה מוזר, קובו נשארה אדישה. איך זה יכול להיות, שאלתי את עצמי אז, כשראיתי את הקרירות. לא היתה מבוכה. היה כלום.

למה אנחנו נפגשים, הוא שאל את קובו?

היא ענתה בשאלה - למה אתה כאן?

פניו התעננו, חוט של עצב נמתח עליו - נלקחתי מכוכב הבית שלי, מהנהרות והימים בהם חייתי. אשה אחת בשם טמהארי הודיעה לי שנבחרתי להשתתף בפרוייקט וילמה 12. מה זה בכלל הפרוייקט הזה לא הבנתי. הביאו אותי לכאן, ואחרי שנים באגם פה, ולאחר שנולד לי בן נשלפתי משם, החליפו לי גוף. הנה אני אתך. אני משתוקק להיות עם הבן שלי, שקיבל גם הוא גוף אחר. אתו אני רוצה. מי את?

קובו היתה צריכה להחליט במהירות מהי התשובה שתתן לגבר המיוסר הזה. עמוק בראשה היא שאלה את עצמה - האם להפוך לגבר עבורו? איך נביא ילדים בדרך הרגילה, גבר-אשה, ערבוב גנים?

היא שיקרה לו קצת - גם אני הובאתי לכאן, מאוקטופוס. גם אותי לקחו בניגוד לרצוני. גם אותי אותה אישה, טמהארי, אמרה לי: מקומך בוילמה 12, בפרוייקט. מה זו וילמה 12? איפה אנחנו עכשיו? מה זו ספינת העל שאנחנו עליה? או אולי אנחנו בתוך כוכב? בפנימיות, כי איננו על פני השטח כפי שמקובל בפלנטות שלנו.

הזמינו לעצמם כוס קפה.

היא שאלה אותו למהות שמו המוזר, והוא סיפר לה באריכות רבה. הוא שאל אותה על שמה, והיא סיפרה באריכות רבה.

שעה אחר כך, מעט מפוייסים, הם נפרדו לדרכם. לקובו היתה עבודת מטה גדולה להכין ולתכנן, עם מעט מאוד מכונות מכפי שהיא רגילה ורק עם 2 ידיים ועשר אצבעות, ללא אמצעי קשר, חישוב, תקשוב המבצבצים מראשה. 

יום רביעי, 8 במרץ 2023

ציקדה וירקון

 מי שזוכר, ודאי זוכר, שאני, ההיסטוריון הלא רשמי של וילמה 12, זה שתקוע עכשיו בארכיבי אוקטופוס, או שמא נאמר - סדנת העבודה שלי, היה בן זוגו של ירקון תקופה ארוכה, עד שציקדה הגיעה לאטלנטיס ואני שוגרתי חזרה לאוקטופוס כמו "טיל בין גלקטי".

גם ירקון וגם אני עברנו כמה וכמה פעמים את תהליך "העתקת תודעה", ושנינו כבר הועברנו לגופים זרים לנו גנטית.

אני יכול לספר כעד, אומנם סובייקטיבי לגמרי, על התהליך.

קמים מוקדם בבקר, לאחר צום של 12 שעות. רק מים מותר לשתות. נגשים למרפאה, למכון, היכן שנמצאות מכונות ההעתקה. נכנסים למקלחת רטובה, למקלחת יבשה [זרמי אוויר חזקים]. משם עוברים לחוקן, ומשם לבלן שמגלח ומורט כל שיערה בגוף.

עירום וערייה, כל תכשיטיך, אביזרים אחרים מוסרים ממך.

משם הדרך לחדר התבוננות ובוננות עצמית. הרצפה היא מנדלה של צבעים, מרכזה לבן וגלגלה החצוני שחור. על התקרה היתה מנדלה של חיות ההורוסקופ של טרה. במרכז דמותו של שיווה וזרועותיו.

שעתיים של ניקוי תודעה מרעלים מטאפיסיים, מיסטיים ואחרים. הטכניקה נלמדת היום כבר בגיל צעיר מאוד, אצל הגופים לעתיד, וקל מאוד לגלוש לתוכה.

התחלתי בזמר של אותיות האלפבי"ת הגלקטי. חזרה עליהן כפי שלמדנו בראשית עידן העתקת התודעות. אט אט נכנסתי לתוך טראנס. כל אחד נכנס בצורה אחרת לטראנס שלו. שמעתי מאחרים , למשל ירקון נכנס לטראנס כשהוא רוכב על סוס לבן גבוה ושמו סוואלו. הסוס דוהר הישר לתוך פרח ענק בצבע כחול, אל המרכז של הפרח, ושם סיפר לי ירקון, באחד מאותם בקרים אחרי העתקת תודעה שלישית או רביעית שלנו, כשהאינטימיות בינינו היתה מלאה, וכשהרגשנו שיש לנו אותו הגוף כמעט, על הטראנס שלו.

הכניסה לטראנס שלי היה האות העברית אל"ף - א. היא הצטיירה מולי מלאה בקישוטים יהודיים של ספר תורה, קוצים ועיגולים עד כדי בלבול הדעת כשמסתכלים עליהם. האלף הזו גדלה וגדלה, שינתה צבעיה לאין סוף ולבסוף בלעה אותי.

כשציקדה הצטרפה אלינו אחרי כשלוש מאות שנים בהן היינו על אטלנטיס, בלי ממש להבין מה אנחנו עושים בה, ובלי להבין את ההישג העל אנושי של האנושות ליצור מבנה בגודלה של לונה של טרה, ויש אומרים גדולה מלונה אפילו, היא סיפרה לנו, אחרי עוד שתי העתקות תודעה, כל אחת לגוף חדש ואחר את חווית הגלישה שלה לטראנס. נעתקה נשמת שנינו. 

היא סיפרה לנו ערב לפני החזרתי לאוקטופוס, לאחר דרישה מפורשת של טמהארי [אז זה כבר היה שירוקו, אבי טמהארי בגופה] מנהלת העל של אטלנטיס. היא גולשת לטראנס כשהיא רואה חול נוזל בין אצבעותיה. היא אומרת שזו חווית ילדות שלה, ומפני שאצלם בשבט האמינו בחיים עד גיל מוות ללא העתקת תודעה, היא נאלצה ללמוד את זה דרך הגוף החדש שקיבלה. היא לא יודעת מה היתה חווית הגוף לפניה, אבל היא גלשה די מהר, וזו החוויה. חול זהוב, עשיר וחם גולש בין אצבעותיה, נסחף ברוח, חושף מרבצי זהב, בקצה נחש קטן ממהר ומתפתל על החול.

מה קורה בזמן הטראנס. זו שאלה מסובכת מאוד, כי לא זוכרים כלום. זה כמו להכנס להרדמה ולצאת ממנה, כשאינך זוכר דבר. אתה פוגש את הגוף החדש פעם ראשונה, זה מרגש. אתה רואה אותו במראה. אתה נדלק עליו או חוטף בחילה ממנו. אני אפילו פעם מרוב תשוקה אל הגוף הזה אוננתי מול המראה. מה קורה למי שחוטף בחילה, אסון גדול, לפחות 15 שנים חיים עם הגוף הזה, עד שגדל גוף חדש שיכול להכיל אותך.

סיימנו את הניקוי הנפשי שלנו, גופנו נקי. אין מזון בו, הזכרונות, המהות, המיומנויות הכל אורגן ככל הנראה לאיזו חבילה חשמלית או למשהו אחר, אין לנו מושג קלוש. גם טכנאי ההעתקה לא צופים בהעתקה עצמה. זה נחשב כפגיעה באחד הטאבויים הגדולים של התרבות הגלקטית שלנו. 

עירומים לגמרי, נגשים לחדר ההעתקה. על אלונקה לבנה שוכב הגוף העתידי שלנו. ראשו וגופו מחוברים למערכת של כבלים, צינורות שקופים. אנחנו נשכבים על האלונקה השניה. הטכנאים מחברים אותו למערכת מקבילה של כבלים ותצינורות שקופים. אחר כך החדר מוחשך, מוזיקה עדינה מנגנת וריחות נעימים וחלשים מתפשטים באוויר. כשאנחנו מתעוררים, אנחנו בגוף של בן/בת 15.

יוצאים עירומים מהחדר. שיער ראשנו חדש שיער גופנו חדש, אברינו צעירים ומבריקים מבריאות. בגלל שאני אני, הדבר הראשון שחשוב לי זה בולבול שלי. עומד, לא עומד. חשוב לי לדעת עם אהבתי ומשיכתי לגברים נשמרת. עד עתה, אחרי כמות גדולה של העתקות, אני עדיין נמשך לגברים, לאותו טיפוס, ירקוני. שירי, גבוה, גברי, איבר מין גדול/מוגדל, הרפתקן, מרדן ומונוגם. אתם מוזמנים להכיר את מתת, אהובי במאתיים השנים האחרונות על אוקטוופוס. צאצא לשבט דלאל עם המאפינים הטרניים הימתיכוניים שלהם.

וירקון אף הוא נכנס להעתקת תודעה יחד אתי. באחת הפעמים החלטנו על אותו גוף, ולשמחתנו נמצאו תאומים זהים. נדיר מאוד שמישהו מסכים לנפק תאומים זהים להליך של העתקת תודעה. בדר"כ האחד נשלח לעבוד באחת ממחלקות אטלנטיס ולא יפגוש לנצח את אחיו התאום, כי יעבור גם התמרה, כך שלעולם לא יידע אפילו על כך. אבל הגשנו בקשה למנהלת אטלנטיס. ירקון ניהל רומן מוצלח וגם פורה עם אחת האחראיות של מכוני העתקת התודעה, דבר המנוגד לחוקים של אזורי טרה, כי הם גידלו את התינוטטק ולא מסרו אותו כגוף להעתקת תודעה אליו.

הפריצה הזו של חוק ברזל, שקשור גם לתכנוני מזון, כלכלה ותנועה בחלל היתה בחרבו של המלאך שמגן על גן עדן, והיא הסכימה ליידע אותנו אם יקרה כדבר הזה. מודה ומתוודה, למעלה ממאה שנים של אושר גופני ורוחני עם ירקון, שנינו זהים לגמרי ושונים בתכלית השינוי. הוא בעבודתו, אני בעבודתי התיעודית שלעולם לא תסתיים.

אבל, יש סוף גם כשחיים בלי סוף, וציקדה הגיעה לאטלנטיס. ירקון ידע מי היא. הוא ידע מה מצופה ממנו ביחס אליה, והאמת המרה לי, הוא אהב אותה יותר ממני. בכלל ירקון נטה לנשים יותר, וכל חיינו המשותפים הוא בחר חופשות לצורך רומנים מתוכננים או אחרים עם נשים שונות. חלק גדול מאוד מצאצאיו הם חברי הנהלת אטלנטיס, נמצאים באזורי אטמוספירה שונים. הוא ידע שהזרע והגנטיקה שלו משובחים במיוחד. לא הפריע לו לא להיות "הורה" למעט אותו צאצא שהזכרתי.

אני ממש זוכר לפרטי פרטים את היום בו ירקון אמר לי: אריקסוס עוד מאה או קצת יותר שנים אנחנו נפרדים לעד. ציקדה הגיעה, וחובה על שנינו לקבל את פניה, ללמד אותה הכל, ולהכין אותה לפרוייקט וילמה. אני יודע, הוא אמר, שאתה יודע הרבה יותר ממני עליו, אני גם יודע שמנהלת הפרוייקט טמהארי יפת התואר צריכה להגיע לכאן. מתי אטלנטיס תצא לדרך?

כשאטלנטיס תתחיל סוף סוף את מסעה לוילמה אתה תצטרך להחליט, אתה יודע.

כן, אני יודע. אני אוהב את החיים. אני אוהב להיות בשליחויות לאזורים ולמקומות שונים בגלקסיה. אני צריך להחליט. אבל טמהארי, היא קובו, החליטה בשבילי. היא - לא ידעתי אז כשזה קרה שקובו היא טמהארי, וטמהארי היא שירוקו - גרמה למנהל הפרוייקט באוקטופוס להוציא צו החזרה שלי, מיידית לאוקטופוס.

פגשנו את ציקדה באחד מבתי הקפה המקסימים על אטלנטיס באזור טרה. ג'ינג'ית יפת תואר. היא הביטה בירקון, שהיה אחר לגמרי מירקון שהראו לה, אבל המשיכה המסתורית הזו בין שתי הנפשות נדלקה והתעוררה. לקח להם חמש דקות של נימוסין ואז נעלמו בחדרנו, כלומר בדירה שלי ושל ירקון.

נאלצתי בעדינות להוציא משם את רכושי ולעבור לדירה של ציקדה. אחרי כמה ימים של התיחדות, ירקון יצר אתי קשר והציע שניפגש, עלינו ללמד את ציקדה המון. אין לנו זמן רב.

השיעור הראשון שנתנו לה, על אף שהגוף שיחכה לך מיומן בכניסה לטראנס העתקת התודעה, להכנס לטראנס ללא פחד. עלינו ללמד אותה את הטקס מראשיתו ועד סופו. וכך לימדנו אותה מהו חוקן, מה קורה כשמגלחים את שיער הראש ומורטים את שיער הגוף. לימדנו אותה תרגילי מדיטציה וניקוי נפשי. בראשונה ללא מנדלות אבל, אחר כך הקדשנו שנה תמימה ללמדה מהי מנדלה, איך לא ללכת לאיבוד בתוך מנדלה עוד לפני שהתחיל תהליך טראנס העתקת התודעה. למדנו להתרכז כשהמבט כלפי מטה, כשהבמט כלפי מעלה- שזו פוזה שונה של הגוף.

היא לא היתה תלמידה מוצלחת במיוחד. זמן רב הקדשנו. האופי המרדני שלה, שאלת השאלות, דחייה של סמכות אב לא נוכחת, כל אלה העלו קשיים אדירים בתהליכי הכנתה לקראת העתקת התודעה הראשונה שלי, אי פעם. ציקדה היתה בת 150, זמן טרה, כשעברה את העתקת התודעה הראשונה.

הגוף שבחרו לה נבחר במיוחד על ידי מנהלת אטלנטיס, כדי שיכיל בזיווג שלו עם ירקון שילוב של גנים מגזעי אדם רבים. חיצונית היא היתה ה"אשה" עבורו. התשוקה ביניהם אדירה. כן, נכון, הם גם הביאו שלושה ילדים שלא הפכו ל"גוף" עתידי, אלא גודלו תחת סמכות הנהלת אטלנטיס, וכל אחד מהם היה בעל תפקיד מהותי באטלנטיס. לא הם לעולם לא נחתו בוילמה, אף צאצא של ציקדה וירקון לא ירד עמם לאדמת וילמה.


- - - -

באטלנטיס החלוקה לאזורי מחיה מותאמי הפלנטות או הכוכבים שבהם חי המין האנושי היא כזו, שאין אפשרות לעבור מאזור לאזור. כל אזור מחייה הוא בעל איכויות ייחודיות, בעל חוקה משלו, שהיא נגזרת מחוקת העל של אוקטופוס שהועברה כצו מינהלי לאטלנטיס.

קטע מרישום שמונה עשר

  ביום השני לעבודה הצטרף אלינו בחור בן גילי, בערך. בגובה שלי. ג'ינג'י לגמרי עם עיניים ירוקות יפיפיות. מצא מאוד חן בעיניי הבחור. כשהכ...