קטע מהרומן החדש - המספרת מסכמת את תולדות המשפחה

 מה היה שם המשפחה שלך, סבתא, שאלתי. היא צחקה ואמרה, אני דמארי, כמו ההיא, הזמרת המפורסמת. לא לא לא. אין בינינו קרבת משפחה. הביטה בי – בטח היית רוצה, לא?! שיהיה לך משהו להתגאות בו. ואז צחוק רע יצא לה מהפה.

זה השם שלך או של סבא, שאלתי אותה. השם של סבא היה בדישי, אהה אמרתי לעצמי, אז אמא שלי בדישי. אני טביב.

איך הגעת לירוחם, סבתא?

סבא שלך עליו השלום היה מורה והחליט כציוני נאמן לרדת לערי הפיתוח בדרום. הוא היה מורה למתמטיקה, לפיזיקה. איש טוב לב, אבל חלש לב. את יודעת שהוא נפטר מהתקף לב. הוא ואני נפגשנו במועדון לילה בתל אביב, נדלקנו וידענו שנהיה זוג. ונהיינו זוג. עד היום אני לא יודעת אם אמי אהבה את הנישואין החופשיים שלי, כי אחיי על אף שהיתה משכילה מאוד, התחתנו בדרך הישנה, באמצעות שידוך. ובכלל אני באמה ממשפחה מאוד דתית. אני שומרת שבת את יודעת בניגוד לאמא שלך שהלכה בדרכים רעות, בגללו. "טפו" ירקה הצידה.

התחלתי רומן חדש

 עוד אין לו שם.

הנה פסקה פותחת של הפרק/הרישום השני

 

אני רוצה לספר לך על החגים, שכבר היו ונחגגו, ובאחד מהם אבי הלא אהוב הסכים לארח אותי. אני סתם כועסת על עצמי, ולא נותנת כבוד לאבי. הוא לא הזמין אותי לראש השנה וגם לא ליום כיפור, אלא לסוכות. הייתי מערב החג ויומיים אחר כך חזרתי לאמא שלי מלאת חוויות. ועדיין כועסת ולא אוהבת את אבא שלי. דווקא אשתו הבלונדינית, רויטל נחמדה מאוד, נעימת פנים והילדות, האחיות שלי, מקסימות. שירן ונירה. כלכך קטנות, כלכך מנומסות, לא כמו התינוקת של חנית.

לאלה הדואגים, אולי, טמהארי נמצא בעריכה מקצועית. אם הכל ילך כמתוכנן, דצמבר יולי 24 הוא כבר יהיה על המדפים.

שלבי הסיום של טמהארי

  

" אטלנטיס תתחיל לנוע בקצב בלתי משתנה בעוד חמישים שנים לקראת וילמה 12. יקל לנו כמאה וחמישים שנות "טרה" להגיע אליה. בשנים אלו, כמאתיים שנים, עלינו לפתור כמה בעיות מרכזיות. היהודי ידאג שכל חברי ההנהגה, למעט אטלנטיס, שאנחנו רק יכולים לקנא בה על יכולותיה יעבור הכשרה של אוקטופוס, פיתוח המוח לכך שיפעל בתדרים שונים, למשימות שונות, בו זמנית".

חברים, למה אנחנו כאן?

למה טמהארי הביאה אתכם לכאן?

שמתם לב שציקדה הגיעה מהמדבר, פטישון מהים, ירקון מעולם "רגיל" ואני? מאיפה באתי? באתי מאוקטופוס, מעולם השליט האמיתי של האימפריה הגלקטית. מי שלא מכיר, ואתם לא מכירים, אני בת משפחתה של טמהארי, משבט דלאל, ממנו לקחה את השליחים שהגיעו אליכם, אם אתם זוכרים. אותי גידלו ויצרו במיוחד לצורך המשימה הזו שלנו.

ציקדה בקרוב את יוצאת למדבר של אטלנטיס, דמוי טרה. המשימה שלך לאסוף כמה שיותר מידע על האנשים שחיים שם, על החקלאות שלהם, על נוהגיהם. האם הם מתרבים או מתעתקים?

ופטישון אתה יורד ימים, תרד לאוקיאנוס של אטלנטיס. האם הכישורים הגנטיים שלך להתמרות בים ליצור-דג יתקיימו, לא יודעת. אבל, כמו ציקדה, עליך לאסוף מידע רב ככל האפשר. האם נקים בוילמה תרבות של אנשי ים?

ירקון ואתה תמשיך מלאכתך כאן. מצא לך חברים חברות, תקים מכוני כושר, תלמד קרב מגע כל מה שאתה חושב שיעזור לנו במשימה.

משימה? משימה? [ קול גברי כועס מאוד מתערב ]

אל וילמה - חלק שלישי 1

 פטישון לדעתי הוא מי שהכי סבל בפרוייקט וילמה 12 וטמהארי.

היום במרחק של 500 שנים ויותר מסיום הפרוייקט, אחרי עוד כמה העתקות תודעה, ומבט כולל על המציאות, אני יכול לקבוע בוודאות, פטישון הוא הסובל מכולם.

פטישון נולד על כוכב מים, בו אחת התכונות המותמרות של ההומוספיינס שם היתה הפיכה לדג, כמו מיתוס בנות הים האמפיביות.

פטישון חי במים ומחוץ למים. הוא אהב והתאהב בדגים, שמתברר ביבשה הפכו לדמויי אדם. חיים משוללי דאגות, משוללי פחד. על הכוכב שחי בו לא היו טורפים יבשתיים ולא טורפים ימיים. טאבו על אכילת בשר היה חזק בקיסרות הגאלקטית כולה. 

צמחים, פטריות, פרחים ותוספים שנצרכו באופן מלאכותי. זהו.

כשנבחר לפרוייקט וילמה, הוא נלקח כמעט ללא רצון. הושם בחדר מלא מים וענק, נולד לו ילד, וכשהפרוייקט התחיל לעטות עור וגידים ממשיים, הוא ובנו הועברו לגוף אנושי זר להם לגמרי, והתאהבו זה בזה. בנו ניצל כי מישהו הסכים לעטות את אותו גוף של פטישון ולחיות עם בנו של פטישון.

גורל הזוג הזה לא ממש ידוע, לנו. רק כשנשיג עדויות מאטלנטיס, אם נשיג אי פעם, אולי נלמד משהו.

פטישון הופגש עם קובו [טמהארי בגופה החדש]. האם התאהב בה? האם היא חשקה בו בגופו החדש? טוב, זה הכי פשוט. טמהארי בחרה את הגוף. את הנפש בחרה עוד כשהיתה על אוקטופוס מבין קווי החיים שנבחרו להיות ההורים המייסדים של וילמה 12.

הפגישה היתה בבית קפה קטן ואינטימי באחד מרחובות האזור הטרני. נקרא לאזור הזה - טהראן. האנשים הלכו ללא מסכות. הרוב היו הומוספיינס, חלקם התמרות גופניות שיכלו לנשום אוויר טרני. בעל בית הקפה נבחר מבין מאות אלפי מועמדים ליישוב אטלנטיס. איש גבה קומה, לבן עור ואדום שיער. עיניים כחולות עמוקות, ואף יווני למהדרין. גופי שרירי ולבושו נקי מרבב.

היה לו קול עמוק ולוחש, והוא הושיב את קובו במקום שנקבע מראש עבור שניהם. תא קטן, ריח וניל-קינמון עדין בו ומוזיקה קלילה ועדינה. המוזיקה וגלי הקול יצרו מיסוך מפני צלילים מהקפה שיכנסו לקובה ומנעו מצלילחים לצאת מהתא האינטימי. קובו התישבה. הוציאה מראה קטנה, הביטה בפניה היפים. לדעתה, טמהארי היתה יפה יותר, אבל כל קשר לטמהארי נמחק. פנים בצורת לב. סנטר מעט מחודד. אף תקיף מעל שפתיים בשלות ולא דקות, צבועות באדום רך ולא תוקפני. שתי עצמות לחיים גבוהות ועיני שקד צרות. [כצורת עיני האסיאתים ממזרח אסיה הטרנית] היה ויכוח קטן בינה לבינה אודות העיניים הללו. בסוף היא שינתה את גוטדלן ביחס לעיני טמהארי, אבל לא הסכימה לוותר על הסימן הגזעי הזה, שחשוב לה מאין כמוהו.

היה לה שיער בצבע חום עמוק, דחוס מאוד השיער, ובקושי רב אסוף למעלה, בקצה פדחתה כמין כדור, בו היא נעצה סיכות ראש יפהפיות, כחמש, בכל אחת אבן חן זוהרת יותר מהאחרת. אוזניה העדינות והקטנות היו ללא עגילים, ולצווארה הדק והארוך היתה מחוברת שרשרת כסף, שבקצה תליון, אף הוא מכסף ועליו תבליט של טרה.

כתפיה הצרות מסגרו חזה בינוני, עליו היתה חולצה עם שרוולים ומחשוף עדין, שרק קצה החריץ בין שדיה בצבץ ממנו. על גופה העדין היא לבשה מכנסי בד רחבים, דוגמת מכנסי מלחים ועל רגליה זוג סנדלים מבד כלשהו, מנצנץ ועליו תבליטי טרה קטנטנים. סוליות סנדליה היו מגומי דק ורך מאוד.

נדף ממנה ריח נעים ומרומז של תשוקה ושל פרומוני תשוקה של פרחים.

היא חיכתה לפטישון.

בהמתנה היא הרהרה - איזה שם זה פטישון, ולמה צריך אולי להחליף. פטישון סימל את הים, חיות גדולות בטרה הישנה שטרפו חיות אחרות. היא רוצה שם אחר לפטישון. עברה בראשה על שמות, אלפי שמות שהכירה, איזה יתאים לו?

אבל היא לא בחרה אף שם.

מולה התקדם גבר צעיר, בערך בן 25 אולי מעט מעיר. גובהו מרשים ומבנה גופו עורר בה התרגשות. זה פטישון שלי לפי הזמנה, ממש. [ אני יודע, כבר מאז, כי שוחחתי עם פטישון אחרי הפגישה עם קובו, כי קובו לא רמזה שהגוף הוזמן במיוחד על ידה.] גובה 190 סנטימטרים, כתפיים שריריות ורחבות. בטן שטוחה, מתניים צרים. רגלים ארוכות וחזקות. הפנים בעלי אפיונים אסיאתיים מובהקים: עיניים מוצרות ושחורות, אף שרוע מעט, שפתיים לא עבות, עצמות לחיים גבוהות וכמעט ללא שיעור על הפנים. והקול היה באריטון עדין ורך.

הוא הושיט את ידו, כף יד צרה, אצבעות ארוכות וחזקות. על כל אצבע היתה טבעת, על כל טבעת אבן חן יפה. שיערו השחור והמבריק גדל פרע על ראשו, הגיע כמעט עד מותניו. הוא אסף אותו ממצחו באמצעות "קשת" פשוטה שלכדה בתוכה את השערות.

שלום, הוא אמר, אני פטישון, יש לנו פגישה. שלום היא אמרה, אני קובו, יש לנו פגישה.

לחצו ידיים. לומר, 500 שנים אחרי, שהיה חשמל, כימיה מייד לא אוכל. הם לא התעוררו ולא נעורו זה מזה. כמה מוזר, קובו נשארה אדישה. איך זה יכול להיות, שאלתי את עצמי אז, כשראיתי את הקרירות. לא היתה מבוכה. היה כלום.

למה אנחנו נפגשים, הוא שאל את קובו?

היא ענתה בשאלה - למה אתה כאן?

פניו התעננו, חוט של עצב נמתח עליו - נלקחתי מכוכב הבית שלי, מהנהרות והימים בהם חייתי. אשה אחת בשם טמהארי הודיעה לי שנבחרתי להשתתף בפרוייקט וילמה 12. מה זה בכלל הפרוייקט הזה לא הבנתי. הביאו אותי לכאן, ואחרי שנים באגם פה, ולאחר שנולד לי בן נשלפתי משם, החליפו לי גוף. הנה אני אתך. אני משתוקק להיות עם הבן שלי, שקיבל גם הוא גוף אחר. אתו אני רוצה. מי את?

קובו היתה צריכה להחליט במהירות מהי התשובה שתתן לגבר המיוסר הזה. עמוק בראשה היא שאלה את עצמה - האם להפוך לגבר עבורו? איך נביא ילדים בדרך הרגילה, גבר-אשה, ערבוב גנים?

היא שיקרה לו קצת - גם אני הובאתי לכאן, מאוקטופוס. גם אותי לקחו בניגוד לרצוני. גם אותי אותה אישה, טמהארי, אמרה לי: מקומך בוילמה 12, בפרוייקט. מה זו וילמה 12? איפה אנחנו עכשיו? מה זו ספינת העל שאנחנו עליה? או אולי אנחנו בתוך כוכב? בפנימיות, כי איננו על פני השטח כפי שמקובל בפלנטות שלנו.

הזמינו לעצמם כוס קפה.

היא שאלה אותו למהות שמו המוזר, והוא סיפר לה באריכות רבה. הוא שאל אותה על שמה, והיא סיפרה באריכות רבה.

שעה אחר כך, מעט מפוייסים, הם נפרדו לדרכם. לקובו היתה עבודת מטה גדולה להכין ולתכנן, עם מעט מאוד מכונות מכפי שהיא רגילה ורק עם 2 ידיים ועשר אצבעות, ללא אמצעי קשר, חישוב, תקשוב המבצבצים מראשה. 

ציקדה וירקון

 מי שזוכר, ודאי זוכר, שאני, ההיסטוריון הלא רשמי של וילמה 12, זה שתקוע עכשיו בארכיבי אוקטופוס, או שמא נאמר - סדנת העבודה שלי, היה בן זוגו של ירקון תקופה ארוכה, עד שציקדה הגיעה לאטלנטיס ואני שוגרתי חזרה לאוקטופוס כמו "טיל בין גלקטי".

גם ירקון וגם אני עברנו כמה וכמה פעמים את תהליך "העתקת תודעה", ושנינו כבר הועברנו לגופים זרים לנו גנטית.

אני יכול לספר כעד, אומנם סובייקטיבי לגמרי, על התהליך.

קמים מוקדם בבקר, לאחר צום של 12 שעות. רק מים מותר לשתות. נגשים למרפאה, למכון, היכן שנמצאות מכונות ההעתקה. נכנסים למקלחת רטובה, למקלחת יבשה [זרמי אוויר חזקים]. משם עוברים לחוקן, ומשם לבלן שמגלח ומורט כל שיערה בגוף.

עירום וערייה, כל תכשיטיך, אביזרים אחרים מוסרים ממך.

משם הדרך לחדר התבוננות ובוננות עצמית. הרצפה היא מנדלה של צבעים, מרכזה לבן וגלגלה החצוני שחור. על התקרה היתה מנדלה של חיות ההורוסקופ של טרה. במרכז דמותו של שיווה וזרועותיו.

שעתיים של ניקוי תודעה מרעלים מטאפיסיים, מיסטיים ואחרים. הטכניקה נלמדת היום כבר בגיל צעיר מאוד, אצל הגופים לעתיד, וקל מאוד לגלוש לתוכה.

התחלתי בזמר של אותיות האלפבי"ת הגלקטי. חזרה עליהן כפי שלמדנו בראשית עידן העתקת התודעות. אט אט נכנסתי לתוך טראנס. כל אחד נכנס בצורה אחרת לטראנס שלו. שמעתי מאחרים , למשל ירקון נכנס לטראנס כשהוא רוכב על סוס לבן גבוה ושמו סוואלו. הסוס דוהר הישר לתוך פרח ענק בצבע כחול, אל המרכז של הפרח, ושם סיפר לי ירקון, באחד מאותם בקרים אחרי העתקת תודעה שלישית או רביעית שלנו, כשהאינטימיות בינינו היתה מלאה, וכשהרגשנו שיש לנו אותו הגוף כמעט, על הטראנס שלו.

הכניסה לטראנס שלי היה האות העברית אל"ף - א. היא הצטיירה מולי מלאה בקישוטים יהודיים של ספר תורה, קוצים ועיגולים עד כדי בלבול הדעת כשמסתכלים עליהם. האלף הזו גדלה וגדלה, שינתה צבעיה לאין סוף ולבסוף בלעה אותי.

כשציקדה הצטרפה אלינו אחרי כשלוש מאות שנים בהן היינו על אטלנטיס, בלי ממש להבין מה אנחנו עושים בה, ובלי להבין את ההישג העל אנושי של האנושות ליצור מבנה בגודלה של לונה של טרה, ויש אומרים גדולה מלונה אפילו, היא סיפרה לנו, אחרי עוד שתי העתקות תודעה, כל אחת לגוף חדש ואחר את חווית הגלישה שלה לטראנס. נעתקה נשמת שנינו. 

היא סיפרה לנו ערב לפני החזרתי לאוקטופוס, לאחר דרישה מפורשת של טמהארי [אז זה כבר היה שירוקו, אבי טמהארי בגופה] מנהלת העל של אטלנטיס. היא גולשת לטראנס כשהיא רואה חול נוזל בין אצבעותיה. היא אומרת שזו חווית ילדות שלה, ומפני שאצלם בשבט האמינו בחיים עד גיל מוות ללא העתקת תודעה, היא נאלצה ללמוד את זה דרך הגוף החדש שקיבלה. היא לא יודעת מה היתה חווית הגוף לפניה, אבל היא גלשה די מהר, וזו החוויה. חול זהוב, עשיר וחם גולש בין אצבעותיה, נסחף ברוח, חושף מרבצי זהב, בקצה נחש קטן ממהר ומתפתל על החול.

מה קורה בזמן הטראנס. זו שאלה מסובכת מאוד, כי לא זוכרים כלום. זה כמו להכנס להרדמה ולצאת ממנה, כשאינך זוכר דבר. אתה פוגש את הגוף החדש פעם ראשונה, זה מרגש. אתה רואה אותו במראה. אתה נדלק עליו או חוטף בחילה ממנו. אני אפילו פעם מרוב תשוקה אל הגוף הזה אוננתי מול המראה. מה קורה למי שחוטף בחילה, אסון גדול, לפחות 15 שנים חיים עם הגוף הזה, עד שגדל גוף חדש שיכול להכיל אותך.

סיימנו את הניקוי הנפשי שלנו, גופנו נקי. אין מזון בו, הזכרונות, המהות, המיומנויות הכל אורגן ככל הנראה לאיזו חבילה חשמלית או למשהו אחר, אין לנו מושג קלוש. גם טכנאי ההעתקה לא צופים בהעתקה עצמה. זה נחשב כפגיעה באחד הטאבויים הגדולים של התרבות הגלקטית שלנו. 

עירומים לגמרי, נגשים לחדר ההעתקה. על אלונקה לבנה שוכב הגוף העתידי שלנו. ראשו וגופו מחוברים למערכת של כבלים, צינורות שקופים. אנחנו נשכבים על האלונקה השניה. הטכנאים מחברים אותו למערכת מקבילה של כבלים ותצינורות שקופים. אחר כך החדר מוחשך, מוזיקה עדינה מנגנת וריחות נעימים וחלשים מתפשטים באוויר. כשאנחנו מתעוררים, אנחנו בגוף של בן/בת 15.

יוצאים עירומים מהחדר. שיער ראשנו חדש שיער גופנו חדש, אברינו צעירים ומבריקים מבריאות. בגלל שאני אני, הדבר הראשון שחשוב לי זה בולבול שלי. עומד, לא עומד. חשוב לי לדעת עם אהבתי ומשיכתי לגברים נשמרת. עד עתה, אחרי כמות גדולה של העתקות, אני עדיין נמשך לגברים, לאותו טיפוס, ירקוני. שירי, גבוה, גברי, איבר מין גדול/מוגדל, הרפתקן, מרדן ומונוגם. אתם מוזמנים להכיר את מתת, אהובי במאתיים השנים האחרונות על אוקטוופוס. צאצא לשבט דלאל עם המאפינים הטרניים הימתיכוניים שלהם.

וירקון אף הוא נכנס להעתקת תודעה יחד אתי. באחת הפעמים החלטנו על אותו גוף, ולשמחתנו נמצאו תאומים זהים. נדיר מאוד שמישהו מסכים לנפק תאומים זהים להליך של העתקת תודעה. בדר"כ האחד נשלח לעבוד באחת ממחלקות אטלנטיס ולא יפגוש לנצח את אחיו התאום, כי יעבור גם התמרה, כך שלעולם לא יידע אפילו על כך. אבל הגשנו בקשה למנהלת אטלנטיס. ירקון ניהל רומן מוצלח וגם פורה עם אחת האחראיות של מכוני העתקת התודעה, דבר המנוגד לחוקים של אזורי טרה, כי הם גידלו את התינוטטק ולא מסרו אותו כגוף להעתקת תודעה אליו.

הפריצה הזו של חוק ברזל, שקשור גם לתכנוני מזון, כלכלה ותנועה בחלל היתה בחרבו של המלאך שמגן על גן עדן, והיא הסכימה ליידע אותנו אם יקרה כדבר הזה. מודה ומתוודה, למעלה ממאה שנים של אושר גופני ורוחני עם ירקון, שנינו זהים לגמרי ושונים בתכלית השינוי. הוא בעבודתו, אני בעבודתי התיעודית שלעולם לא תסתיים.

אבל, יש סוף גם כשחיים בלי סוף, וציקדה הגיעה לאטלנטיס. ירקון ידע מי היא. הוא ידע מה מצופה ממנו ביחס אליה, והאמת המרה לי, הוא אהב אותה יותר ממני. בכלל ירקון נטה לנשים יותר, וכל חיינו המשותפים הוא בחר חופשות לצורך רומנים מתוכננים או אחרים עם נשים שונות. חלק גדול מאוד מצאצאיו הם חברי הנהלת אטלנטיס, נמצאים באזורי אטמוספירה שונים. הוא ידע שהזרע והגנטיקה שלו משובחים במיוחד. לא הפריע לו לא להיות "הורה" למעט אותו צאצא שהזכרתי.

אני ממש זוכר לפרטי פרטים את היום בו ירקון אמר לי: אריקסוס עוד מאה או קצת יותר שנים אנחנו נפרדים לעד. ציקדה הגיעה, וחובה על שנינו לקבל את פניה, ללמד אותה הכל, ולהכין אותה לפרוייקט וילמה. אני יודע, הוא אמר, שאתה יודע הרבה יותר ממני עליו, אני גם יודע שמנהלת הפרוייקט טמהארי יפת התואר צריכה להגיע לכאן. מתי אטלנטיס תצא לדרך?

כשאטלנטיס תתחיל סוף סוף את מסעה לוילמה אתה תצטרך להחליט, אתה יודע.

כן, אני יודע. אני אוהב את החיים. אני אוהב להיות בשליחויות לאזורים ולמקומות שונים בגלקסיה. אני צריך להחליט. אבל טמהארי, היא קובו, החליטה בשבילי. היא - לא ידעתי אז כשזה קרה שקובו היא טמהארי, וטמהארי היא שירוקו - גרמה למנהל הפרוייקט באוקטופוס להוציא צו החזרה שלי, מיידית לאוקטופוס.

פגשנו את ציקדה באחד מבתי הקפה המקסימים על אטלנטיס באזור טרה. ג'ינג'ית יפת תואר. היא הביטה בירקון, שהיה אחר לגמרי מירקון שהראו לה, אבל המשיכה המסתורית הזו בין שתי הנפשות נדלקה והתעוררה. לקח להם חמש דקות של נימוסין ואז נעלמו בחדרנו, כלומר בדירה שלי ושל ירקון.

נאלצתי בעדינות להוציא משם את רכושי ולעבור לדירה של ציקדה. אחרי כמה ימים של התיחדות, ירקון יצר אתי קשר והציע שניפגש, עלינו ללמד את ציקדה המון. אין לנו זמן רב.

השיעור הראשון שנתנו לה, על אף שהגוף שיחכה לך מיומן בכניסה לטראנס העתקת התודעה, להכנס לטראנס ללא פחד. עלינו ללמד אותה את הטקס מראשיתו ועד סופו. וכך לימדנו אותה מהו חוקן, מה קורה כשמגלחים את שיער הראש ומורטים את שיער הגוף. לימדנו אותה תרגילי מדיטציה וניקוי נפשי. בראשונה ללא מנדלות אבל, אחר כך הקדשנו שנה תמימה ללמדה מהי מנדלה, איך לא ללכת לאיבוד בתוך מנדלה עוד לפני שהתחיל תהליך טראנס העתקת התודעה. למדנו להתרכז כשהמבט כלפי מטה, כשהבמט כלפי מעלה- שזו פוזה שונה של הגוף.

היא לא היתה תלמידה מוצלחת במיוחד. זמן רב הקדשנו. האופי המרדני שלה, שאלת השאלות, דחייה של סמכות אב לא נוכחת, כל אלה העלו קשיים אדירים בתהליכי הכנתה לקראת העתקת התודעה הראשונה שלי, אי פעם. ציקדה היתה בת 150, זמן טרה, כשעברה את העתקת התודעה הראשונה.

הגוף שבחרו לה נבחר במיוחד על ידי מנהלת אטלנטיס, כדי שיכיל בזיווג שלו עם ירקון שילוב של גנים מגזעי אדם רבים. חיצונית היא היתה ה"אשה" עבורו. התשוקה ביניהם אדירה. כן, נכון, הם גם הביאו שלושה ילדים שלא הפכו ל"גוף" עתידי, אלא גודלו תחת סמכות הנהלת אטלנטיס, וכל אחד מהם היה בעל תפקיד מהותי באטלנטיס. לא הם לעולם לא נחתו בוילמה, אף צאצא של ציקדה וירקון לא ירד עמם לאדמת וילמה.

- - - -

באטלנטיס החלוקה לאזורי מחיה מותאמי הפלנטות או הכוכבים שבהם חי המין האנושי היא כזו, שאין אפשרות לעבור מאזור לאזור. כל אזור מחייה הוא בעל איכויות ייחודיות, בעל חוקה משלו, שהיא נגזרת מחוקת העל של אוקטופוס שהועברה כצו מינהלי לאטלנטיס.

גבר ואישה

 טמהארי היא קיבו ופטישון, גבר ואשה.

שני עולמות שנפגשים באטלטיס בדרכם לוילמה 12.

כדי שקיבו תחולץ מאוקטופוס היה צריך בקנוניה רצינית ממש. טמהארי התחננה בפני שבט דלאל לאפשר לה לקבל אחד מהצאצאיות שלהם, כגוף שישא אותה. המטריארכית אמרה לה:

אנחנו גאים בהיותנו חד פעמיות. אין אצלנו חוות יילודים וחוות מתים, אנחנו חיים מלידה עד מוות חיים יחידים. זכינו שאפשר לחיות קרוב לשלוש מאות שנים, אבל אלה החיים היחידים. ושתדעי טמהארי, נחנו בזים לכם, אלה שעל ההר, אלה שמנהלים את האימפריה."

טמהארי קצת התבלבלה מהכעס:

אבל אתם עצמכם מותמרים לאטמוספירה של אוקטוופוס, בחיים לא תצליחו לחיות על טרה, את יודעת, אם לא תעברו התמרה מתאימה, אז למה את מתגאה.

המטריארכית הביטה בה בבוז כלכך עמוק, שטמהארי הבינה שעליה לנקוט בצעדים דרסטיים במיוחד על מנת להשיג את מטרתה. הבעיה, שלצורך כך, היא חייבת למנוע מהוועד המנהל כל מידע, ולו הקלוש והכי פחות חשוב. 

היא פנתה לאביה, בזמן עבודתה על עיצוב אזורי החיים השונים על אטלנטיס הענקית ושאלה מה לעשות?

אביה, הציע לה הצעה הכי הכי פשוטה, לחטוף ילדה דלאלית, לקצור ביציותיה, להחזיר אותה למשפחתה, הכל מבלי שמישהו ידע על כך. ואיך אעשה זאת, שאלה. זוכרת את עשתר, הוא לא נעלם. הוא חי בשוליים של שולי הישובים האנושיים על אוקטופוס. יש לו משימה, לדאוג שטכנולוגית איחסון המידע בעומקו של אוקטופוס תמשיך להתקיים. אגב, אם את לא יודעת, ואת לא יודעת, חוץ מעשתר אוקטופוס בנו עוד כמאה אנדרואידים, שזהו תפקידם הבלעדי. הם הטכנולוגיה שלנו לאיחסון מידע.

אבל אם עשתר יופיע הוא יעורר פחד, בהלה ואזעקה תושמע, היא אמרה, בהיותה מודעת לכללי ההתראות האוקטופסיאנית מפני הרס הכוכב, ועשתר, מאז עזר לשירוקו נחשב לאיום.

איי איפשונת שלי, בתי האהובה, תשאירי לי את המלאכה.

**

שנה אחרי, נעלמה מהמושבה של הפטריארכית דלאל ילדה בת 12. היא נעלמה רק לשמונה שעות, ונמצאה בסופו של יום משוטטת, מבולבלת לגמרי ונטולת כל זיכרון על מוצאותיה במשך היום.

רק שתיים מביציותיה הובשלו לכדי עובר ונולדו מרחם אנושית. הולדת גופים להעתקת-תודעה מרחם אנושית חריגה מאוד באוקטופוס. לצורך כך צריך מתנדבות משבטי המטריארכיות באוקטופוס. הן לא ששות להציע עצמן או בנות ממשפחתן המורחבת, אלא תמורת הטבות מפליגות בניהול הכוכב ובניהול עצמאי של כלכלתן.

[ הערת עורך- היום בשנת 5101 לספירה - כשאני קורא את הפרוטוקולים הללו, אני כבר יודע את התוצאה. הגאונות של המטריכות לא תשוער. בסוף הן השתלטו על הכוכב, רק לצורכי קיומן בתוכו. הן נתנו לחבורת מעתיקי-התודעה להמשיך בחייהם כמנהלי הגלקסיה והאימפריה, כי לא היה להן מעולם רצון לשלוט באימפריה, רק עצמאות מוחלטת. ידוע לי, שאחת מנינותיה של קובו, הגיעה לאוקטופוס, הצטרפה לדלאלים לאחר התמרה לאוקטופוס, ויצרה קו דם חדש. עמיתיי באחד מאולמות המחקר האוקטופוסיאניים טוענים שיש ברצונו של קו דם זה, שהפך נשלט על ידי גברים למרוד באימפריה. עד עתה אין סימן, אבל.. מי יידע?]

מאחת מביציותיה נוצר הגוף הנקבי שהותמר מיידית לנשימת אטמוספירה של טרה. וכך הוא גודל, בכמה מחזורים עד שטמהארי היתה מוכנה להתעתק תודעתית לתוכו. הביצית השניה אף היא הבשילה ונולד גוף של זכר, מהיפים שראו אי אפעם באוקטופוס. הוא הועבר למטריארכית של שבט דלאל, בטענה שקרתה טעות אצלם, והם המקום המתאים לו. הוא קיבל את השם קאטו.

לקאטו נועדו חיים עשירים מאוד. בראש ובראשונה חמדה אותו הנינה של המטריארכית, והם נישאו. הרבה ילדים הם הולידו יחד, אבל הוא היה פרפר רציני, ואהב גם גברים. ישנה אפילו סדרה "מוחית" גדולה, שמספרת על מעלייו עם צאצא של המטריארכית הראשונה, ככל הנראה מס' 16 מצאצאיה. אוי איזה סיפור מופלא.

קובו חיה בתוך אזור סגור הרמטית, שבו היה אקלים ואטמוספירה טרנית. האוקטופוסיאנים החליטו על אזור זה, שגודלו כגודלה של לבנון, כדי לאמן נציגים לטרה, כאשר יידרש הדבר. אף אחד לא ידע על כך. הרבה תעלולים נאלצה טמהארי ל"בשל" כדי להסתיר את קובו ואת גופיה הבאים. לפי המקורות שלי, בשלב מסוים חיו באזור כחמישים "קובו", אבל מתוכן רק אחת יועדה לטמהארי, החדשה ביותר.

חמישים או יותר או פחות, לאחר שקובו נטשה את אוקטופוס "התגלו" ע"י שירוקו בדמות טמהארי, הועברו התמרה מיידית לאוקטופןוס ונשלחו לשבט שמרחוק מאוד ממרכז העצבים האוקטופוסיאני, ובעיקר מהמטריארכית הנוכחית, שידועה היתה בקנאותה כנגד העתקת תודעות.

ואז, צריך היה גם לחשוב, איך נוציא את קובו מאוקטופוס ונשלח אותה לאטלנטיס? שירוקו וטמהארי הקדישו זמן רב לדון בבעיה. איך מטפלים בחללית של היו"ר ושני סגניו, שכבר בשלהי האלף השלישי תכננו עם שאר מושלי הכוכבים והירחים סביב טרה ובמקומות קרובים למערכת השמש הטרנית להגר לוילמה, ולחדש את המין האנושי.

אחד היתרונות העזים שלהם היה כמובן, הצורך במסתוריות, בסודיות. המחשבה שלהם היתה, שברגע שאימפריה יזהו נטישת מנהיגים לצורכי "נסיגה בזמן", תיווצר מערבולת פוליטית וכלכלית כזו, שיתכן והאימפריה תתפורר, וכוכבים רבים יחזרו לתקופת האבן האנושית. ההצלחות במדעיות והטכנולוגיות והכלכלה הבינגלקטית איפשרו חיים נהדרים לבני אדם ולמותמרים. מדוע לחזור למצב של חיים עם אבן ומקל? חומרים רבים הנחוצים לקיום העולמות הללו תלוים בשלום או לפחות בתחבורה ובתעבורה נוחה.

למרבה התדהמה, למרות האופטימיות הרבה, בני האדם עוד לא פגשו חייזרים. אפשר לומר שהם עצמם הפכו לחייזרים בהתמרות הביולוגיות ובהתאמות להביטאטים משונים ורבים.

וילמה כוכב קטן, כוכב עלית, כוכב בו האדם ימצה את יכולותיו הרוחניות והפיזיות ללא שימוש בביולוגיה ובהנדסה גנטית, ללא שימוש בהעתקת תודעתית. כוכב בו יחיו בקושי 100 שנים. יחיו רק מהאדמה, וממה שיש לה להציע. זה החלום שלהם. הם החליטו להיפרד מההרפתקאה לשם הרפתקאה אחרת. אבל, לצורך כך, חובה לשנות את אוכלוסית וילמה, לגמרי. וילמה צריכה להיות אדמת בראשית. אין בני אדם, אין רמז או ממצא לבני אדם קודמים.

צמחים וחיות רק וילמיאניים, כל האחרים שיובאו מארץ יועלמו. 

לכן, טמהארי נועדה להביא את אבות ואמהות ה"גזע", אלו שיקבלו בברכה את אבות האימפריה ואמהותיה.

וואווו, אני בשנת 5025 קורא ונדהם מהיקף הקנוניה והמזימה, ונדהם הרבה יותר ממה שטמהארי ושירוקו ביצעו. 

רק רמזון - דבר לא הושמד.

לאחר מחשבות רבות שירוקו וטמהארי מצאו פתרון יצירתי במיוחד. סינת החלל שתיקח את שלושת שליטי אוקטופוס לאטלנטיס תוכננה כך שהאוויר בה יהא טרני במובהק. במובן הזה אין בעיה לקובו. הבעיה היא העלאתה לספינת החלל. אבל זה נעשה בקלות רבה. היא הוחבאה במזוודת חלל גדולה, שהכילה את חפציו של היו"ר, והאוויר בה היה טרני למהדרין. קובו הורדמה בלילה לפני הכנסתה למזוודה, גופה צוייד בתוספי מים, מזון שיחזיקו אותה לפחות שנה במזוודה, גם מערכת ניקוז הפרשות חוברה אליה כשישנה.

איזו תמונה מרגשת זו היתה לראות את טמהארי על שלל זרעותיה, רגליה המנוונות ופניה הטהורים והיפים מנשקת דרך מסיכה את קובו. שלום אבא, היא אמרה. מי יודע אולי פעם ניפגש, אולי תפגוש מי מצאצאיי, כי אני מתכוונת להוריש להם את אוקטופוס כחלום שיש לשאוף אליו. אולי מיתוס על אלים, אולי אמת מדעית צפונה היטב עד שישכילו לקרוא אותה. אינני מתכוננת יותר להעתיק את עצמי לגוף חדש, אני מתכוננת ללדת ילדים, הרבה ילדים, עם פטישון. ציקדה וירקון יביאו ילדים אף הם. ונהיה לשבט גדול. אם יהיו בני אדם על וילמה נתמזג אתם.

שירוקו בדמות טמהארי בכה. הוא אהב את בתו. הוא אהב להיות אתה באותו הגוף. הוא מרגיש חסר ויודע שככל שהזמן יעבור ירגיש יותר ויותר. הוא לקח בזרוע אחד מזרק, בזרועותיו האחרות חיבר לגופה את מחסני המזון והמים החיוניים להמשך חייה, וכן את מערכת הניקוז שחוברה לחלקו התחתון של גופה. כמו כן, הוצמדו לגופה מנועים קטנים שתפקידם להניע את שריריה ללא הרף, על מנת שלא תתנוון.

השיירה שיצאה לחללית המפליגה לאטלנטיס היתה ארוכה. שירוקו הכניס את קוטבו לתוך תיבת עץ, ולקח אותה לעבר השיירה. זו מתנה מיוחדת ממני ליו"ר, המיסטיקן, הוא אמר. ובהיותו טמהארי, אחת מהדמויות החזקות ביותר באוקטופוס, ההשיירה איפרה לו להשתלב, להגיע לפני כולם לחדרו של היו"ר, למחסן הענק שלו. שם הוא מצא חדר אחסון ענק. פתח, הכניס את התיבה, סגר והלך.

טמהארי בדרך לאטלנטיס.

***

שנה אחר כך, החללית מגיעה לאטלנטיס. כל חפצי היו"ר מועברים לאזור הטרני, לחדרו הרחב במיוחד. קובו מתעוררת, כי כך תוכנתה השינה שלה, ויוצאת מארגז העץ, ומחדרו של היו"ר.

היא מבולבלת מאוד. תלויות עליה קופסאות שונות שהזינו אותה, ובין רגליה שק ענק. התכנון שלהם היה שפטישון יחיה סמוך לחדרו של היו"ר, כך שתוכל להגיע אליו מהר ולבקש עזרה. וכך עשתה.

פטישון קיבל בבוקר הודעה לא ברורה - תשאר בחדר כל היום. יש הפתעה. זו היתה הודעה מוחית, טלפטית, דבר שהוא כלל לא רגיל לו. אבל הוא נשאר בחדרו. הדפיקות על הדלת היו חלשות.

משפתח ראה בחורה צעירה, יפהפיה עמוסת קופסאות ושק ענק בין רגליה. כמעט עירומה. היא נפלה בזרועותיו וביקשה, תן לי לשתות מים, סוכר וקצת חלבונים. שחרר אותי מהשק ומהקופסאות. כך עשה, ומשתתה - אצה רצה למקלחת.

שעה הוא חיכה בחוץ, בדירתו היפה.

ועוד בענייני ספינת העל

 ספינת העל התקדמה בחלל לקראת וילמה, אותו כוכב שממנו נמלטה גשושית ובה ההתראה על הוירוס מהמאה ה- 21 שהשתלט עליה.

כשחושבים על זה, זה ממש מוזר. שהרי כבר במאה ה- 22 השתלטו בני האדם לגמרי על הינדוס DNA של כל יצור חי. הטכנולוגיה הזו נמצאת בכל סיפנת הארצה-הזרעה שיצאה למרחבי החלל, בין היתר ע"מ להילחם בסכנות ביולוגיות פלנטריות, שההומוספיינס מעולם פגש.

כולם זוכרים ויודעים את הסיפור על הנגיף שהוצמד לו השם "ערפל". זה קרה על אחת מהפלנטות שנמצאו ראויות ליישוב בני אדם, כמות שהם. שמחים ומאושרים, ללא כל ביקורת ובדיקה מקדמית של האטמוספירה, בדיקות החי והצומח הם יצאו מהספינה.

וראו כי טוב.

הקימו להם מאחז קטן, ודבר ראשון ניסו להתרבות, והתרבו. אבל התינוקות מתו יום אחרי לידם. כמובן בדקו, ומול עיניהם הם ראו איך כדוריות הדם של הילדים הפכו למעין ערפיליות קטנטנות. הם שאבו דם, התעטפו בלבוש ובמסכות מגינות והתחילו לבדוק. הם מצאו. בין שאר היצורים הביולוגיים שנכנסו לזרם הדם של הילדים, אחר כך הם כבר השוו עם הדם שלהם, הם מצאו איזה וירוס מוזר, שנכנס לתא ומרטש אותו לגמרי.

בודדו אותו, טיפלו בו גנטית והפיצו אותו באוויר החופשי. הם גם מצאו מעין תרופה, והילד החדש שנוצר ברחם המלאכותי הפעם, קיבל את התרופה ונשאר בחיים. אז הם עוד פעם ילדו ילדים, עוד ברחם נתנו להן תרופה, אח"כ יצרו חיסון שכל אחד מהם קיבל, וגם כהוראת קבע הוחדר לחומרים שהועברו לרחם המלאכותי.

מה ענין וירוס מהמאה ה- 21?

אבל כידוע טיפשים הם טיפשים, ומי שרוצה, קל מאוד לסובב דעתו עליו, וכך סיפור וילמה והנגיף הפך פופולארי מאוד. בטח, יורגן דה אסטנבול ויורנדה דל אביוב שיחקו בדרמה נוגעת ללב על זוג בוילמה, שילדיו נדבקו בוירוס, ושמכונות ומדענים לא הצליחו לטפל בו. סיפור הרפתקאות אחר תיאר בהרחבה איך טמזין תמזה, גיבורה גדולה, הצליחה למלט את הגשושית עם ההודעה, ומייד נפטרה, האומללה.

דווקא על וילמה, שבכלל לא ידעו בה על הגורל הנורא שלה, התפתחו חיים אנושיים. כצפי מהתנהגות טיפוסית של ההומוספייאנס, היו מלחמות על משאבי טבע, היו פגיעות אינסופיות בטבע הפראי והנהדר. בשל איסור אכילת בשר שהיה כבר בגדר "טאבו" עצים רבים בוראו לצורך זריעת שדות לגידול חקלאי ומזון. צמחים ופירות מקומיים רבים נמצאו טובים לבני אדם. עולם החי בוילמה דמה לעולם החי על טרה, צמחונים, טורפים. החיות היו אחרות לגמרי ממה שבני אדם הכירו.

חיות בעלות תודעה?

חיפשנו בעלי תודעה כל הזמן, כתוב באחד מהיומנים שהגיעו לאוקטופוס ונשמר בגנזך הנידח. מצאנו חיות שדומות קצת לקופים אצלנו. עקבנו אחריהם מרחוק. לא זיהינו התנהגות שמבטאת תרבות. הם גרו על עצים, הם לא שמרו כלום. היתה התנהגות משפחתית, אבל נראה שהקולות שהשמיעו לא היו קולות תקשורת, כך לפחות הבנו. צדנו או תפסנו אחד מהם. הבאנו למעבדה. הרדמנו אותו ובדקנו אותו באמצעות לייזר. מבינה פנימי די מוזר, לא מוכר לנו. מיתרי קול מפותחים מאוד.

אז הבנו, הכתוב ממשיך, שיתכן ואנחנו לא מסוגלים לשמוע אותם. בדקנו אם יש לנו מכשיר שיכול לשמוע אותם, והתחלנו לחשוב על שינוי גנטי אצלינו, באוזניים על מנת להקשיב להם. המהנדס הראשי עם בינה מלאכותית בנו מכשיר כזה. הם דיברו, הו הם דיברו. הבנו שהם לא שומעים אותנו, אז ערכנו שינויים אצלנו במיתרי הקול. עכשיו אנחנו מדברים, לאחר שנים בהן למדנו ולימדנו אותם ואותנו לשוחח ואפילו יצרנו שפה חדשה.

הכותב מוסיף שבהתחלה כינינו אותם מקוקים, כי הם קצת הזכירו את המקוק היפני,. אבל מהר מאוד עברנו לקרוא להם, "פלייר", שזה היה הצליל הכי קרוב שמצאנו לשם שנתנו לעצמם.

יותר לא כתוב דבר על ה"פלייר". 

אבל יש תיאור נרחב של העיר הראשונה שנבנתה, על הגירת המקומיים לתוכה, על שינויים במוזיקה האנושית, כולל דפי תווים. אחת החוקרות כאן באוקטופוס העבירה את דפי התווים למוזיקאים על גנימד. הם לא הצליחו לקרוא אותם או לבצע את המוזיקה, עד שאחד מהם חשב- אולי אלה צלילים של עטלפים? הוא המיר את הצלילים לצלילי אוזן רגילה, והתקבלה מוזיקה שאף פעם לא נשמעה. מיותר לספר, שהיא התפשטה ויראלית על פני כל הגלקסיה, ושיכולת הריפוי שלה מופלאה. בטרה, עטלפים אימצו אותה כשפת דיבור שלהם, כנראה, בצורתה הגבוהה לאוזן אנושית. מענין אם יגיע אדם צוילמה ויוכל לשוחח עם עטלפים. או

נכון, בספינת העל, אטלנטיס, היתה מושבה מטרה של עטלפי פירות, שהכירה את שפת ה"פלייר" מוילמה.

השלישייה שהחליטה להפוך את וילמה ל- טרה 2, להחזיר את המין ההומוספיינס לחיים קדם התהפוכות של המאות ה- 22 ואילך, כלל לא ידעה על הסיפור הזה. בדרך לא דרך הצליחו שירוקו וטמהארי למנוע מהמידע הזה להגיע אליהם.

שירוקו אמר לטמהארי, כשעוד חלקו גוף, את חייבת להיזהר מהשלישייה הזו, כל הזמן. אנחנו חייבים להטעות אותם, חייבים למלא אותם במידע כזב. אחרי שניסיון טמהארי ושירורוקו להפרדת גופים, ובטח מעבר לגופים זרים גנטית צלח, השלישייה עשתה זאת בלי בושה. שלושתם עברו לגוף אחר, ולגופם העתיקו את יורשיהם הנבחרים. באוקטופוס לא היה ולא יהיה מקום למרד או להטלת ספק, וכמו שגילגמש וענת יישארו לעד בגאיה, גם טריומוירט השליטה באוקטופוס ישלוט לנצח.

טמהארי כבר עברה תיקון גנטי, ובילתה המון עם העטלפים. הם לימדו אותה להשתמש בקול לזיהוי חפצים, לימדו מאותה לתקשר כך, לימדו אותה לשמוע גם קולות רגילים של בני אדם. טמהארי גם הבינה שעליה לדאוג, שהשלישיה שלה, מייסדי וילמה גם יעברו שינויים דומים, אבל זה כבר לא היה קל כלכך.

-- - - -

ירקון

ירקון התאהב בציקדה. שניהם נשמו אוויר דומה, שניהם היו אנשים של פעילות פיזית עזה. משירקון פגש את ציקדה באיזור ה"אנושי" של טרה או גאיה או כל אטמוספירה תואמת טרה הוא עזב את האיציקלופדיסט אתו חי כ -20 שנים. היה ברור שזה מה שיקרה, טמהארי תכננה הכל עד הסוף. היא טרחה שהאיציקלופדיסט, מועסק אוקטופוס, בעל ריאות טרניות יגיע לאטלנטיס בשליחות הטריומוירט, טרחה שמראהו יתאים לטעמו של ירקון וההיפך. לציקדה המתינו עוד שנים רבות לפני שתגיע לאטלנטיס, גם לטמהארי עצמה המתינו שנים רבות.

השניים נפגשו בשנות ה- 80 של גופם הנוכחי. הם החליטו לחיות עוד כמה שנים עם הגוף הנוכחי. לא היה להם מושג קלוש איפה נמצאת תחנת העתקת-תודעה, לא היה להם שמץ של מושג לגבי היכולת להתעתק לגוף זר גנטית, ולכן הם חשבו שזהו, סופם נחרץ.

שניהם לא ממש הכירו את מושג המוות מחייהם הקודמים. אנשים לא מתו. אנשים התעתקו תודעתית, וחיו מהנקודה בה התעתקו לנקודת ההתעתקות הבאה. נכון, תהליכים אלה שחקו חלק מהזכרונות העתיקים  או הצעירים. זו היתה אחת מהבעיות שלא הצליחו לפתור. אז מצד אחד, המתעתק תודעתית היה אותו אדם אך מהצד השני היה צריך יותר משבועיים כדי לבדוק מהם השינויים. אצל גילגמש וענת המצב היה קריטי, כי שינויים קטנים בראש הפרמידה יכולים לגרור שינויים מטרידים באימפריה, בטח הדבר נידון בוועדות הסודיות של 11 שליטי אוקטופוס ובמיוחד אצל הטריומוירט.

והנה הם מתחילים להתמודד עם תפיסה של סוף החיים. נכון שנותרו להם לפחות עוד 80 שנות חיים, אבל חייהם על אטלנטיס לא היו חיי בטלה, והזמן עבר מהר.

ירקון עבד במטעים של אטלנטיס. באטלנטיס היה שטח ענק שהוקדש למטע עצי פרי שונים. היו גם שדות, אבל בהם בעיקר עבדו רובוטים חסרי בינה. במטעים החליטו שבני אדם יעבדו. עבודה הובנה כצורך חיוני לשרידה, לא לצורך כלכלה, שהיתה מובטחת גם ללא עבודה. הוא עבד בחלקת תפוחי העץ, היו שם קרוב ל - 20 זנים שונים. ליד היו כוורות דבורים מזמזמות, ובכל זמן שהתפוחים פרחו, זו היתה החופשה שלו. הדבורים הפרו את הפרחים וייצרו דבש.

ציקדה עבדה בג'ונגל. הג'ונגל שחיקה ג'ונגל טרני היה ענק. היו בו חיות מכל מה שהצליחו להביא מטרה, מגאיה או ממקומות אחרים. היו ג'ונגלים אחרים, ששימרו אטמוספירות ובועות אקולוגיות נדירות. מקומם לא יהיה על וילמה. בג'ונגל הזה היה להקת העטלפים, והיו חיות אחרות. ציקדה, לבושה תמיד בחליפת מגן ובמגן אנרגיה אישי טיפלה בחיות פצועות, הרחיקה גופות מתות ועל אף נסיונות לטורפה, אף טורף לא הצליח בשל ההגנה שלה. היא אהבה את העבודה, יותר משירקון אהב את שלו.

כל ערב הם נפגשו בפאב עם המוני אחרים שאכלסו את האזור הטרני באטלנטיס, ואח"כ חזרו לדירתם. כלומר, לדירה של ציקדה. ירקון עזב את אריקסוס ודירתם. שניהם דאגו מאוד ממותם המתקרב.

פטישון

פטישון הותמר לאדם טרני. האמת, יפה תואר במידה מוגזמת כמעט. גבוה, אדום שיער, עיניים ירוקות, אף חד אך קטן, כולו מלאכת מחשבת של הרמוניה. הוא הועתק/הותמר לגוף של נער בן 15. הבן שלו גם הותמר/הועתק לגוף של נער בן 15, אבל כהה עור ושונה מאביו באופן מפגיע כמעט.

שיצאו ממכונות ההעתקה, שניהם עירומים, הם הביטו זה בזה. לא אבא ובן כי אם שני נערים בוגרים. פטישון נבהל מעוצמת התשוקה שנעורה בו למראה בנו, ובנו הסמיק והתחיל לבכות מרוב חרדה בשל תשוקה זו. הטאבו לא נעלם על אף תשוקת הגוף. הם הסתובבו, התלבשו מהר, ומאז גם לא נגעו זה בזה.

הם עברו לדירות נפרדות. [לברר שם הבן של פטישון] XX התחיל לעבוד ביחידת הביקורת על שימוש באנרגיה ופגש חברים חדשים, חברות חדשות. החברה האלה חגגו כל הזמן. הם עבדו ושרו, הם עבדו ושתו, הם עבדו ונכנסו למיטות משותפות. לא, לא נולדו ילדים. כל הגופים החדשים מעוקרים לאחר שנלקח מהם מספיק זרע ומספיק ביציות. XX התגעגע לאביו מאוד. מדי פעם הוא פרץ בבכי עז. חבריו לא הבינו על מה ועל למה, אבל הוא לא התנדב לתת הסבר. הוא כעס, כעס מאוד, והוא רצה למות. בשלב מסוים הוא הבין שאביו לא קיים עבורו יותר. אביו מת מבחינתו.

XX צעק לאחת מחברותיו: אבא שלי... איננו. איננו יותר. הוא לא יהיה יותר אף פעם." הנערה לא הבינה על מה הוא מדבר, כי המושג "איננו" זר לאזרחי הגלקסיה. אמנם היתה תנועת מחתרת ששמה "למות בעד עצמנו", אבל היא היתה כל כך סודית. רק בוילמה היא תצליח להיות חופשיה ובגלוי.

אחד מהמנהלים הבכירים של אטלנטיס החליט להציל את הילד היפה [הוא היה מאוהב בו] והעביר עצמו לגוף החדש של פטישון. זה היה פיצוץ-על. מאז הם יחד, לא נפרדים לרגע. אהה, XX קיבל קידום לכדי "מזכיר אישי". אגב, שניהם מעולם לא ירדו לוילמה מאטלנטיס וממשיכים ככל הנראה במסעם האינסופי ברחבי הגלקסיה.