יום שישי, 14 בינואר 2022

120 - סוף שהוא התחלה?

 בסוף לא היתה ברירה כלל.

הכוהנת הראשית, או הכוהנת הראשה הרימה את ידה הארוכה והחיוורינית, זקפה אצבע ארוכה מאוד, ובקצה ציפורן שדמתה לטפר נץ, צבועה באדום חזק מאוד.

בתה בת השלוש הונחה על מזבח קר, עשוי מאבני ראשית לבנות וקרות, משני צידיה זינקו-התפרצו להבות אש מעומקי הכוכב.

עם היעלמות האש נעלמה גם בתה.

חללית בינונית נחתה קרוב לפתח המערה. כולנו פסענו אחרי הכוהנת הראשה לתוכה.

יום חמישי, 6 בינואר 2022

119 - גם הזמן

 הם עמדו בשורה אחת, לא ישרה בכלל, די מפותלת ומתפתלת, אבל שורה אחת, נעו קדימה לעבר פגר הפיל ששכב על עץ שבור ממשקלו עת נפל.

הוא לקח משור חשמלי ניגש את ראש הפיל והתחיל לנסר את אחד מחטיו הענקיים. האחרים סובבו את הגופה, חיפשו משהו בה, ולא מצאו.

אחת, צעירה התחילה לבכות מרה, ושני התחיל מקלל את הציידים, ורק ד"ר עשהאל אמר להם, שהזמן הוא הרוצח הגדול מכולם.


יום רביעי, 29 בדצמבר 2021

118 - מהי דרמה

 "צ'מעי" אמרתי לה "זה שאת צורחת, צועקת ומיבבת בלי סוף. לא משכנע שאת על סף מוות!"

דרמה 

יום חמישי, 23 בדצמבר 2021

117 - "מאבק המינים"

הוא עמד ליד המחשב וניסה להעלות סרט אנימה ואז להקרינו לכולם בקבוצה הקטנה שישבה והמתינה בקוצר רוח.

היא איבדה סבלנות ואמרה/צעקה לו:  אולי תזדרז כבר, אנחנו מאבדים סבלנות. התעצבן וענה לה: תראי, אם את במחזור אני לא אשם. היא כמו לא הבינה, מרימה לו להנחתה או לקיפול הזנב, מה אמרת? והוא קופץ על ואל המלכודת ללא מחשבה יתרה: אמרתי "מחזור", מחזור הדגיש בצעקה.

מבלי להסס כלל היא עונה לו: עוד לא נכנסת לי לכּוּס כדי שיהיה לך מותר לדבר אליי כך.

פניו הסמיקו, הוא אחז בגרונו, ושניה אחרי ההלם התחיל לצחוק בחוסר נחת. הקבוצה דממה באחת, ולקח לה שניה או שתיים להגיב בפרצי צחוק מתגברים. כמה חשבו שזו הזדמנות לשחרר חרצובות לשונם ולהראות שגם הם מכירים מלים "גסות".

המבוגר שם אמר לה: למה השפה הזו, את מנמיכה את עצמך, והוא בכלל לא הבין על מה את מדברת, לא חבל?!

יום שבת, 18 בדצמבר 2021

116 - תינוק נשכח

 עם התינוק בעגלה, מכוסה היטב להגנה מפני הקור הגעתי להית מרוחק בקצה העיר שנמצאת בשום מקום. שם בדירה פגשתי את דיוויד חברי הטוב ואת ע"ס, דמות ידועה מאוד בציבוריות שלנו.

על מה דיברנו ועל מה לא דיברנו. ע"ס היה רזה מאוד, נטול שיער. לזמן קצר הוא הופיע ללא חולצה, הטורסו לבן למעט בשיפולי בטנו מעין פריחה של שיער מקליש. אבל יש לו ילדים, אמרתי לעצמי, ופניו של ע"ס התקשו לגמרי.

הגיע זמן חזרה הביתה. בקשתי מדיוויד שיקח אותי, כי אין לי איך לחזור לביתי. הוא הסכים ובחפזון נסענו אליי. משעליתי לביתי שמתי לב שהתינוק בכלל לאתי. הלב התכווץ וכאב. חשבתי שאולי אזמין מונית ב- GETT אך מי יהיה שם לפתוח את הדלת? מה יקרה לתינוק?

יום רביעי, 15 בדצמבר 2021

115 - מושית - הומאז לרבניות של מוטי אור - https://did.li/sfJNf

סיפור שראשיתו פחד ואימה וסיומו- תשועת האל כהרף עין



 מרה ואיומה היתה ההחלטה לגרור נערות ישראל חילוניות אל תוך תחומיה של גדר ישראל סבא. אבל תחילתה היתה, כמו כל גיהנום  בכוונה טובה. שהרי מרבה נשים, מרבה זיווגין לבחורי ישראל המתענים באוהלה של תורה, ואין בערב מי אשר תבשל להם או תפשוק רגליה, כחובתה כאשת איש.

משנתקבלה ההחלטה, יצאו רבניות הדור ורבניו להביא נערות אלו לבתים כשרים וטהורים, ובין אותן שקפצו על עגלת היהודים הריקה היתה אילאיל. נערה חילונית, יפהפיה. הוריה "העידית שבעידית" והיא עצמה זרוקה ומפוזרת בכל מקום. לקחתה הרבנית בת-לילית החסודה תחת חסותה, ועשתה כל שביכולתה להחזירה לחיקו של אלוהים האוהב.

קרה המקרה, ואחיינה של בת לילית, יאיר, בנה של זלדה-מרים צדקת גדולה אף היא, הגיע לפרקו, והראה סימני נדידה אל מעבר לרחוב. אל תל אביב. החליטו השתיים על חיתונם. כיוון שאילאיל לא דם מדמם גם לא הוטרדו מבעיות גנטיות.

אבל, כפי שכתבתי לכם, חסידי הדור וצדיקיו הנסתרים, מרה ואיומה היתה ההחלטה להביא את אילאיל לבית יהודי כשר. אלוהים אדירים שבשמיים. רק בת אחת נולדה להם: מושית. מושית? חיפושית? מה לנו כשרים ולשמות של ג'וקים?

התעקשה אילאיל, התעקש יאיר. עזבו את מקומם, השאירו את מושית עם ההורים ומצאו להם חיים דחוקים בשכונה נדחה.

נערה לתפארת בתי ישראל וגם יהודה. כלילת החן והחוכמה, זו אשר בחכמת ידיה תתפור ותרקום ואף תבשל. פעם אחת הרבניות הציעה שתלך לתכנית תחרות בישול כדי לקרב את ישראל למטבח הכשר, אבל הרב והאדמו"ר אסרו באיסור חמור.

משהגיעה זמן פרקה חיפשו את השידוך, הנשמה הטהורה שתתאים לה, ומצאו את ערן. בן לחוזרים בתשובה, שגדל בעדה החרדית. חברותיה של מושית כבר נשאו, יש ילדים ויש בעלים רבנים ונפגשו אחת לשבוע בבית אחת מהן, והנה הצטרפה מושית, כלילת השלמות עם הבעל כליל השלמות.

תצחקו תצחקו, גדולות דרכי האל ונפלאותיו. מושית הפכה מורה לתזונה בעדה וערן הפך לרבם של חברותיה ובעליהן.

יום שישי, 10 בדצמבר 2021

114 - לנגור

לא יאומן

24 שעות תמימות. ראשיתן טיפול בגור לנגור, שאיבד את משפחתו. חמוד כמובן, מעורר אהבה כמובן ושונא, שונא שמלטפים אותו. אבל אני אין לי לב להשאיר אותו בבית, אז לקחתי אותו לחדר 22  במלון.

בחדר 22 פגשנו את אודליה הבלונדינית, איה שגם היא בלונדינית ואת מקס שגם הוא בלונדיני. שלושתם התרגשו מהלנגור ורצו ללטף, אבל אמרתי אסור! שלושת הבהירים האלה רמזו לי שמתחולל אירוע יוצא דופן, ואם חיים אני חפץ עבור הלנגור, שאצא.

נזכרתי שבבוקר קבלתי מסרון על ישיבת כל העובדים במלון הזה. אז צפיתי ממושבי על הכניסה למבואת הענק. הרב שנכנסו הלכו לחדר 22, והתחלתי להבין מה רצתה השלישייה היפה, אבל אט אט הצטופפה במרכז המבואה קבוצה של העובדים. התעלמתי מהם, לא סובל אותם.

בשעה מאוחרת או מוקדמת תלוי מאיזה צד של הלילה אתם נמצאים הופיע א' לבוש בחולצה אדומה ששרווליה גלולים על זרועותיו, כובע על ראשו ושני עגילי פלאג שחורים, כנהוג היום, מבהיקים באוזניו. הבטתי בו, אני אוהב אותו. סמנתי לו באצבע, חדר 22.

קבוצה המונית ושמחה נכנסת למבואה. בראשם נמצאת טטיאנה היפיפיה. למה רק עכשיו אתם באים, שאלתי. הלכנו לבלות קצת. לא יכולתם להודיע? יבשתם אותי כאן.

הלנגור דהה והתפוגג לו.

120 - סוף שהוא התחלה?

  בסוף לא היתה ברירה כלל. הכוהנת הראשית, או הכוהנת הראשה הרימה את ידה הארוכה והחיוורינית, זקפה אצבע ארוכה מאוד, ובקצה ציפורן שדמתה לטפר נץ, ...