61 - הנפילה מהיכלותיו

 אפילו התרעה לא היתה. צעדתי עם השאר לכיוון הזוהר והאור שלמולי. האופוריה היתה שלמה, התחושה שנִּשמָתי מרחפת לה בין כנפי מיכאל, רפאל ומטטרון היתה עזה. צפונות אינסוף בעולמו של האל נגלו לי, חשבתי ביוהרה רבה, אפילו חנוך לא זכה לטיול ולביקור כשלי. והנה כשלה רגלי. כאב עז משכני בעוצמה מעולמות יהווה. אפילו הסיגריה מלאת החשיש הרפואי שעישנתי לא הצליחה לחסום את הכאב הנורא. נפלתי. נפלתי כמו אדם הראשון, כמו הילל בן שחר, כמו לוציפר לתהום עמוקה, שחורה.

46 - חלום נבואי

 

ויהי בחצי הלילה, עת רוחי נודדה בין היכלות מעלה

פנה אליי מטטרון, שר השרים ומלכם של מלאכים

ויאמר בהאי לישנא:

בני המתוק, נשמתי ורוחי, ראשיתי ואחריתי לֵךְ לְךָ

אל ארצות היהודים, עריהם, מושביהם ודירות החדר וחצי

אל אבות, אמהות, ילדים רווקים ורווקות, אוהבי בנים

אוהבות בנות, לבנים, צהובים, חומים, שחורים, עגולי

עיניים, מלוכסני עיניים, בעלי עיניים שקועות או בולטות;

כך וכה אמור להם:

מה לכם יהודונים עלובים כי תמרו פי האל הקדוש, זה

שדיבר דרך הרמב"ם, ושטם את הבעש"ט, הבליג על חב"ד

ולועג עד היום לכל האדמו"רים שכוחם מישו המתוק.

מה לכם בני אדם טפשים הרואים בהפקרת גופם ביטוי

לחירותם, מה גם שהם מסכנים בני אדם אחרים, בני אדם

יהודים, ואין נורא מכך. יהודי הורג יהודי? קין והבל חזרו?!

כך אמור להם, בני המתוק.

התעוררתי אחוז חרדה, פלצות - מראה מטטרון אינו קל

לרכי לב כמוני, ובכלל לא ידעתי שאני בנו המתוק.