רשום שבעה עשר
19.10
יש
לי חגיגת יום הולדת. סוכות מאחוריי, הקשרים עם זכי ומירי נוצרו, אבא שלי בחר בי,
סוף סוף. אמא שלי נעלמה לה מהאופק. עיר הולדתי איננה עוד. אני שונאת אותך ירוחם,
שונאת אותך לעד!!
אבל
בחדר של 4 השחורות מחכה לי הפתעה. אף פעם לא חגגו לי יומולדת. חגגתי לעצמי, והנה
חברותיי לחדר עשו מעשה.
בערב
לאחר הכנת שיעורי בית בספרייה עד השעה חמש, תורנות במטבח חזרתי עייפה אך שמחה
לחדר. נכון שקצת עצבן אותי שאף אחד לא שם לב לתאריך שלי, אבל אני רגילה. אז
בספרייה כתבתי לעצמי שיר יום הולדת
כוכב
השחר שקע
שמש
היום עלתה
וקבעה
לעדיה
יש חגיגה
היא
כבר בת 15
ילדה
גדולה ויפה ןחכמה
מזל
טוב לך עדיה
שרות
הציפורים בגן
שר
הברוש בפינה
מילל
החתול על מכסה הפח
מזל
טוב לאשה הצעירה
חשבתי
לתלות את השיר על הקיר שליד נמצאת מיטתי. ידעתי שזה קצת מכוער לרמוז לחברותיי בדרך
כזו, אבל כן נעלבתי. בעודני הולכת לחדי מוצפת מעט טינה, קצת כעס אני פותחת את הדלת
ולפתע: הפתעה.
הפתעה
בהתחלה
אני לא רואה כלום, כי מצלמים ויש פלאש ישר לעיניים, אחר כך אני רואה גושי צבע בכל
פינה, ואז השלישיה היפה מחבקת אותי, ושרה לי עם כל מי שהיה בחדר "יום הולדת
שמח". כן כן – הן הביאו את כל הכיתה לחדר הקטן. אחרי שהתאוששתי ובכיתי, יצאנו
לאזור החברה, ושם כבר היו שלושה שולחנות מועמסים בארוחת ערב מיוחדת, שתי עוגות
גדולות ויפות ושלט "מזל טוב לעדיה".
מזמן
לא בכיתי כלכך.
שרנו,
רקדנו, התחבקנו ואחד הבנים אפילו ניסה לנשק אותי. לא אהבתי. לא רציתי. לא עכשיו,
אמרתי לעצמי בלב, לא מגיע לי עכשיו חיזור כזה. אז לא חייכתי, הקפאתי את הפנים,
כיווצתי את השפתיים וקור אפף אותי. הוא הבין מהר מאוד והלך לו לדרכו. איי, בטח
הרכילות עליי, קרה, לא מושגת, לא אשה תרוץ בקרוב בפנימייה. אבל הייתי שלמה עם
עצמי.
משנגמרה
החגיגה וכולנו התפזרנו הלכתי למקלחות. שם מול המראה הגדולה עמדתי עירומה לגמרי,
ולשמחתי הרבה, יש! יש לי שיער ערווה. כלכך הייתי מיואשת, שמזמן הפסקתי להסתכל על
עצמי במקלחת או כשאני מתלבשת. חזה לא צומח לי, מחזור אני לא מקבלת, שיער אין לי.
רגע... עכשיו יש לי שיער.
לא
יודעת מה קורה אצל אחרות. מהחברות שלי לחדר כל הענין הזה היה חלק משגרת חייהן. יום
אחד הן היו ילדות למחרת הן הפכו לנשים. הגוף משתנה. לפעמים בצורה לא נעימה, הישבן
גדל נורא, הציצים ענקיים, הבטן גדלה ומתעגלת, וישנן שנשארות רזות כמו "גמל
שלמה". ובכלל הבנתי שמחזור זה סיוט: פצעונים, כאבי בטן, סחרחורות אז אולי
עדיף בלי . אני עוד לא יודעת אם אני רוצה ילדים. את רוצה ילדים אני שואלת את פניי
במראה?
אז
אני מביטה שוב. גובה 180 ס"מ, משקל 60 ק"ג, חזה שטוח, פטמות קטנות, בטן
שטוחה וזוג ישבנים די עגלגלים ורחבים. רגע, עדיה, יש לך גוף של אשה בלי שדיים. כאן
הכרעתי מייד: מחר אני שואלת חזייה מאביבית, ממלאה אותה בבד, והנה יש לי חזה. אבל
אני כלכך עצובה. למה אין לי חזה?
