מילא אֲרַמְנָד* ומילא תאשור אבל שניהם גם יחד? אני משוטט בחוצות ירושלים לאחר שהתעוררתי בבית לא מוכר, על מיטה זוגית לא מוכרת, כשילדה בת 10 מעירה אותי, ועל אף שאני לבוש אני לובש את בגדי אחותהּ בעלת הישבן הגדול, כנראה, ומרגיש שיש בכיס של מכנסיי ארנק עם כסף, [ כמה? 400 או 300 ש"ח?] יוצא מהבית הגדול הזה, למבואה מפוארת, פותח דלתות עץ גדולות ומגיע לרחוב גולומב בירושלים, שמייד אחריו אני בהלני המלכה הצופֶה לרחוב יפו, ומרגיש לא נוח בבגדים הללו. שירותים ציבוריים מפוארים מופיעים מאי שם. נקי שם מאוד. אני מתחיל להתפשט, אבל הצניעות שולחת אותי לדלת לנעול אותה בבריח הקטן. ואז אני נכנס לתא, די מרווח ומוריד את הבגדים. תחת הבגדים שאני מוריד ישנם הבגדים שלי. לרגע אני נבהל שמא הארנק אבד, מה אעשה ללא כסף? איך אחזור הביתה? דפיקות על הדלת של השירותים מעירות אותי מחרדתי המדומה, אני גם מוצא את הארנק ויש בו כסף, וגם רואה שלבשתי תחתונים כתומים ונעליים עם סוליות כתומות, וממהר לפתוח את הבריח, ולגלות גברת בגיל העמידה שזקוקה לשירותים. אני מפנה לה מקום ונעלם משם. ואו אז, בדיוק ברגע הזה, אֲרַמְנָד תאשור מופיע, אדריכל-על של בנינים מצופי אבן ירושלמית. אני רואה סדרה ארוכה ומעוצבת למשעי של קומות עליונות וגגות רעפים, ויש אנשים סביבי. מסביר ומתאר, וכולם מודים לי, למר ארמנָד תאשור.
תברכי את אֲרַמְנָד תאשור בבקר טוב בקשתי מבת זוגי. התקף הצחוק שלה הצחיק גם אותי. אֲרַמְנָד תאשור.
-----------
* השם אֲרַמְנָד מנוקד בקמץ בסופו על פי כללי הניקוד בעברית. הברה סגורה מוטעמת תנוקד בתנועה גדולה. וכך השם אינו ארמונד או כל צורת הגייה אחרת, אלא אֲרַמְנָד. מילרעי לגמרי.
