יום שישי, 28 במאי 2021

68 - צַיָּד כושל

 קצה הזנב הג'נג'י רעד בהתרגשות. האוזניים נשכבו על הראש מוטות אחורנית, השפם נמתח לאחורי הפנים, הגוף נמוך על פני הקרקע. 

ג'ורג' הגמד נבח, הזנב נעצר וקפא. 

יום שבת, 22 במאי 2021

67 - מריאנה, ג'נסי, אולם הבימה ושחייה חופשית

 כי מה לעשות, החלטנו בת זוגי ואני להעניק קצת הנאה ושמחה לחותנתי, ולקחת אותה ל"הבימה". כמובן לקחנו גם את המטפלת הקבועה שלה. העמסנו את כסא הגלגלים בבאגז' ואותה הושבנו במאמץ רב במושב ליד הנהג. ג'נסי ואני ישבנו בחלק האחורי, הלא נוח.

הגענו ל"הבימה" והורדנו אותה והושבנו אותה על הכסא, וגלגנוהָּ אל אזור הכניסה לאולם הגדול. שם לידה ישבו שתי נשים, האחת פניה מכוסות ברעלה והשניה אוכלת ברעבתנות כריך שלם.

הכריך הזכיר לי שהיא, מריאנה, לא אכלה, וקניתי לה מגש פיצה שלם, כי רעבתנית גדולה היא, ונראה שזה העונג היחיד שנשאר לה בעולמה. נכנסתי בשקט לאולם, בלעדיה, וחיפשתי מקום ריק, שגם נוח לשים לידו את כסא הגלגלים. מצאתי בשורה האחרונה. הנחתי את מגש הפיצה על הכסא שבחרתי, והבאתי את מריאנה והושבתי אותה שם.

ישבתי ושתיתי קפה. בת זוגי וג'נסי אתי. ואז החלטתי לעשות מעשה טוב והכנסתי את את האשה שסיימה את הכריך לאולם. אבל, מריאנה לא נראתה באף מקום, מגש הפיצה היא שעון על השורה שלפניה, והיא איננה. לאחר שהשתנקתי, פניתי לפעולה ועליתי וירדתי במעלה המדרגות ובמורדן בצדו השני של האולם. כלום.

קראתי לבת זוגי ולג'נסי, והן בלי בושה עברו שורה שורה וקראו לה בקול והפריעו לכולם. בסוף נשענו שלושתינו על קיר הבמה מול מושבי הקהל, שהפריד בין הקהל לתעלת מים צרה שעברה בין הבמה לבין הולם הגדול. לא טעינו. בועות מים צצות ועולות מתעלה זו.

את כאן? שואלת בת זוגי. כן. עונה מריאנה וצוחקת לה, אני כאן. על המים צפים בדים לבנים עדינים כְּבַדֵּי וילון ברוח.

יום רביעי, 19 במאי 2021

66 - מעשה בתולעת

 מכל הדברים שנזכר בהם, עלה וצף זכרון אותה תולעת, שנחבאה לה בין עלי הפרח שצורף לנזר הפרחים, שאמו הכינה לו לקראת חגיגת השבועות בגן הילדים.

והתולעת, היא המסכנה טולטלה שעה ארוכה, אחר כך בלתה לה על ראש מלא שיער לא טעים ומזיע, ולבסוף, משהריחה את ריחות הפרי והירק ורצתה לרדת אליהם לא עלה הדבר בידה. מהומה שלמה סביב תולעת אחת שהשתלשלה לה מעטרת פרחים לשבועות.

על מצחו עד היום הוא נושא עקבת שריטה של ציפור קטנה שלא התבישה ולא פחדה ובמהירות שיא חטפה את התולעת ושרטה אותו עמוקות.

יום ראשון, 16 במאי 2021

65 - חתיכת מתכת היסטורית

 זוהרית בוזגלו-ליפמן התעוררה  בבקרו של ה- 15 במאי 2045, התפכה בהתפנקות על מיטת הג'לי, שעתה היתה נוקשה, והביטה בשלל אוצרותיה, שהונחו על מדף צר למראשות מיטתה היפה.

ליד כל חפץ היה פתק קטן ובו תולדותיו. הפתק שמשך את עיניה היה כמובן הפתק על חתיכת מתכת מוזרה, חסרת יחוד שנחה לה חסרת חיים ויופי על המדף. כתוב היה:

אני חתיכה מרקטה שהגיעה לרמת גן בשנת 2021, ופיזרה חלקיה ברחוב מרכזי ברמת גן. נאספתי על ידי מר אלבג-סיבוני, והועברתי למר בוזגלו במשחק פוקר בשנת 2035.

יום חמישי, 13 במאי 2021

64 - ישראל 2021

 תרצה עומדת ליד דלת המקלט. ביד ימינה היא מחזיקה את מקס הרגוע לכאורה וביד שמאלה את עדן החצוף והמילל. ליד אותה דלת עומד יזראלי, השכן הצעיר מהקומה תחתיה. לבוש במכנסיים קצרים וגופיה לבנה. שערו פרוע לגמרי, עיניו אדומות וכל פניו מעוותות במין צעקה לא נשמעת.

את המפתח למקלט מחזיק ישעיהו, יו"ר הוועד, שכולם קוראים לו שייקה, והוא אומר לתרצה: בעלי חיים על גופתי המתה. תרצה מנסה להסביר לו שאלה חיות טיפול, בלעדיהן היא מתפרקת. שייקה מביט בה בהתנשאות: אני אטפל בך אם צריך. יזראלי פולט את הצעקה: כמה זמן עוד יקח לך? הא?! אתה רוצה למות?! צא החוצה ומות!


יום רביעי, 12 במאי 2021

63 - כשהלב כואב

 כשהלב כואב, לא בעצם, כשהצד השני של בית החזה מתכווץ ומכאיב, כן שם ממש בסביבות הפטמה הימנית, אני יודע שהמחשבות האצות-רצות בראשי לא מבזבזות את זמנן וזמני. הגוף, הסומה, מגיב.

וכך, רעדתי כעלה נידף אתמול עד כדי כך, כשנרדמתי ישנתי כמו פועל בנין, חקלאי או כל עובד עבודה פיזית קשה. עכשיו מרכז החזה כואב נורא. אבל אין נמלולים לאורך זרוע שמאל, אז ברור לי שזה לא רמז להתקף לב. אפילו צרבת אין לי. 

החלטתי שאני יוצא להליכה ולקניות כי המשך ישיבה חסרת מעש מול המחשב תשגע אותי. ההליכה גם תשחרר את השריר הזה, והלב יפסיק לכאוב.


יום שישי, 7 במאי 2021

62 - תורן מי זהב

 ליולי היתה בעיה אחת בחיים. היא שנאה את חודש יולי. אמרו לה ששמה הוא קיצור של יוליאנה, ואין לזה קשר ליוליוס קיסר, אבל זה לא עזר.

בסוף בגיל 18 היא אזרה אומץ והלכה למשרד הפנים להחליף את שמה. שם באשנב שוחחה קצת עם הפקידה חובשת השביס, או ליתר דיוק טורבן בצבע טורקיז מזעזע בנוי כמגדל אייפל על ראשה. מה השם שבחרת לך במקום יולי? יולי כבר חשבה רבות על השם האחר. מאות שמות רצו הלוך ושוב בראשה עטור תלתלים שחורים. עיניה הכחולות ועורה הצח די הדהימו את הרואים אותה, והפקידה בעלת הטורבן לא הפסיקה להניע ראשה.

יולי לא שמה לב, כבר התרגלה, והתחילה להגות את שמה המועדף ד... רגע, רגע אמרה לה הפקידה. את לא הולכת לשנות לדפנה, נכון? זה שם של אלילה. לא מציעה דאפי, זו ילדה שאבא שלה אנס את חברה שלה. דורית זה דוריס וגם מחווה ליוונים ימ"ש.

הצחוק שיצאה מפיה של יולי הזכיר קצת געיית עגלה, ובמשך דקת הגעיות הללו, נפלט לה מהפה מרוב צחוק, תורן. תורן? תורן? חזרה בעלת הטורבן בהלם. זה.. זה...


יום שבת, 1 במאי 2021

61 - הנפילה מהיכלותיו

 אפילו התרעה לא היתה. צעדתי עם השאר לכיוון הזוהר והאור שלמולי. האופוריה היתה שלמה, התחושה שנִּשמָתי מרחפת לה בין כנפי מיכאל, רפאל ומטטרון היתה עזה. צפונות אינסוף בעולמו של האל נגלו לי, חשבתי ביוהרה רבה, אפילו חנוך לא זכה לטיול ולביקור כשלי. והנה כשלה רגלי. כאב עז משכני בעוצמה מעולמות יהווה. אפילו הסיגריה מלאת החשיש הרפואי שעישנתי לא הצליחה לחסום את הכאב הנורא. נפלתי. נפלתי כמו אדם הראשון, כמו הילל בן שחר, כמו לוציפר לתהום עמוקה, שחורה.



קטע מיומנה של עדיה, כיתה יב

  חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...