יום שבת, 30 באפריל 2022

137 - כרובית

 לפעמים החלום והמציאות מתערבבים יחד. ואין החולם יודע אם אמת או אם חלום הינם ממשות חייו העכשווית.

כך למשל בועז החליט לערוך סדר גדול, סדר לפסח בו יזמין את כל קרוביו מכל קצוות הארץ. הוא תכנן יחד עם זוגתו אמיליה את מהלך הסדר. מי יישב איפה, מתי יקראו בהגדה ומי יקרא. אבל, בשלב מסוים הוא שכח את התכנית הגדולה, וקיווה שהכל יעבור בשלום.

אבל אמיליה לא שכחה דבר. והיא ציפתה, בצדק רב, שבועז ימלא את חלקו בהכנות לסדר. בועז יצא מהבית וראה את רחובות עירו נסגרים, מתחמים נפתחים בהם לרוקדים, לידם ניידות של המשטרה, כיבוי אש ומד"א. חזר לביתו וראה את אמיליה מסבירה לשני העובדים ששכרו לאותו היום איך לסדר את הספות והכורסאות במבואה הסגורה של בנין המגורים שלהם. נכנס למטבח ושם כרובית שלמה בתוך סיר ענק שעמד על הכירה הדלוקה.

חזרה בזמן, אחיו החרד, דודו משדרות, אחותו מציפורי, אחיו מהרצליה-פיתוח ואחיו שהגיע במיוחד מארה"ב הגיעו. המון בני אדם. לפתע הוא נזכר במחויבותיו, בנאום שהוא אמור לשאת, בכמה פעולות חיוניות שעליו לבצע, אבל כנראה לא ביצע אותן, אבל הוא לא זוכר. הוא נזכר בכרובית, אך לא מצא את הסיר. שוטט בבית על מנת למוצאו, וראה אותו בצדי שולחן, תחת ערימות של חפצים לא ברורים. והכרובית? אין כרובית.

טרוף חרדה של החמצה גדולה הזכיר לו שליל הסדר כבר היה.




יום שישי, 22 באפריל 2022

136 - קפה בבוקר

 לפעמים, כשהוא מתעורר, הוא מגלה שהיה זמן רב בעולם המקביל. העולם בו הדברים קורים אחרת. לפעמים מפחידים מאוד, כמו אותה פעם שהחליט לזנק ממרומי הר הרצל בירושלים לואדי בו שוכנת "עין כרם". והוא זינק, ראה את ראשי העצים החדים והירוקים, ולפתע רוח עדינה העלתה אותו כמו שהיא מעלה צפורים טורפות למרומי השמיים, והוא דאה וריחף שעות בין הר הרצל להר עליו נמצא בית החולים הדסה.

או בפעם האחרונה עת גילה עצמו יושב בכסא הטייס במטוס כלשהו, לבד לגמרי. זה היה מפחיד, כי הוא לנהוד במכונית אפילו לא יודע, ולוח השעונים, הידיות, צגי מחשב מולו נראה לו כמו הירוגליפים או לפחות סימניות כתיב יפניות. והנה הוא מטיס מטוס. הלוח המפחיד נעלם והתפוגג והוא נשאר רק עם מוט ההיגוי בידו. האם הוא נחת היכן שהוא? הרשומה ההיסטורית בעולם המקביל לא מגלה, כי משם הוא עבר לדיון ער עם עוד קבוצה של גברים לבושים בחליפות על הקפה ששתו בבקר.

יום חמישי, 7 באפריל 2022

135 - במדבר

 על גב גמלים אנחנו מפלסים את הדרך במדבר, שהו הרוחות העזות והחול הניתז לעיניים אינו מפסיק. על עיני הגמלים שמנו מעין בד מלמלה שאפשר לראות דרכו אך הוא מונע חדירת החול לעיניים ועל עינינו עטינו משקפיים מיועדים לסערות חול.

לאן הלכנו?

השד יודע לאן הלכנו. השד יודע מהיכן באנו, היכן אנו כעת ולאן פנינו מועדות. אבל השד גם ארגן בעשרת הימים האחרונים נקודות מוצא. נגשים אליהם עם הגמל ומתעוררים במיטה נקיה, מריחה מכביסה נקיה.

יום שבת, 2 באפריל 2022

134 - את מי את אוהבת יותר

 כמות האנשים חסרי הנימוס והתרבות ובעלי מעט הבנה לנפשם של ילדים לא קטנה, נהפוך הוא גדלה. שוו בנפשכם ילד חד הורי, ואיזו בעלת פה גדול במתיקות אינסוף שואלת: את מי אתה אוהב יותר? את אבא או את אמא?

גם את נורית שאלו את השאלה. היא היתה בת 7 בערך, כשאביה נהרג בתאונת דרכים. אמה מצאה די מהר בן זוג חדש, וכבר היה לה אח חדש בן שנתיים. באחד האירועים המשפחתיים המייגעים, שקורים אחת לכמה שנים, נטפלה אליה דודה אחת. היא נראתה צעירה יחסית, לבושה בטעם וגם היה לה קול נעים.

היא התחילה לראיין את נורית, שבטבעה היתה ילדה שמחה ולא מוטרדת מחטטנות של רכלניות משפחתיות. טוב היא גם לא ממש הכירה את השואלת, וכיוון שהיא היתה נעימה מאוד ענתה לה. אז בין אל"ף לבין למ"ד השתרבבה השאלה: את מי את אוהבת יותר נוריתי? את אבא או את אמא?

הבה נתעכב שנייה על השאלה, בטרם ניתן לנורית אפשרות לענות. הדודה הזו, מיכל שמה, היתה מהצד של משפחת אביה המת. לא נגזים אם נאמר שמיכל אז בנעוריה די חמדה את אבי נורית. משלא נענה לה, החליטה כמו רבות להיות "צדיקה מהאפיפיור" לפחות, וכעסה את כעס "עלבונו" של אבי נורית. "מה זה?? אמרה בשיחת נשות משפחה, לא יכלה לחכות עוד קצת לפני שמצאה גבר אחר?! חוצפנית."

נורית ילדה חכמה. אמנם אין לנו מושג אם ירדה באמת לעומק הענין האכזר של הדודה, אם בכלל ידעה שהדודה הזו היתה אהובת אביה בנעוריו, אבל היא ענתה:

אם את שואלת לגבי האבא המת שלי, אני מאוד מאוד אוהבת אותו. פעם בכל חודש ברביעי שבו, התאריך בו נהרג אני כותבת לו שיר קטן. אם את מתכוונת לאבא החורג שלי, אז הוא אימץ אותי כך שהוא אבא שלי. ואני אוהבת אותו, כי הוא לוקח אותי לקבר של אבי המת תמיד כשאני מבקשת.*

ואמא שלי, ראית בחיים שלך אמא יותר נפלאה ממנה? כן היא הסתכלה עמוק עמוק בעיני מיכל. מיכל הסמיקה עד לשורשי שערותיה. נפלט למה מהפה: אל תספרי לאמא  שלך על השיחה. 

בנקודה הזו, כנהוג באופרת סבון, אמא שלה היתה צריכה להופיע ולהתענין. אבל אמה של נורית היתה עסוקה בדברים אחרים.


---------

*כל מי שמכיר ילדים יודע שכך הם לא מתבטאים או מדברים. לקחנו לנו את חירות הדיבור בשמם.

145 - בנתיבים

  בנתיבי האמפריה שכבשתי לי, אני צועד ומאחוריי צבא חייליי האמיץ והחזק. הצבא הזה מורכב בעיקר מגברים בני 18 - 22. בנויים לתפארת, א-לה- דוגמני צ...