למעט כתם, שהיה זכר שבזכרים, חתול שלא סרסנו [בת זוגי הסתייגה מכך, לסרס גבר?? זכר?? עם עיקור נקבות לא היתה לה בעיה, משום מה], וכך מצא את מותו על גג אחת המכוניות ברחוב בשל מלחמות חתולים-זכרים על חסדי הגברות או הטריטוריה, כל השאר היו גורות ואח"כ נקבות בוגרות.
סמנטה הג'ינג'ית הוזמנה אחר כבוד אלינו. היא היתה בעל החיים הראשון שגידלנו יחד כזוג. מה ידענו. חתולה חמודה מאוד. צבע שבת זוגי אוהבת מאוד אצל חתולים. לא היה מקום אליו לא נדחפה, הפילה או שברה. בסוף גם חלתה והקיאה את נשמתה החוצה, אומללה. הוטרינר בהסכמתנו חסך ממנה את יסורי הגסיסה.
אחריה הגיעה שיקסטה, על שם ספרה של דוריס לסניג. כלבת זאב מעורבת עם קולי. יפהפיה, עדינה, אנושית. עזרה לנו לגדל את שני הילדים שלנו, וגם בעצמה המליטה פעם אחד שגר של חמישה גורים. אהבנו אותה אהבת נפש, ועת הגיעה שעתה, הלכנו כולנו לצע"ח ושם הרופאה גאלה אותה מיסוריה. הילדים בכו מאוד.
חברנו הטוב נמצא חסר רוח חיים בביתו בירושלים. לידו כלבתו, אותה אימץ ממקלט לחיות פצועות. [הכלבה עברה התעללויות, נעקרה לה עין]. ד' החליטה לאמץ אותה, וכך היא חייתה בינינו שנים רבות. באחת מהן היא הצליחה לברוח ולהרות. חמישה גורים, אחד הומלט מת. כל הלילה בו המליטה את גוריה ד' היתה לידה. מהרביעיה אחת נשארה. הבן ביקש, וקרא שמה: לוציפר, ובקיצור לוסי.
לוסי המתוקה כבר בת 16. יש לה מחלה קשה, אבל היא מלאת מרץ, רצה, קופצת, אוכלת [ אנחנו מוציאים אותה כיום עם זמם על הפה כדי שתוכל להלחית אבל לא לאכול מהרחוב]. אוכל רק של כלבים.
כל פיסת מזון שאינה של כלבים מעוררת בה תגובות קשות של שיעולים, עצירת נשימה. נורא. נודף ממנה ריח רע מאוד, אבל פעמיים בשנה אני מספר אותה ושם גם חופפים לה את השיער ומפרעשים אותה לפני או אחרי התספורת, לא יודע.
איננו צופים שהיא תהיה אתנו עוד זמן רב. לפי מצב ההצטמקות שלה, סביר שהסרטן מקנן בה. לא כואב לה כלום [לכל הדאגנים], וביום שנבין שאיכות חייה נהרסה, נקח אותה לסיום חייה. מות חסד הוא מתנה גדולה לכלבים.
