יום שישי, 25 בפברואר 2022

128 - יש לי עצירות

 כשהטלפון הנייח צלצל החלטתי לענות. בדרך כלל אינני עונה לשיחות מהנייח. ברב המקרים אלה מוסדות צדקה, שיחות "PHISHING" או אנשים שאין לי ענין לשוחח אתם.

אתמול בעודני בודק עבודות תלמידים הוא צלצל. עניתי.

אתה החתן של M נשאלתי?

כן.

תראה, יש לה היום תור לרופא עור. תוכל לבוא ולקחת אותה? אם אתה לא יכול יש מי שיסע אתה. 

לא, אני יכול ואני אבוא. [מזמן הבנתי שבמוסדות להורים זקנים חובה, אבל ממש חובה להפגין נוכחות, התענינות כדי שיקבלו יחס סביר. לא כל שכן במוסדות להורים תשושים, חולים בשיטיון, נכים ותלויים לגמרי בבני אדם אחרים]

הגענו למרפאה. תור לרופא עור. בהפניה כתוב על קשקשים ועל "התכנות פזוריאזיס". 

משנכנסנו לרופא* הוא שואל בנימוס ובאדיבות רבה: מה הבעיה?

חמותי בקול הכי מתורבת שלה, קול המורה, אומרת לו: הבעיה היא - עצירות.

- - -

*בחיים לא אלך לרופא הזה: לא רחץ ידיים לפני בדיקה, לא רחץ ידיים אחרי בדיקה. [ בחיי שנגעלתי].


יום חמישי, 17 בפברואר 2022

127 - אובדן

שוב הוא משוטט באזורי מלחמה. דבר לא נשאר לו, למעט הבגדים שעל גופו והנעליים, ריבוק, לא סתם. האם הוא זוכר מי הוא? לאט הוא מגיע לשולי העיר שנחרבה ומוצא את ביתו, כך הוא חושב ומשוכנע.
שלושה חדרים-תאים גדולים ללא חזית.
יש בם מזרון
וזהו

יום שבת, 12 בפברואר 2022

126 - "היש יפה ממני בעיר?"

" במקום הכי נמוך בתל אביב" היא שרה, והוא מביט במראה בקיר שמולו ורואה:

פנים נפולים ושמנים, סנטר כפול, זיפי שיער שלא גולח היטב. שיער מקליש על פדחתו ועיניים שקועות בתוך שומן פנים וכיסים שחורים.

עלו הדמעות בעיניו, שם במקום הכי נמוך, ונזכר בימיו כ"נסיך העיר", ימים שהיא, הנערצת והמושלמת ראתה אותו, קראה לו "פנקס הקטן", והוא נישק את כפות רגליה המיוזעות והמטונפות. זכר עוד ועוד, ולא זכר איך הגיע למקום הזה ולמראה הזו.

יום חמישי, 10 בפברואר 2022

125 - סיפור לעצמי

מה נעים יותר מלספר סיפור לעצמך, סיפור מקסים שממעיט אחריות, שמאפשר הצטיירות נאה בעיני אחרים.
וכך
בעודנו נוסעים בשדרות בגין בירושלים, "ווייז" מודיע: פנה ימינה. בהיותי זה שליד הנהג, כלומר בצד ימין ראיתי איך ההמכונית מתקרבת לשפת המדרכה, ואז עולה עליה לשניה.
הנהג קרא: אוי, ואז הכריז: זו החלקה!

יום ראשון, 6 בפברואר 2022

124 - מה לי ולאולמרט, באמת.. [ מחווה להיינלין ולפוליטיקה הישראלית]

 אנחנו בשנת 2055, ובזכות טיפולי הארכת חיים אינטנסיביים  על ידי האטת השעון הביולוגי האכזרי, שנוגס בטלומרים שבקצות הכרומוזומים, ומחשב תדיר קיצם לאחור.*

אסכולת לאזארוס לונג, שהתקבלה לפני כעשר שנים כפאראדיגמה המחקרית של בתי הספר לרפואה ולהארכת החיים, ללא תנועה בזמן, אגב, חיפשה אותי ודומים לי, מצאה אותנו, ומאז אנחנו חיים בקמפוס המפואר שלהם. בשלב הזה, בגיל 110, עם בעיות זקפה ומוח מבולבל לגמרי, למרות כוח גופני וכנראה חדות החושים, החלטתי בניגוד לאולמרט לא לברוח.

אבל האולמרט הזה, בן זונה שכמוהו, מצא דרך להכנס למוח ה"פירה" שלי, וכאן מתחילה הסאגה בה אני צריך לשמור על ילדיו, במיוחד על איזה פרחח בן 5 שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת. זה ילד חסר מעצורים, כמו סבו ע"ה. הכל מותר עד שתופסים אותך, והצורך להיות עם ה"חנית הכי גדולה" מפעיל אותו.

כך תראוני מתרוצץ במדשאות הקמפוס רץ אחרי ילד בן 5, שיודע קרוא וכתוב, שמפעיל יחידת מחשוב שלא חלמתי עליה לפני שני עשורים. בין לבין הוא מתישב, צורח ובוכה ללא הפסקה, רוקע ברגליו ומבקש את אבא. ואבא בא. דומה לאביו המנוח. צורח על הבן המעצבן שלו ומזמין אותי לארוחת צהרים עם בת זוגו ושאר ילדיו. 

אני יושב עם המשפחה, סבתא עליזה צעירה ומלאת חיים, נעה בחינניות מצד לצד, ידיה מחליפות בין תמונות שמכרה בתערוכה. סבא כנראה מת לגמרי, אין רמז לקיומו, והבן. האמת, מה הוא עושה בתוכנית לאזארוס לונג?

זמן בדיקות, אולמרט, צועק פרופסור בנבג'י.

--

*תודה לקנקן על שיפור הפתיחה של סיפור זה.

יום שישי, 4 בפברואר 2022

123 - הכנסת הזו

 דומני שכנסת ישראל חוררה חור בראשי, כזה נסתר וסודי, ודרכו היא מתפרצת לעולם חלומותיי ועושה בו שמות.

יום רביעי, 2 בפברואר 2022

122 - כתם, סמנטה, שיקסטה, קטי, לוסי

 למעט כתם, שהיה זכר שבזכרים, חתול שלא סרסנו [בת זוגי הסתייגה מכך, לסרס גבר?? זכר?? עם עיקור נקבות לא היתה לה בעיה, משום מה], וכך מצא את מותו על גג אחת המכוניות ברחוב בשל מלחמות חתולים-זכרים על חסדי הגברות או הטריטוריה, כל השאר היו גורות ואח"כ נקבות בוגרות.

סמנטה הג'ינג'ית הוזמנה אחר כבוד אלינו. היא היתה בעל החיים הראשון שגידלנו יחד כזוג. מה ידענו. חתולה חמודה מאוד. צבע שבת זוגי אוהבת מאוד אצל חתולים. לא היה מקום אליו לא נדחפה, הפילה או שברה. בסוף גם חלתה והקיאה את נשמתה החוצה, אומללה. הוטרינר בהסכמתנו חסך ממנה את יסורי הגסיסה.

אחריה הגיעה שיקסטה, על שם ספרה של דוריס לסניג. כלבת זאב מעורבת עם קולי. יפהפיה, עדינה, אנושית. עזרה לנו לגדל את שני הילדים שלנו, וגם בעצמה המליטה פעם אחד שגר של חמישה גורים. אהבנו אותה אהבת נפש, ועת הגיעה שעתה, הלכנו כולנו לצע"ח ושם הרופאה גאלה אותה מיסוריה. הילדים בכו מאוד.

 חברנו הטוב נמצא חסר רוח חיים בביתו בירושלים. לידו כלבתו, אותה אימץ ממקלט לחיות פצועות. [הכלבה עברה התעללויות, נעקרה לה עין]. ד' החליטה לאמץ אותה, וכך היא חייתה בינינו שנים רבות. באחת מהן היא הצליחה לברוח ולהרות. חמישה גורים, אחד הומלט מת. כל הלילה בו המליטה את גוריה ד' היתה לידה. מהרביעיה אחת נשארה. הבן ביקש, וקרא שמה: לוציפר, ובקיצור לוסי.

לוסי המתוקה כבר בת 16. יש לה מחלה קשה, אבל היא מלאת מרץ, רצה, קופצת, אוכלת [ אנחנו מוציאים אותה כיום עם זמם על הפה כדי שתוכל להלחית אבל לא לאכול מהרחוב]. אוכל רק של כלבים.

כל פיסת מזון שאינה של כלבים מעוררת בה תגובות קשות של שיעולים, עצירת נשימה. נורא. נודף ממנה ריח רע מאוד, אבל פעמיים בשנה אני מספר אותה ושם גם חופפים לה את השיער ומפרעשים אותה לפני או אחרי התספורת, לא יודע.

איננו צופים שהיא תהיה אתנו עוד זמן רב. לפי מצב ההצטמקות שלה, סביר שהסרטן מקנן בה. לא כואב לה כלום [לכל הדאגנים], וביום שנבין שאיכות חייה נהרסה, נקח אותה לסיום חייה. מות חסד הוא מתנה גדולה לכלבים.

145 - בנתיבים

  בנתיבי האמפריה שכבשתי לי, אני צועד ומאחוריי צבא חייליי האמיץ והחזק. הצבא הזה מורכב בעיקר מגברים בני 18 - 22. בנויים לתפארת, א-לה- דוגמני צ...