יום רביעי, 18 במאי 2022

141 - המסע לירושלים, מוקדש לקנקן

 בדרך לירושלים נפגע הולך רגל שלא שם לב ממשאית גדולה. נהג המשאית יצא מהמשאית, בדק את הדופק של הנדרס, ראה שהוא עוד חי והחליט להביאו בעצמו לבית החולים בירושלים.

כאן מצטרף מר ע' לנסיעה המוזרה הזו. בקדמת המשאית ישבו חמישה בחורים, די שתויים, ומאחוריהם ישב ע' בלווית ח'. לא ברור אם בת זוג או יציר שמיימי שהצטרף לנסיעה. הבחורים משועשעים, מצחקקים, ואחד בעל עורף בלונדיני דגדג את הנהג שכמעט סטה מהדרך. מר ע' נתן לו "כאפה" והסביר לגברת ח' - הוא הפריע ומפריע לנהג לנהוג, כולנו נמות בגללו.

המשאית עצרה בשולי הדרך, ומר ע' שם לב שהבחורים כנראה בני 18 לכל היותר. המשאית ארוכה, ענקית וכבדה. בראשו מתרוצצת מחשבה, איך בחור בן 18 נוהג בה. בזמן שהוא מהרהר ביכולות הבחור, הקבוצה של הצעירים החליטה לנסוע לירושלים בדרך אחרת מהרגילה, ואחד הבחורים קפץ מעבר לגדר ההפרדה הנמוכה בין הכביש לשוליים, ולא הספיק לחזור, משהחליטו להמשיך בדרכם. א-מחייה, הרהר מר ע', יש יותר מקום.

הנה הם מגיעים למשעול יחסית צר, דרך עפר מתפתלת. בדרך זו הם ממשיכים לנסוע, בן ה- 18 מגלה מיומנות שלא תאומן, ואחרי שעה נסיעה איטית, הוא עוצר בשוליים של דרך העפר. הגיע זמן לנוח. זה ככל הנראה היה זמנו של פיצ'קה, כלבלב קטן מידות, שככל הנראה הסתתר לו במשאית, לצאת ולעשות את צרכיו. בין לבין הוא נכנס דרך חור בגדר לבית שעמד שם יחידי. מר ע' מחפש אחריו, ואז רואה שפיצ'קה תלוי בסל תחת חלון הבית. הוא קורא, צועק, מבקש, מבטיח ומן הבית יוצאת גברת לבושה שחורים ופיצ'קה על זרועותיה.

המשאית אט אט יורדת לכביש ירושלימה משער הגיא. בסיבוב מוצא, הנהג מעדיף להכנס למוצא, וכך על שפת הכביש הצדדי כולנו יורדים מהמשאית. לילה, אנחנו רעבים, ומר ע' הולך להתפנות. כשהוא חוזר, המשאית כבר איננה ובייאושו כי רב הוא חוזר לכביש הראשי, המסוכן, ומהלך בגשם לכיוון ירושלים.

האם טרמפ עזר למר ע' או פעילות על טבעית אחרת, ושוב הוא במשאית. הגברת בשחור עסוקה בחיזור נמרץ אחר אחד הבחורים והוא יושב ליד הנהג. ריגושים לא מוסברים מתחוללים אצלו, ועיניו נמשכות אל הנהג.

ירושלים מנצנצת בשלל אורותיה באופק, חצי שעה הליכה ברגל אומר מר ע' לאחרים, שמספרם התכווץ לארבעה. נהג, בחור, גברת בשחור והוא. שוב נעצרת המשאית, שהפכה כבר לטנדר משום מה, והנהג מזמין את מר ע' לבוא אתו. תחת פנס, ליד מבנה אבן הוא מתקרב למר ע', ואומר לו: אני חייב להגיד לך תודה. כך אני אומר תודה. זו המיטה שלנו, והוא מצביע על עשב וקש רמוסים ליד הבית הזה, ומנשק את מר ע' על שפתיו.

אבל, בסרט כמו בסרט ישנה התפוגגות איטית, ומר ע' וחבורה של חמישה ילדים צועדים במלוא המרץ לכיוון גשר הכניסה לירושלים.



יום שבת, 14 במאי 2022

140 = ישיבת הנהלה ?

 ישיבת ההנהלה התנהלה תחת עצי שקמה בוגרים. שולחנות סודרו בצורה לא ברורה וסביבם כסאות.

מי לא היה שם, בישיבה הזו? היתה המנהלת המקסימה שרק דאגה לעוגות. קרם, ועוד קרם. חלבי הכל כמו שצריך. פה ושם עוגות פקאן, שקדים או עוגות פאי פירות. היו שם מדי פעם דמויות שכבר אינן חברות בהנהלה הזו.

אבל המקרופון היה אצל גבר בן 40 לערך, שדיבר כל הזמן עם עוד גבר ולא אל המשתתפים. שרה המזכירה ולילי עוזרתה תפסו שני מקומות, ולא זזו מהם. הבחור עם השיער הפרוע הגיע לרגע ותפס מקום, והתחיל לספר על יומו הארוך. אורלי חייכה מצדו השני של השולחן. לשניה נראה שהישיבה בעצם בחדר ההנהלה, אך זמזום יתוש, אוויר דחוס ומחניק ותקרת הענפים הכהים הזכירה.

הרעש היה בלתי נסבל. כולם עם כולם, כל הזמן.

יום שבת, 7 במאי 2022

139 - טיפול?

 היא הגיעה לבושה היטב, שערה הבלונדיני אסוף וכל מטרתה - עבודה. הוא הגיע כי אמרו לו. אבל, בלבו אמר, כל הכבוד לי, אני לא מתנגד. נפגשו בגן ציבורי, אבל לא היה נוח שם אז עברו לגן הבנים, גן זכרון לחללי העיר.

ישבה שם קבוצה של תלמידים שהרעישה בלי סוף. הוא אמר לה, בואי נשב במקום שיש בו הכי מעט תלמידים, וכך מצאו עצמם בקצה שולחן לידו ישבו שני בחורים צעירים. התחילו לדבר, והבחורים עסקו בעניינם בקול גבוה, ביקשו מהם מעט שקט. הם הסכימו, אך הרעש גבר והלך, ובשולחן לידם ישבה קבוצה עם מורה, ששוחחה בקול רם. החליפו מקום. לא היה שקט יותר. הוא התחיל לומר לה שהוא מצטער על ההתנגדויות שלו לשיחה אתה, באמצע דבריו ראה שהיא עברה לשוחח עם קבוצה אחרת בשולחן אחר.

קצת כעס. הבחורים התישבו לידו, והרזה והנמוך מהשניים התלונן שהוא עומד להירדם. דקה אחר כך הוא נפל ממושבו, ונרדם. המנהל שלו, כי אז רק הוא הופיע, גבוה וחלק פנים לקח אותו.

הגן התרוקן. שקט. מצאו להם שולחן רחב בצבע חום, חלק לגמרי. החל להתנצל על כך שהוא מלא התנגדויות, אבל אז בצד ימין התישבו כמה פנסיונרים והחלו לדבר בקול רם, והוא עצמו סובב לרגע את גבו, ועת הסב פניו אליה, היא הלכה. השתררה דממה.

בדרכו החוצה מגן הבנים פגש אותה שוב, בידה התיק והיא נרעשת לגמרי. היא לא מצליחה להתניע את מכוניתה. הוא נעלם.

יום רביעי, 4 במאי 2022

138 - מה תגיד אם...

" ומה תגיד אם תדע ש..." 

האודם הציף את פניה המחודדים. הכעס כמו נושף בכוח רב מנחיריה וקולה הצטרד.

הוא הביט בה בשקט, מבטו יורה זיקים לגלגניים, ולפתע דמעות פרצו מעיניו. לקח לה שנייה, והיא אספה אותו אל בין זרועותיה, ראש מתולתל, שחרחר של ילד בן 10.

 חלף עבר שבוע איזון הלחצים בין ספינת החלל שלנו לספינת-העל והורשינו לצאת אל הספינה. אומר, שנראה לי שההמתנה הזו ארוכה במכוון, וזו דרך ככל הנרא...