יום שני, 27 ביוני 2022

146 - נשל נחש

 שנים אני חולם חלומות על חיים ללא סוף. בוודאי שאינני ייחודי בכך, גםן הפתרונות שלי להארכת חיים בדר"כ שאובים מסיפורי מד"ב ופנטזיה שונים, או ממיתוסים עתיקים שאני קורא בהתלהבות רבה.

ההצעה האחרונה היא "נשל עור".

בחלום, אני באמת כבר זקן תשוש לגמרי, הגיל לא הכי ברור, אבל ברור הגוף המזקין, הרפוי, נעדר האנרגיה.

ואז הגוף הזה מתחיל להתעוות, ואט אט קצות האצבעות נפרדים, ויש למשוך את העור מהגוף. כאן ישנה בעייה, זו תקופה מסוכנת, ובטח יש כמה שמעונינים להשתלט על סוד החיים. ברור שמי שמגן עליי הוא צאצא ישיר שלי, חולק את הגנים שלי. בני. ושנינו נמצאים בחדר מאוורר, שיש בו ג'קוזי ענק במרכזו.

הוא פושט מעליי את עורי, ומן הכיסוי יוצא נער בן 17 [גיל החלומות שלי].

הישר לג'קוזי לרחיצה וקירצוף. כאן הצאצא נעלם לו, אבל אל דאגה, הוא ואני נפגשים בפלנטה חדשה.

יום רביעי, 15 ביוני 2022

145 - בנתיבים

 בנתיבי האמפריה שכבשתי לי, אני צועד ומאחוריי צבא חייליי האמיץ והחזק. הצבא הזה מורכב בעיקר מגברים בני 18 - 22. בנויים לתפארת, א-לה- דוגמני צמרת כיום ברחבי העולם. מרביתם ילידי אסיה הדרום-מזרחית, אבל לא הודים. [גזען שכמוני]

ואני כובשים הכל.

בפעם האחרונה צדנו כמות ענק של נחשים. רובם ככולם הפכו למזון עבורנו, וחלקם, בשרם נוקה, בושל, אודה ונכבש עד יבוש במלח. אני זוכר את השף הראשי מתבונן בנחש אנקונדה ענק ושמן, חסר חיים. מרכז גופו נפוח. אי אפשר היה לזהות על פי מתווי הנפיחות איזו חיה בו.  אז השפ לקח חרב גדולה וחדה וכבדה, הניף וחתך. נאנחנו בהקלה, לא בן אדם היה בו.

בכוכב החדש שהגענו אליו, זיהינו רק צמחיה. לא ראינו חיה אחת. זה לא אומר כלום, נכון? אבל המכשפה הראשית, נכון, מורגנה לה-פיי יחד עם אהובה-יריבה הגדול מרלין, בצעו קסם מסובך שמעורבת בו טכנולוגיה של "דימות" באמצעות קול [לא היתה אף מכונה בידיהם, אבל גלי הקול נשמעו ואף נראו, גם למעמד הר סיני יש מקום בכיבושי הגלקסיה].

הבנו בסוף - עלים ושורשים. עמילן בלי סוף. חלבונים? בסוף הם מצאו איזה צמח עתיר חלבונים, והחלטנו לבראות ארץ ולגדלו.

ימימה צפון-מזרח אנדרומדה, מצביאת-על שנולדה במזרח טקסס לפני אלפי שנים היתה הראשונה שהזהירה שאנחנו בסכנת כלייה. דקה אחרי שהתפרצה לאוהלי וצרחה - אנחנו מותקפים, גשם של אבקנים, זרעוני צמחים החל לרדת עלינו בכמויות ענק, כאלה שגם נכנסו למחזור הנשימה. עד שהם הבינו שיש לעטות את המסכה, קרוב ל- 2000 מתו מחנק איום.

ברור שעברנו בשער הקוסמי לעולם אחר, צבאי ואני. לא הבטנו לאחור. אנחנו מביטים תמיד קדימה.


- - - -

מי שקורא/צופה בסדרות פנטזיה ומד"ב בוודאי יגלה שהחלום הזה הוא פלגיאט ענק. אבל כיוון שזה רישום חלום, יחסית מסודר, אני חושב שיש לי איזו זכות קטנטנה לבעלות.

יום שבת, 11 ביוני 2022

144 - חודש הגאווה

 כשהוא נולד, שחרחר וחמוד כעופר איילים לא חשבו לרגע על עתידו, אלא על ההווה שלו.

הוא גדל במשפחה אוהבת מאוד, בפריפריה. הוא הצליח לשכנע את הוריו שהוא כישרון אומנותי ממדרגה ראשונה, וכך נתנו לו אפשרות להעדיף ריקוד, תנועה, שירה ונגינה על פני לימודים רגילים.

בחטיבה בכיתה ז' הוא פגש את ענר. גבוה רחב כמו עץ וחכם כמו איינשטיין.

שני אלה התחברו מייד ויחד גם חקרו את צפונות גופם.

כך, לאחר התיעצויות עם המשפחה ועם החבר, בטקס סיום של שכבה ט', כדי לזכות בכל האורות והמבטים והריכולים הוא יצא מהארון. ענר התנגד נמרצות, ונשאר כל הלימודים  SIDE KICK של הגאון הצעיר, שכמו החרגול העדיף לרקוד ולא ללמוד.

אז מה, שאלתי אותו, הידיד שלך ילבש חליפה לטקס יב'?

לא, הוא ענה. אני מנסה אבל זה לא עובד, והוא חבר שלי. חבר כ-בן זוג או חבר כידיד קרוב. אוף, הוא התעצבן דרמטית, הוא חבר שחייב להיות בן זוגי.

יום שבת, 4 ביוני 2022

143 - כמו ישו או כמו סמל פריון - מה תעדיפו

 לפחות זה אחד ההסברים לחלום הזה:

זוגתי, החוקית, ואני משתתפים באיזו מסיבת טבע אבל בתוך בית. משהו עם דרגשי שינה מעוטרים בשמיכות פרוות. אוויר צהוב, כמו מאור של נרות רבים, קטורת מבשמת ומסממת ומערפלת את הראייה.

אני יושב והיא פותחת חולצתי לרווחה ומלטפת את החזה השעיר שלי. אחד מהצד [לא ראיתיו לרגע, וגם בכלל לא בטוח באמת ביחס לזהותו המינית-הביולוגית. אבל הוא התקבע אצלי, כ-אחד] קצת מלגלג עליה, והיא בלי בושה מזמינה אותו להנות מהפרווה שלי.

שניהם מלטפים את החזה השעיר שלי ואני נשלח לעולם שכולו היעדר תודעה, ריחוף, דאייה וניתוק.

אבל

כאן מצטרף המבט של בעל הגוף, שכנראה לא נשלח לנירוונה. והוא רואה, הוא רואה איך הוא מושכב על הדרגש. ידיו לצדדים, מכנסיו נפתחים וזכרותו משתחררת ונזקפת אל על. אל הדרגש מגיעים אנשים מהמסיבה ומטפלים בזקפה הזו. אני פולט והם אוספים את הפליטה בצנצנות קטנות מחומרים שונים, אבל שקופים. אחר כך אני מטיל את מימי. אף מימי נאספים טיפות טיפות לבקבוקים או צנצנות. 

בגרסה קודמת, טרום התערבות ה"צנזור" [הכל בחלום, כן]- המגיעים עסקו בבליעה של הנוזלים שפלט אותו איבר מין. הנאספים גברים, נשים. כולם לבושים, רק הפה פעור לרווחה לקלוט קצת מהחלבונים שלי.

כשהתעוררתי בשלב המעבר אל ערות, חלפה במוחי תמונת תבליט הפריון המצרי, ותמונת ישו הצלוב, ואברו חשוף לעולם.




יום שישי, 3 ביוני 2022

142 - מסעות

 לרגע רציתי לקרוא למסעות אותם אני חווה מסעות בנימין מטודלה, אלא שהוא בנימין, ביקר בעולם המוכר לנו,לי ובמחוז חפצו ציון. אנוכי מטייל בארץ לא זרועה, נושבת בחיתו יער, מפלצות, גברים ונשים.

בארץ הזו, או בארצות הללו, יש ערים רחבות, שהתנועה בהן ממקום למקום אינה ברורה, וחוקי הפיזיקה מתקיימים רק כשרוצים לשנות שם משהו. זו ארץ בעלת צבעוניות כהה, אך לא אפורה. אין בה שמש, גם כוכבים אין, אבל יש תנועה מבהירות עמוקה ומעט כהה [כמו חלב שטיפת קפה משולבת בו] לחשיכה עמוקה, חובקת ונושמת. מצטער על הקלישות שמתאימות לסיפורי ערפדים זולים.

שמתי לב שאין בה ים, בריכה, גשם. בכלל יסוד המים איננו.

האוויר, ריחות עצים, פרחים וגוויות מתות ורקובות, אבל אני לא פוגש את הגופות הללו, משום מה.

יש בה אדמה, יש בה הרים, יש בה כבישים. יש מבנים, אולמות רחבי ידיים, כמעט לא מרוהטים. יש רכבת ויש אוטובוס אחד, שחוזר בכל פעם, והאור בו כחול, ותמיד הוא מתרסק, ואף אחד לא נפגע.

וישנה גברת אחת שמופיעה תדיר. ישנה עוד גברת אחת, זוגתי, שמדי פעם מגיעה, לא תמיד, ואף פעם לא להצילני. הגברת השניה, שפנים רבות לה, תמיד תגיע ברגע הסכנה.

האם זו אמי?

או אולי אותה אנימה שאני חי אתה מאז אני עומד על דעתי?



קטע מיומנה של עדיה, כיתה יב

  חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...