יום רביעי, 30 בדצמבר 2020

32 - החתול אכל מידע

 חדר המחשבים היה קטן יחסית. שולחן בו מובנה מחשב, מקלדת וירטואלית. לידו שרת ענק. לידו ישבה אשה בשנות הששים לחייה, שהסכימה לשמרטף את השרת הענק.

החתול של הובא על ידה למשמרת, לא חשבה לרגע שיקרה אסון כלשהו, אבל הסקרנות הרגה אותה, אני חושב, עד שהיא פתחה את מכסה השרת. החתול קפץ פנימה והחל ללקק חלקים בולטים. 

לי נראה שהשרת כנראה חש מותקף, מאוים וכמו מהאוויר הופיע חתול גדול יותר מחתולה של הגברת והחל, כמו נחש, לבלוע את חתול המחמד האפור, שבזריזות רבה התחפף לו מהלוע של הטורף.

אורות אזעקה אדומים נראו, יללות צפירה נשמעו והחדר הקטן התרחב לפתע, כאשר קבוצה גדולה של טכנאים ואתם מסכי מחשב, מחשבים, מכשירים אלקטרוניים נכנסה לחדר שהיה קטן. זה הרגע שבחרתי להישאר מחוץ לו. פחדתי שיקרה משהו לאשה, והיא תאשים אותי.

משנכנסתי סוף סוף לחדר, הכל שם זמזם, הבהב. גברים רצו הלוך ושוב ולפחות עשרים חתולים נחו להם בשלווה על דלפקי המכונות, תחת מסכי המחשב. החתול של האשה הסתובב ביניהם, וברגע של הגיון בריא היא תפסה אותו. האחראי על האירוע ביקש ממנה להתחיל לתקן את כל הנזקים שעשתה, והדריך אותה היכן להוציא USB והיכן להכניס שקע לקיר, איפה להוריד מתג והיכן להלחים בעדינות "מוח" סילקוני עם נקודות מתכת מבריקות.

בסוף בסוף, הגיעו היו"ר של החברה, המנכ"ל, קצין הבטיחות והביטו בה במבט זועם. החתול שלך אכל מידע יקר, הם אמרו. אתה יודעת כמה כסף הוצאנו כאן, בשעתיים האחרונות?

יצאתי מהחדר, וקצין הצבא הבכיר הביט לתוך עיניי ואמר:

אנחנו תמיד מגינים על שלנו.


יום שלישי, 29 בדצמבר 2020

31 - מעשה צופיה ועוזיהו

 לפי הצבע על התקרה אפשר היה לחשוב שהאנשים שגרים כאן מנצחים את כוח המשיכה בעת חירבון.

צופיה היטיבה את הטורבן הענק שעל ראשה, התפללה בשקט לאלוהים שיתן לה כוח לקחת את עוזיהו מבית זה, ומציאת בית הולם לו.

משפגשה את עוזיה ואת אמו ראשה הסתחרר לרגע. כל ההדרכה וההנחיה שקיבלה לקראת המפגש התפוררו לכדי מלים כמו: עזובה, תרבות, הצלת חיים, עבודת השם. 

היא חתמה על טופס הסקירה שבית המשפט נתן לה.

עוזיהו בעוד 20 שנים בירך אותה על קברהּ הרענן.


יום רביעי, 23 בדצמבר 2020

30 - יפרח התימני

 

יפרח, תימני מקסים, שהיגר לדובאי לצורך עבדות עתירת מזומנים הצליח להגיע לכאן, לישראל.

כסף יש לו בכמויות מטורפות וגם תשוקות עזות במיוחד. הוא אוהב נערות בהירות, רצוי כאלו בעלות נסיון מיני ברור, רצוי לא ילדות בגיל הטיפש-עשרה, אם כי נודע שהוא לא יגרש כזו ממיטתו, ואם תבקש כסף ישלם לה.

בסוף הוא פגש את פלורה, צעירה בהירה, ממוצא תימני, יהודיה כשרה, בעלת נסיון מיני עתיר שנים ברחובות ישראל. הוא דובר אנגלית עילגת ואף היא. היא מעט ערבית הוא הרבה ערבית. הקימו להם קן אהבים ברחוב הרצל ברמת גן, והילדים בבית הספר נחשבים תימנים לגמרי, כלומר יהודים, אבל לא אתיופים.

יום שבת, 19 בדצמבר 2020

29 - מחשבות עסיסיות[ תודה לקנקן]

 המחשבה שברבור לבן יופיע מרחוק וישאו אל עתיד אחר מלאה את לבו ואת חלציו בעסיס נעורים בלתי נתפס לגמרי.

יום שלישי, 15 בדצמבר 2020

28 - הופעה

 רגע לפני שעלה על הבימה מוצפת האורות והעשן הוא הרגיש דקירה בעורפו. שלח יד מהר, ליטף את המקום וליקק את טיפת הדם שנזלה ממקום הדקירה.

הוא לא הסתובב לאחור, לברר מי דקר אותו.

אף פעם לא טרח לבדוק מי הדוקר, מדוע דוקר, מה נכנס לזרם הדם שלו. הוא ידע שאחרי הדקירה כל הפחדים נעלמו, הרצון לברוח ולשחרר הפרשות נעלם. 

הפתולוג שבדק את הגוף וקרא דו"ח רעלים כתב: מת ממנת יתר.

יום שישי, 11 בדצמבר 2020

27 - מודעות

 


כבר כשהיה בן חמש ידע שהוא לא בן. בלילה בלילה גנב את סכין הגילוח של אביו. בבקר בבקר גילח את גבותיו העבות, וצייר במקומן פס דק, כמו של ליזה השכנה היפה והדדנית.

26 - דר' יוסי לוי מהחלום

 בערב היא שברה את הכיסא היפה שלה, לאחר חצי שעה היא צרחה בטלפון על הוריה, והודיעה להם שנמאס לה לגמרי, זהו. 

היא מתאבדת!

לא להאמין, שניהם על משמניהם, כבדותם ועצלנותם הגיעו חיש קל מחדר האורחים. אספו אותה בידיהם ושאלוהָ אם אינה מעדיפה להתאשפז. קולה הצטרד עת אמרה שהיא רוצה לפגוש את פרופסור דגן, מטפל נפשי מוכר לה היטב בשל ספר שכתב על טיפול במתאבדים.

הרימו טלפון והתברר שהלך כבר לעולמו. 

היא כבר העמיקה לתוך טירופהּ, וכפתה על הוריה לנסוע לנגב, לישון בשולי כביש זנוח. חמש דקות אחרי ששמו בצדי הכביש הנטוש מזרן, שמיכה, פנס, טלפון נייד ובטרייה נוספת מלאה, אמרה להם: אתם רואים את המשעול הצר הזה, הלבן היורד אל הוואדי. כאן אני רוצה. 

הובילהתם למשעול הצר, עליו עקבות חריצי צמיגי ג'יפ שטח רחבים. היא פרשה שמיכתה על האבנים הפראיות, מלאות הגיר ועצמה עיניה.

שיח משפחה צעירה לידהּ העירה משנתהּ העמוקה. תינוקת חמודה בת שנתיים התעללה בשערותיה. אחי התינוקת בן השש צעק לאביו, ואם התינוקת ישבה לידהּ וליטפה פניהָ. לפתע נזכרה שלא הודיעה במקום עבודתה על היעדרותה הצפויה, וגם נזכרה במפקחת מהמשרד הראשי, שעצבנה אותה, והתחילה לדבר.

אם המשפחה מצאה חן בעיניה. היא השוותה אותה לאמהּ עבת הבשר, הכבדה האיטית וחסרת יכולת לקבל אותה, לחפון אותה בין ידיה. אשה זו הפכה לאמהּ והיא הרגישה אִתה כמו חלק מגופהּ, מנפשהּ. המשפחה והאורחת הגיעו לכפר הבנוי על מדרונות ההר הלא גבוה. שם התמקמה בחדר האורחים באחת הדירות. רגועה לגמרי. ההיסטריה נעלמה, הרצון למות התעופף לו, חזר האיזון לעולם. ריקה, עייפה, ללא נושא לשיחה עם המארחת היא התקשרה לאמהּ, וקיבלה מהמארחת את שמו של  דר' יוסי לוי. פסיכיאטר ידוע המטפל במתאבדים בפוטנציה. 

כך, עלו אט אט במעלה במדרון החלקלק של הכפר הוריה והיא.  בקצה היא ראתה את אבי המשפחה שנופף לה לשלום, והיא אמרה: אולי אשמור אתה על קשר.

הוא התעורר, שתה את קפה הבקר, והחליט להציץ בגוגל ולחפש את דר' יוסי לוי - פסיכיאטר המטפל בהתאבדויות.

על דיכאון ואובדנות בצל מגפת הקורונה: שיחה עם פרופ' יוסי לוי בלז

יום רביעי, 9 בדצמבר 2020

25 - מאור

 מה לא יעשה מאור על מנת לזכות בקצת שלוות נפש במהלך היום הארוך והמייגע אליו התעורר בחוסר נחת ובחוסר רצון.

בראש ובראשונה הוא לא אכל ארוחת בקר, לא התרחץ ונשאר ב"טרינינג" שאתו הלך לישון. עמס על כתפיו את ילקוטו הריק לגמרי, בכיסו האחד הטלפון הנייד ובכיסו השני 20 שקלים בדיוק על מנת לקנות מנת פלפל או פיצה בצהריים.

אחר כך, לכיתה הוא נכנס באיחור. זמן בחינה. דממה. השתנק לגמרי. הוא חייב לכתוב והוא לא רוצה. מה יהיה?


יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

24 - חיוך של מליארד דולר

 יהה, כמה הוא נחמד. החיוך שלו שווה מליון דולר, נו טוף מליארד דולר. ככה עם בקר הוא מטרטר לי במוח בלי הפסקה.

גרשתי אותו מהמטבח, אני מכין ארוחת בקר, כריכים לעבודה. אתה מפריע. אבל גם אני צריך להכין אוכל לעבודה הוא התלונן.

אז תזמין את מיליארד הדולר לארוחת צהריים. מבטיח שאכין אוכל טעים, ב"רמת מסעדה" לפחות עבורו ולפי טעמו, קשקשתי בישראלית דבורה היטב.

תגיד, אבא אתה טרלהלה?

אני לא מזמין מבית החולים אף אחד.

קטע מיומנה של עדיה, כיתה יב

  חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...