יום שני, 30 בנובמבר 2020

23 - זהב נוצץ

 גופו החלק משיער לגמרי, למעט שיער ערוותו הקצוץ היטב מעל איבר מינו, שכוב באמצע הרחוב.

שיערו השחור והחלק כיסה את פניו היפים, גופו נצץ כמו כוסה כולו בזהב או בכיסוי מחזיר את אור השמש.

מתחת לפטמתו השמאלית חור שחור, וממנו יוצאים שני קווים של דם אדום.

יום חמישי, 26 בנובמבר 2020

22 - מרק של חורף

 הסיפור הידוע על אותו הולך בטל שהגיע לעיירה או לביתם של פשוטי העם והיה רעב מאוד. המציא להם סיפור שלם על היותו קוסם היכול להכין מרק מאבנים, וכך שפת סיר ענק מלא במי מעיין זכים, שם בתוכו שתי אבנים, ואז טעם ואמר: חסר קצת ירוק, מיד אצה-רצה מי שרצה והביאה לו סלרי, אחר כן הוא טעם וטען שחסרה רק כנף עוף וקיבל תרנגולת שלמה. ברור שלתוך המרק הזה נכנסו גם בצלים, שומין, גזרים, לפתות, תפודים ושאר מנעמי הארץ.

 

יום חמישי, 19 בנובמבר 2020

21 - הצופה לרחוב

 

מול החלון שאדנו מלאה בצמחים נושאי פרחים עוברת מדי יום תהלוכה של אנשים.

חלקה אמהות ממהרות עם פעוטותיהן למטפלות, לגני הילדים. חלקה אבות או גברים ממהרים לעבודתם, פניהם רציניים וזעופים, כך כשיש מישהו בעל פנים שמחים, גם הצופה אל הרחוב מחייך.

הצופה אינו מדבר, אינו זז. כל בקר הוא יימצא תמיד באותו מקום, באותה זווית יימצא ראשו. מה הוא אינו הולך לישון אף פעם? 

הוא מחכה, הצופה. זה תפקידו. לצפות ולחכות לאותו אחד שיגיע  על כנפי הרוח מבטיחת הזדמנויות חדשות.


------------

הפוסט הזה נכתב בעקבות שירו של קנקן מצפן

יום שישי, 13 בנובמבר 2020

20 - Sic Transit Gloria Mundi

 צפניה הוא שם של רחוב בירושלים, וגם שמו של אחד זקן בן תשעים בקושי נושא את גופו, נעזר במקל הליכה בעל תחתית רחבה, כנהוג כיום.

חייו של צפניה ברחוב צפניה התנהלו סביב בית המלון של הוריו, שנקרא למרבה השעמום "מלון צפניה". זה היה מלון חדרים די קטנים, אזור מקלחות משותף, שירותים משותפים, ומים חמים רק בשעות מסוימות.

מי לא הגיע למלון הזה?

מחיריו הנוחים מאוד עודדו צליינים מכל העולם, עולי רגל מוסלמים ואפילו חסידים או סתם חרדים לשהות בין כתליו, בחדריו. אוכל לא קיבלו שם, אפילו לא כוס מים או כוס קפה.

גם אשתו וגם ילדיו של צפניה חיו במלון, ילדיו נולדו כמוהו במלון בעזרת מיילת מומחית ממאה שערים, שונאת ציונים, שונאת מזרחים, אבל עול הפרנסה כפה יילוד ילדי מזרחים, ורבים ילדי המזרחים כילדי החרדים הקנאים. שלושה ילדים לצפניה. מהם רק אחד נשאר לגור במלון, עם אשתו וילדיו. הם כבר יולדו בביקור חולים.

ומי מכר את המלון?

צפניה, בן נין הוריו צפניה הזקן. את הזקן הם אכסנו בבית אבות מכובד בירושלים, אבל הוא מדי בקר בבקרו מגיע לשבת על כסא שהוא סוחב אתו, מקופל ליד המלון, שהפך לבית דירות בעל 20 קומות.

תמיד נותנים לו טיפ.

יום שלישי, 10 בנובמבר 2020

19 - עלה

 אני אוהב לצלם. לא תמונות גדולות, חכמות, מכוננות או מגדירות דבר-מה, מה שאוהבים לקרוא אצל צלמי עיתונות - תמונה "אדיטוריאלית" [ מערכתית ].

אני אוהב לצלם פרחים, בעיקר פרחים בעלי עלי כותרת קטנים, זעירים, כאלה שיוצרים מרבד צבע והבודד בהם לא ממש נחשב.



יום ראשון, 8 בנובמבר 2020

18 - אשתי בגדה בי עם יחיא

 בתחנת האוטובוס, בבקר בבקר אני פוגש את צביקה. מה שלומך, אני שואל, הוא כמו חיכה לי כל הבקר, פולט במהירות ובקול מהוסה - שפרה בגדה בי עם יחיא!

נשנקתי לשניה, והתאמצתי לשמור על פנים ריקים מהבעה כשבתוכי אני צוחק.

איך? מה? מתי?

הזמנתי את יחיא לעשות תיקונים אצלנו בבית. הוא עלה על הסולם להחליף נורה, ושפרה הציצה מלמטה ברגלים השעירות שלו, ישר עד התחתונים, הוא לבש מכנסים קצרים, ומבלי לחשוב פעמיים, שלחה יד הכי גבוה שיכלה.

יחיא הזה, מתחרמן ומזיין, אומר לי צביקה, אתה הרי מכיר אותו.

ומי סיפר לך?

יחיא הבן זונה התקשר לספר לי, כדי שאתגרש ממנה ואחיה אתו לעד!

יום שישי, 6 בנובמבר 2020

17 - משה מלכה

 אמו של משה קראה לו כך כי ראתה בלידתו מעין חילוצו, משייתו, מהים הגדול שהוא רחמהּ.

יום שלישי, 3 בנובמבר 2020

16 - יחיאל

 על כגון דא כתב הגאון הלא יהודי עטור שבחי תבל, אלבר קאמי, את מסותיו ומאמריו. על אחד שמו יחיאל.

ויחיאל האמין באל ללא מתום. תמיד בשמחה, אם כי חסיד לא היה. תמיד בתשוקה, אם כי מתנגד היה. מדי לילה קרא "שמע!" בטרם נכנס למיטתו-למיתתו, ומדי בקר בירך את האל בברכת "יחי".

באותו לילה בו שכב עם אשה בפעם הראשונה נמלאו חייו בשמחה ובתענוג בלתי רגיל. אבל אותה אשה, שמה יפעת, עזבתו לנפשו ולא נודע לו אנה הלכה.

אבל ועצוב ומתגעגע לרגע התשוקה הרוחנית בקצה אברו נכנס למיטתו וחווה את מיתתו. בבקר בבקר ממש בשולי הלילה התעורר. הוריד את כיפתו, ניגש לחדר השירותים, עשה צרכיו ולא בירך, התגלח, התקלח ולבש בגדים שאין בהם שמץ של דתיות. 

יצא אל הרחוב חסר מטרה וחסר שמחה או תשוקה. העולם במלוא יפעת אביבו נעלם מעיניו, חושיו נתקהו. נתקל באבן מדרכה ונפל על פניו, וגובה עיניו ראה ספר עליו שם של לא יהודי "אלבר קאמי" ושם "המיתוס של סיזיפוס".

התישב על המדרכה וקראו מדש אל דש.

וירא את עצמו  סיזיפוס, לפתע. וירא עצמו אלוהים, וירא עצמו אדם.

יחי האל יחיאל.

יום ראשון, 1 בנובמבר 2020

15 - עובדיה

 מה לא עבר על עובדיה, מה לא עבר עליו.

המורה יואל אמר לו פעם, עובדיה, אתה עבד במהותך. כך אמר, ועובדיה לא סיפר מעולם מה עשה בו המורה יואל בחדר המטאטאים בפנימיה.

המורה שולה אהבה להציג אותו לראווה כשיא הטמטום. בכל פעם כשהרגישה לחוצה, נתונה לביקורת, יש עובדיה. עובדיה שאינו אומר לעולם "לא!" נגש פעם אחר פעם ללוח על מנת להצחיק את כולם בכך שאינו מכיר את לוח הכפל או את חוקי המשפט שיש בו סוגריים, חזקה, כפל או חיבור/חיסור.

אבל, הכי אהבו להתעלל בו הבנים בחדר שלו. והם התעללו במסכן ללא הרף. והוא מילה לא אמר. 

עד, וכל מי שניחש צדק, שנמצאה גופתו משתלשלת מחבל, והיקום התנודד וזעם וצרח מרב זעם על אכזריותנו.

המורה יואל הותקף בטיול בחו"ל על יד זונה ממין זכר, נשדד ואף זכרותו נקצצה.

המורה שולה חטפה סרטן אלים בגרון וסבלה שלוש שנים.

הבנים בחדרו מתו אחד אחד במיתות נוראות. האחד בתאונת דרכים, שלוש  שעות ניסו להצילו ממכונית, הוא היה חי, בהכרה ולבסוף מת מאפיסת כוחות. קברו אותו עם המכונית. השני חלה באיידס ומת בודד ביסורי איוב. השלישי חלה במחלה שמנפחת את האשכים, ושנים הוא גרר אותם לפניו במחיצה.

אכן

עובד-יה היה עבד מושלם.

84 - מנוחה נכונה

שלוש דקות מנוחה, זה מה שאני מבקש, רק שלוש דקות. המנוחה ממני והלאה. כל רגע משהו אחר מופיע מול עיניי, צליל אחר חודר לאוזניי, וגוף נוגע בי. כל ...