יום ראשון, 12 בנובמבר 2023

קטע מרישום שמונה עשר

 ביום השני לעבודה הצטרף אלינו בחור בן גילי, בערך. בגובה שלי. ג'ינג'י לגמרי עם עיניים ירוקות יפיפיות. מצא מאוד חן בעיניי הבחור. כשהכרנו זה את זה בטרם דיברתי הוא אמר לי ששמו יוסי ושאל אותי: מה השם שלך, איך קוראים לך, ופנה אליי בלשון זכר, כמו אני בחור. החלטתי להמשיך עם הטעות שלו, ואמרתי שקוראים לי עדי.

הבחור ממש נדלק עליי. ראיתי בעיניים שלו, בכך שניסה להיותצ קרוב אליי כל הזמן ובמבטים החשאיים ששלח לעבר אזור הערווה שלי. ביני לביני קצת ריחמתי עליו. מה הוא יעשה אם בטעות אחליט לשתף פעולה והוא יגלה שאין לי מה שהוא מחפש? אבל החלטתי לא לומר את האמת, ונמנעתי בעקשנות ממגע פיזי אתו. יומיים אח"כ כשאכלנו ארוחת ערב בחדר האוכל הקטן שזכי ומירי בנו לעובדים שלהם, הוא שאל אם מתחשק לי לצאת קצת ל"מדבר" ולראות את הגלקסיה. אמרתי שכן, הבאתי איתי שמיכה, וקצת פירות. הוא הגיע עם שמיכה, פיצוחים וכנראה חשיש או עשב אחר לעישון. אני לא מעשנת ולא מכניסה עשן לריאות. אני לא שותה אלכוהול ובכלל נרתעת מהדברים האלה.

פרשנו את השמיכה שלי, היתה יותר עבה, התישבנו עליה והרמנו את הראשים למחזה המפואר. כך עברה שניה עד שקלטתי שהוא מלטף לי את תחתית הגב. לא נרתעתי ולא עשיתי דרמה אלא רק אמרתי לו: "וסי אני לא אוהב את מה שאתה אוהב. אני מצטער." הוא מייד משך את ידו, קצת רעד, בטח הסמיק נורא. "סליחה, סליחה."

"לא נורא" אמרתי לו. "גם אני לא הייתי ברור מספיק, וקצת החמיא לי שאתה מתענין בי, לא הרבה מתענינות בי. רציתי להרגיש איך זה." הורדתי את הראש, והוא נרגע מהר, לטעמי מהר מדיי. "נוכל להישאר חברים, כלומר ידידים?" "בוודאי" אמרתי לו, למה לא?! אבל לא בדרך הזאת.

את ליל הסדר חגגתי את זכי וגם יוסי נשאר לליל הסדר. הוא באמת באמת אוהב אותי. הוא התבלבל לרגע כשזכי דיבר אתי כאל בחורה. "מה??? אתה בחורה?? יוווווו, איזה קטע בגלל ש..." כאן הוא נעצר כמו מכונית בלימת חירום, הסמיק כמו עגבניה או כמו אחרי שהות ארוכה מדי בשמש. צחקתי וביקשתי את סליחתו על שעבדתי עליו. הוא אהב את הרעיון שאני "בן/בת".

ועוד חתיכה מהסיפור של עדיה

 עדיה מתאהבת בצפריר   התחלה ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות שכולנו מכירים מסיפורים בסרטים וברומנים ומסיפורי החברות שלי. עדיה אגב בכלל לא האמינה ש...