רישום עשרים ושבע
יום הולדת, 19.10. הבנות בחדר עשו לי מסיבה
מקסימה, הזמינו גם את צפריר כי ביקשתי. הוא בא לבד. נרגש, מזיע קצת. ביקשתי גם
שאביבית תבוא [היא גרה אצל העו"ס] אבל הסבירה לי העו"ס, אין מצב, הבטן
בחוץ.
טוב,
היו בלונים, היו נרות, היתה עוגה וגם כמה בירות שקנינו והסתרנו בירושלים. בטח תמיר
הגיע, גם יוסי הגיע במיוחד, אחח, איזה זוג נהדר הם, אם כי הייתי צריכה לדרוש מהם
להפסיק להתמזמז בלי סוף, זה מביך אותי, אמרתי.
רויטל
ואבא שלי קנו לי שמלה יפהפיה, האחיות שלי, אחח לנשק אותן, קנו לי תחתונים
"סקסיים", הן כתבו במכתב, אם תתפסי בחור, שיהיה לך. איפה הן לומדות את
זה אני לא מבינה. כמובן מאמא שלי, מסבתא שלי או הדודות כלום. דממה מוחלטת. זה
מעליב אותי, זה פוצע אותי בנפש. אני הילדה שלה. כן יש לי פה מלוכלך, כן פגעתי בה,
אבל היא אימא שלי. אני מבינה הרבה דברים ומחליטה החלטות שלא אסוג מהן לעולם ביחס
לאמי ולמשפחתי מצד אמי.
במסיבה
השמיעו שירים של שלמה ארצי, ככה זה בירושלים כנראה. אכלנו עוגה, עוגיות, שתינו
בירות ואז אט אט התיש/בנו על המיטות, והנוכחים העסיקו עצמם זה בזה. אני ישבתי ליד
צפריר. הוא נראה כמו ציפור קטנה מבוהלת. פניו החווירו, עיניו רצו מד לצד, הוא נשם
במהירות. למה אתה כלכך מפחד ממני שאלתי אותו. הוא נבעת, הביט בי במהירות והסב
עיניו. מה הבעיה צפריר? אני בן אדם כמוך. למה אתה מפחד ממני? מה כבר אני יכולה
לעשות לך?
לקחתי
את כף ידו בין שתי כפות ידי, הרגשתי את הדופק במפרקה. ליטפתי בעדינות, ובאמת נסיתי
להרגיע אותו. לאט לאט הוא נרגע. והעז להסתכל בי. עיניים יפהפיות. אני רוצה לנשק
אותך, אמרתי לו בלחש. הוא הרכין ראשו. אבל לא ויתרתי, כמו עם ילד קטן. אחזתי
בסנטרו והרמתי את ראשו, הצמדתי את שפתיי לשלו. כלום. קר. אפס תגובה. נסיתי עוד
פעם, הפעם עטפתי את שפתיו בשפתיי וליקקתי קצת בלשוני את שפתיו. הרגשתי תגובה, הוא
התקרב אליי. עזבתי את שפתיו, הבטתי הישר לעיניו, נוווווווו, קדימה. ואז
"הנשיקה הראשונה שלי!" הנשיקה הראשונה עם בחור. נשיקה שלא כפיתי ולא
נכפתה. שפתינו השתלבו זו בזו, נצמדנו זו לזה. הרגשתי מסוחררת לגמרי. התחלתי להזיע
מרוב התרגשות. הגוף שלו התחיל לרעוד וגם שלי.
זו הנשיקה הראשונה שלך?
