זה לא פשוט להיות נער בן 13
זה לא פשוט להיות בחור בן 13, בתחילת גיל ההתבגרות, שנזרק בלילה ממיטתו, ויוצא להילחם בדרקונים מעוררי אימה. ולא שתגידו שהוא עבר הכשרה במחנה של לוחמי דרקון או באיזה מוסד גבוה ללימודי דרקונית. סתם ילד בן שלוש עשרה, שגדל בעיר רגילה לגמרי, חולון, להורים הכי רגילים שיש: פקיד מכס ומזכירה אישית.
אז תשאלו "איך"?
כאן קבור הכלב. כל האנשים חושבים שמלחמה בדרקונים מיועדת לאנשים בלתי רגילים. גברים ונשים שמגיל צעיר הוכשרו למלחמה הזו. בני אדם, שיש שאומרים שבדמם יש דם דרקונים, שהדרקונים מפחדים מהם, כי הם מבינים את הדרקון עד לעומק עומקים, מכירים את השפה שלהם על בוריה ויודעים היכן בדיוק נמצא המקום בגופם שאפשר לדקור אותו והם מתים.
אבל ובאמת ההיסטוריה הארוכה מלמדת, וגם המדע, במיוחד מדע הגנטיקה הכי מתקדם, שאין בני אדם עם דם דרקונים, מעולם לא שולבו גנים של דרקונים בגן האנושי. לא שלא היו נסיונות, בטח שהיו. אחד מהם, הכי מפורסם הוא של ד"ר קובי אל. הסיפור אומר שהוא מצא ביצת דרקון, הדגיר אותה, ומשבקע ממנה דרקון צעיר, שאב ממנו דם, ובמעבדה שילב גנים שלו בזרעיו שלו.
הוא שכנע את העוזרת שלו, לביאה און, לתרום ביצית, הפרה, ואח"כ שתל ברחמה של לביאה. הרך שנולד נראה ילד אנושי לכל דבר וענין, למעט העובדה שהיה אנדרוגינוס. גם זכר וגם נקבה. הם גידלו אותו באהבה רבה, בעיר ובכפר. הם קראו לו דראק, נכון הכי טיפשי, אבל מה אפשר לצפות משני גנטיקאים בתחום השמות.
דראק חי רק עד גיל שבע. אז כיסתה את גופו קשקשת קשה, שאי אפשר היה להורידה, הגוף ששלו נחנק, פשוטו כמשמעו, כי לא היה לו עור חיצוני כמו לבני אדם ולא היו לגוף הזה כלים ביולוגיים להתמודד עם המצב הקיצוני הזה.
דרקונים יש, תמיד. הם חיים ליד בני האדם והם מתחרים גדולים שלנו על מזון, קרקע. יש להילחם בהם, לגרש אותם. בארץ החדשה שגדולה פי שתיים מארץ הישנה יש תשע יבשות. אחת מהן היא של דרקונים. כשהגענו לארץ החדשה הדרקונים שלטו בה, בשמיה. הם דיברו בשפה מוזרה, הם הבינו אותנו מהר מהר, וחלקם אף התידד עם בני האדם, ועזר להם לגרש דרקונים.
צלאור, נזרק ממיטתו בלילה והרגיש שהוא נמשך החוצה אל החצר ומשם התחיל לרוץ בכל כוחו. לא היתה לו שליטה על גופו וגם לא על רוחו. מחשבות התרוצצו בראשו, אבל הן לא מנעו דבר. אחרי שעה של ריצה, עייף וסחוט ומזיע הוא הגיע אל חצר של מבנה גדול. שם התגודדו עוד כעשרים ילדים וילדות בני גילו. כולם מתנשפים ונראים מפוחדים לגמרי.
מולם עמדו גבר ואשה שניהם גבהי קומה, הוא שיערו שחור היא שערה שטיני. "נבחרתם להיות לוחמי דרקון" הגבר אמר, האשה הוסיפה, אין לכם זכות לבחור, זה גורלכם. צלאור הזדקף והרגיש את הכעס עולה בו: "מי אתם?" "איך השתלטתם עלינו?"
הגבר התקרב אליו. העוצמה והאנרגיה שהוקרנו ממנו כמעט שיתקו את צלאור. "אתה הראשון לאימונים!" וללא שהות הוא נלקח לחצר אחרת בה הולבש בבגדים חסיני אש, חסיני כדורים, חסיני סכינים וכל דבר אחר. הוא אחר כך נלקח לחצר שלישית שם עמד מול דרקון צהוב-אדום, עיניים ירוקות ואישון כמו של חתול. פה פתוח חושף שורה של שיני אנקונדה ושורה אחורית של שיני כריש. הקול שבקע מגרונו היה מפחיד בעוצמה שלו, המלים שאמר נשמעו אחרת ממה שצלאור רגיל היה.
"באת להלחם בי? גור אנוש"? תראה אותי תראה אותך, ואז ללא התראה וללא אזהרה שלח טלף ארוך אל צלאור, שחמק בזריזות שהפליאה גם אותו, אפילו היה מוגן לגמרי. הדרקון קפץ אלעל וניסה לנחות על צלאור במהירות של עיט טורף, אבל צלאור זריז מהארנבת נמלט אל מחסה, שלא ראה קודם.
הגבר והאישה מחאו כפיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה