לכל חי מלאך יש בשמיים

הומאז' לשיקסטה, דוריס לסניג

"כן לא; כן לא" קצה העיפרון הלעוס נע ימינה שמאלה. למעלה ולמטה. קדימה ואחורה. ו-רון שקוע בשרעפיו צריך להחליט. בבלי לשים לב קצה העיפרון הוכנס לפיו, ונלעס במרץ רב.

היכן אתה רון? שואל רכינאל, מנסה להציץ לתוך המוח הזה.

הוא נרעד מכל תנועת עיפרון, מכל לעיסה שלו. היכן ייפול העיפרון? היכן ייעצר? ימין, שמאל, למעלה או למטה? קדימה, אחורה? רבות המחשבות בלב מלאך. מלאך זוטר עם שם נורא, שגורלו תלוי בגורל עפרונו של רון.

מה לרון ולרכיאל?

רכיאל הנמצא בשום מקום, בשום זמן, בשום ממד שבני אדם מכירים. ממד המלאכים הוא שום מקום, שום זמן בו הם הווים ואינם, שוב הווים ושוב אינם וחוזר חלילה. מה לרכיאל ולרון?

מן המפורסמות הוא שלכל מלאך יש יצור חי תחת השגחתו. מותו של היצור הוא אינותו של מלאך. היווצרות יצור חדש הווה מלאך חדש.

מחשבותיו של רון טסות למיליארדי כיוונים בו זמנית. רון, רזה, ילדותי, כמעט ללא שיער על גופו הוא תמצית של אלפי שנות רבייה אנושית מבוקרת. בין אבותיו אדם, נוח, שלושת האבות, בית דוד, בית ישראל, קיסרי סין, רומא, יפן, דיקטטורים ידועי שם ורוצחים גדולים, מנהיגי מהפיכות, רפורמטורים גדולים, פילוסופים. לרגע הוא נעצר, רון. מבטו משתהה על כדור זכוכית בצבע כחול עמוק, במרכזו נקודת זהב פועמת.

אופק האפשרויות נעצר בבת אחת. בחלל נשמע קול עצירה חורקני, הבלמים כמעט נקרעו. רכילאל, חרד לגמרי, מעביר באין קיום שלו תולדות הוויתו מאז יש חיים בכלל ביקום. "היותו" השקוף, הנוזל כמדוזה, כלהק צרעות מתפרע, כנחיל נמלי כידן סופח חומר מאי שם, הופך לחפץ. "היותו" העכשווי אכזר, מכאיב וקשה מכל "היותו" שהיה. רון הוא מכונה ביולוגית שתוכננה לתפוס אותו, ברגע הפסקת "היותו".

רון מניע את ראשו הקירח, ידיו הדקות מוציאות את העיפרון מפיו. העיפרון חוזר להיטלטל בין אצבעותיו. כן? לא? מפיו יוצאות הברות קצוצות, לא שלמות. אנ- י – ר-ו-צה – ל-חי-יות.

רון חוזר אל כדור הזכוכית. עיניו נלכדות בנקודת הזהב. גנטיקת ארוכת שנים, מתוכננת מתעוררת לחיים. "הגיע הזמן!" נשמע קול בראשו. "תחליט! תחליט! תחליט!"

אצבעותיו הדקות והחיוורות מפסיקות תנועתן. העיפרון נעצר באמצע התנועה. הזמן עומד מלכת. "תחליט!" נשמע קול צווחה חזק. "תחליט!"

רכיאל מרגיש איך החומר הזר עוזב את "היותו" הוא שומע את השאגה: "תחליט!" וכל "היותו" נרעד. היות על קצה הלהב, על החוד המסוכן. סביב היותו היו עוד כמה "היותם". כולם שומעים את הלא-קול, הלא-היות-הלא כלום כופה עצמו על רון: "תחליט!"

סופה של הביולוגיה, כדברי ימי כל הפלנטות והכוכבים בהם יש חיים, לנצח את "היותם!"

מיהו שאחראי על "היותו"? מיהו שהצליח לתכנן גנטיקה מושלמת כלכך, כדי לרתום "היותו" לשירות החומר.

עפרונו של רון נשמט, נפל ארצה ללא קול. עין הזהב בכדור הזכוכית אכלה את מוחו.

רכילאל זקף את היותו הכי גבוה שיכול ונעלם מקצה להב הסכין.

לכל חי מלאך יש בשמיים