מול החלון שאדנו מלאה בצמחים נושאי פרחים עוברת מדי יום תהלוכה של אנשים.
חלקה אמהות ממהרות עם פעוטותיהן למטפלות, לגני הילדים. חלקה אבות או גברים ממהרים לעבודתם, פניהם רציניים וזעופים, כך כשיש מישהו בעל פנים שמחים, גם הצופה אל הרחוב מחייך.
הצופה אינו מדבר, אינו זז. כל בקר הוא יימצא תמיד באותו מקום, באותה זווית יימצא ראשו. מה הוא אינו הולך לישון אף פעם?
הוא מחכה, הצופה. זה תפקידו. לצפות ולחכות לאותו אחד שיגיע על כנפי הרוח מבטיחת הזדמנויות חדשות.
------------
הפוסט הזה נכתב בעקבות שירו של קנקן מצפן
