כשהוא נולד, שחרחר וחמוד כעופר איילים לא חשבו לרגע על עתידו, אלא על ההווה שלו.
הוא גדל במשפחה אוהבת מאוד, בפריפריה. הוא הצליח לשכנע את הוריו שהוא כישרון אומנותי ממדרגה ראשונה, וכך נתנו לו אפשרות להעדיף ריקוד, תנועה, שירה ונגינה על פני לימודים רגילים.
בחטיבה בכיתה ז' הוא פגש את ענר. גבוה רחב כמו עץ וחכם כמו איינשטיין.
שני אלה התחברו מייד ויחד גם חקרו את צפונות גופם.
כך, לאחר התיעצויות עם המשפחה ועם החבר, בטקס סיום של שכבה ט', כדי לזכות בכל האורות והמבטים והריכולים הוא יצא מהארון. ענר התנגד נמרצות, ונשאר כל הלימודים SIDE KICK של הגאון הצעיר, שכמו החרגול העדיף לרקוד ולא ללמוד.
אז מה, שאלתי אותו, הידיד שלך ילבש חליפה לטקס יב'?
לא, הוא ענה. אני מנסה אבל זה לא עובד, והוא חבר שלי. חבר כ-בן זוג או חבר כידיד קרוב. אוף, הוא התעצבן דרמטית, הוא חבר שחייב להיות בן זוגי.
