יום שישי, 3 ביוני 2022

142 - מסעות

 לרגע רציתי לקרוא למסעות אותם אני חווה מסעות בנימין מטודלה, אלא שהוא בנימין, ביקר בעולם המוכר לנו,לי ובמחוז חפצו ציון. אנוכי מטייל בארץ לא זרועה, נושבת בחיתו יער, מפלצות, גברים ונשים.

בארץ הזו, או בארצות הללו, יש ערים רחבות, שהתנועה בהן ממקום למקום אינה ברורה, וחוקי הפיזיקה מתקיימים רק כשרוצים לשנות שם משהו. זו ארץ בעלת צבעוניות כהה, אך לא אפורה. אין בה שמש, גם כוכבים אין, אבל יש תנועה מבהירות עמוקה ומעט כהה [כמו חלב שטיפת קפה משולבת בו] לחשיכה עמוקה, חובקת ונושמת. מצטער על הקלישות שמתאימות לסיפורי ערפדים זולים.

שמתי לב שאין בה ים, בריכה, גשם. בכלל יסוד המים איננו.

האוויר, ריחות עצים, פרחים וגוויות מתות ורקובות, אבל אני לא פוגש את הגופות הללו, משום מה.

יש בה אדמה, יש בה הרים, יש בה כבישים. יש מבנים, אולמות רחבי ידיים, כמעט לא מרוהטים. יש רכבת ויש אוטובוס אחד, שחוזר בכל פעם, והאור בו כחול, ותמיד הוא מתרסק, ואף אחד לא נפגע.

וישנה גברת אחת שמופיעה תדיר. ישנה עוד גברת אחת, זוגתי, שמדי פעם מגיעה, לא תמיד, ואף פעם לא להצילני. הגברת השניה, שפנים רבות לה, תמיד תגיע ברגע הסכנה.

האם זו אמי?

או אולי אותה אנימה שאני חי אתה מאז אני עומד על דעתי?



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

145 - בנתיבים

  בנתיבי האמפריה שכבשתי לי, אני צועד ומאחוריי צבא חייליי האמיץ והחזק. הצבא הזה מורכב בעיקר מגברים בני 18 - 22. בנויים לתפארת, א-לה- דוגמני צ...