אפילו התרעה לא היתה. צעדתי עם השאר לכיוון הזוהר והאור שלמולי. האופוריה היתה שלמה, התחושה שנִּשמָתי מרחפת לה בין כנפי מיכאל, רפאל ומטטרון היתה עזה. צפונות אינסוף בעולמו של האל נגלו לי, חשבתי ביוהרה רבה, אפילו חנוך לא זכה לטיול ולביקור כשלי. והנה כשלה רגלי. כאב עז משכני בעוצמה מעולמות יהווה. אפילו הסיגריה מלאת החשיש הרפואי שעישנתי לא הצליחה לחסום את הכאב הנורא. נפלתי. נפלתי כמו אדם הראשון, כמו הילל בן שחר, כמו לוציפר לתהום עמוקה, שחורה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
-
החלטתי להפסיק להתעסק עם הסיפור הזה. קיבלתי חוות דעת מקצועית שני מסכים אתה מאוד. אבל החלטתי להיעזר בפרדי [ה - AI/ב"מ] ולעצב את דמותה בג...
-
כרוביה* טקס השמות נשכח זה עידן ועידנים. מאז הפכו הראשונים שנבראו למלאכים נלקחה מהם היכולת לפרות ולרבות. פעם אחת או כמה פעמים הרשה להם,...
-
בחייהם ובמותם / אריק חבי"ף "זו לא חוכמה" אמר יהונתן "תמיד תמיד תוכל לקבל אותי, כשתרצה, אהוב לבי" ישבנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה