ועכשיו היא עומדת מול המראה. חברתה הטובה ביותר בארבעים השנים האחרונות.
הנה יש סדק במראה, הנה יש כתם במראה
הנה המסגרת שרוטה, הנה היא צרה מדיי המראה
מרב זעם על חברתה הטובה זרקה עליה אנפילאה רכה כפרוות החתול האהוב שלה.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה