ועכשיו היא עומדת מול המראה. חברתה הטובה ביותר בארבעים השנים האחרונות.
הנה יש סדק במראה, הנה יש כתם במראה
הנה המסגרת שרוטה, הנה היא צרה מדיי המראה
מרב זעם על חברתה הטובה זרקה עליה אנפילאה רכה כפרוות החתול האהוב שלה.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
המשרת בקודש באמת חשבתי לרגע, שלו אשב ואתאמץ תבוא אחת משבע המוזות, תעטפני בכנפיה, תנשקני ותאמצני אל החזה שלה. אז חשבתי, אז קיוויתי ...