" ומה תגיד אם תדע ש..."
האודם הציף את פניה המחודדים. הכעס כמו נושף בכוח רב מנחיריה וקולה הצטרד.
הוא הביט בה בשקט, מבטו יורה זיקים לגלגניים, ולפתע דמעות פרצו מעיניו. לקח לה שנייה, והיא אספה אותו אל בין זרועותיה, ראש מתולתל, שחרחר של ילד בן 10.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
דרכו של העץ אובות ההיסטוריוניות בנות הזמן האחרון, החיות בתוך מערבולות קשות של זמן, נוף, חמסינים וסופות גשמים, במדבר נוטות כדרך פיות ל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה