" ומה תגיד אם תדע ש..."
האודם הציף את פניה המחודדים. הכעס כמו נושף בכוח רב מנחיריה וקולה הצטרד.
הוא הביט בה בשקט, מבטו יורה זיקים לגלגניים, ולפתע דמעות פרצו מעיניו. לקח לה שנייה, והיא אספה אותו אל בין זרועותיה, ראש מתולתל, שחרחר של ילד בן 10.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
שוו בעיני עצמכם יום כזה. אולי לפני החיזיון כדאי לגלות קצת על הזמן ואולי המקום בו מתחולל היום הזה, שאגב, אינו חריג או שובר שגרה, מה פתאום...