חדר המחשבים היה קטן יחסית. שולחן בו מובנה מחשב, מקלדת וירטואלית. לידו שרת ענק. לידו ישבה אשה בשנות הששים לחייה, שהסכימה לשמרטף את השרת הענק.
החתול של הובא על ידה למשמרת, לא חשבה לרגע שיקרה אסון כלשהו, אבל הסקרנות הרגה אותה, אני חושב, עד שהיא פתחה את מכסה השרת. החתול קפץ פנימה והחל ללקק חלקים בולטים.
לי נראה שהשרת כנראה חש מותקף, מאוים וכמו מהאוויר הופיע חתול גדול יותר מחתולה של הגברת והחל, כמו נחש, לבלוע את חתול המחמד האפור, שבזריזות רבה התחפף לו מהלוע של הטורף.
אורות אזעקה אדומים נראו, יללות צפירה נשמעו והחדר הקטן התרחב לפתע, כאשר קבוצה גדולה של טכנאים ואתם מסכי מחשב, מחשבים, מכשירים אלקטרוניים נכנסה לחדר שהיה קטן. זה הרגע שבחרתי להישאר מחוץ לו. פחדתי שיקרה משהו לאשה, והיא תאשים אותי.
משנכנסתי סוף סוף לחדר, הכל שם זמזם, הבהב. גברים רצו הלוך ושוב ולפחות עשרים חתולים נחו להם בשלווה על דלפקי המכונות, תחת מסכי המחשב. החתול של האשה הסתובב ביניהם, וברגע של הגיון בריא היא תפסה אותו. האחראי על האירוע ביקש ממנה להתחיל לתקן את כל הנזקים שעשתה, והדריך אותה היכן להוציא USB והיכן להכניס שקע לקיר, איפה להוריד מתג והיכן להלחים בעדינות "מוח" סילקוני עם נקודות מתכת מבריקות.
בסוף בסוף, הגיעו היו"ר של החברה, המנכ"ל, קצין הבטיחות והביטו בה במבט זועם. החתול שלך אכל מידע יקר, הם אמרו. אתה יודעת כמה כסף הוצאנו כאן, בשעתיים האחרונות?
יצאתי מהחדר, וקצין הצבא הבכיר הביט לתוך עיניי ואמר:
אנחנו תמיד מגינים על שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה