לפי הצבע על התקרה אפשר היה לחשוב שהאנשים שגרים כאן מנצחים את כוח המשיכה בעת חירבון.
צופיה היטיבה את הטורבן הענק שעל ראשה, התפללה בשקט לאלוהים שיתן לה כוח לקחת את עוזיהו מבית זה, ומציאת בית הולם לו.
משפגשה את עוזיה ואת אמו ראשה הסתחרר לרגע. כל ההדרכה וההנחיה שקיבלה לקראת המפגש התפוררו לכדי מלים כמו: עזובה, תרבות, הצלת חיים, עבודת השם.
היא חתמה על טופס הסקירה שבית המשפט נתן לה.
עוזיהו בעוד 20 שנים בירך אותה על קברהּ הרענן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה