כמות האנשים חסרי הנימוס והתרבות ובעלי מעט הבנה לנפשם של ילדים לא קטנה, נהפוך הוא גדלה. שוו בנפשכם ילד חד הורי, ואיזו בעלת פה גדול במתיקות אינסוף שואלת: את מי אתה אוהב יותר? את אבא או את אמא?
גם את נורית שאלו את השאלה. היא היתה בת 7 בערך, כשאביה נהרג בתאונת דרכים. אמה מצאה די מהר בן זוג חדש, וכבר היה לה אח חדש בן שנתיים. באחד האירועים המשפחתיים המייגעים, שקורים אחת לכמה שנים, נטפלה אליה דודה אחת. היא נראתה צעירה יחסית, לבושה בטעם וגם היה לה קול נעים.
היא התחילה לראיין את נורית, שבטבעה היתה ילדה שמחה ולא מוטרדת מחטטנות של רכלניות משפחתיות. טוב היא גם לא ממש הכירה את השואלת, וכיוון שהיא היתה נעימה מאוד ענתה לה. אז בין אל"ף לבין למ"ד השתרבבה השאלה: את מי את אוהבת יותר נוריתי? את אבא או את אמא?
הבה נתעכב שנייה על השאלה, בטרם ניתן לנורית אפשרות לענות. הדודה הזו, מיכל שמה, היתה מהצד של משפחת אביה המת. לא נגזים אם נאמר שמיכל אז בנעוריה די חמדה את אבי נורית. משלא נענה לה, החליטה כמו רבות להיות "צדיקה מהאפיפיור" לפחות, וכעסה את כעס "עלבונו" של אבי נורית. "מה זה?? אמרה בשיחת נשות משפחה, לא יכלה לחכות עוד קצת לפני שמצאה גבר אחר?! חוצפנית."
נורית ילדה חכמה. אמנם אין לנו מושג אם ירדה באמת לעומק הענין האכזר של הדודה, אם בכלל ידעה שהדודה הזו היתה אהובת אביה בנעוריו, אבל היא ענתה:
אם את שואלת לגבי האבא המת שלי, אני מאוד מאוד אוהבת אותו. פעם בכל חודש ברביעי שבו, התאריך בו נהרג אני כותבת לו שיר קטן. אם את מתכוונת לאבא החורג שלי, אז הוא אימץ אותי כך שהוא אבא שלי. ואני אוהבת אותו, כי הוא לוקח אותי לקבר של אבי המת תמיד כשאני מבקשת.*
ואמא שלי, ראית בחיים שלך אמא יותר נפלאה ממנה? כן היא הסתכלה עמוק עמוק בעיני מיכל. מיכל הסמיקה עד לשורשי שערותיה. נפלט למה מהפה: אל תספרי לאמא שלך על השיחה.
בנקודה הזו, כנהוג באופרת סבון, אמא שלה היתה צריכה להופיע ולהתענין. אבל אמה של נורית היתה עסוקה בדברים אחרים.
---------
*כל מי שמכיר ילדים יודע שכך הם לא מתבטאים או מדברים. לקחנו לנו את חירות הדיבור בשמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה