יוסף והשטן - פרק 6

 פרק 6

 והגיע למצוות

יוסף הגיע לגיל מצוות. גיל 13 המפחיד והמושך בו זמנית. כמו בהינף יד גופו השתנה לגמרי. הוא גבה, פניו התכסו בפצעונים דלקתיים ובשיפולי בטנו צמח לו שיער.

הוא נבהל משינויים אלה ובצר לו פנה אלא אביו.

הוא נבהל מחבריו שקולם התחלף, שהתחילו להתחכך זה בזה בצחוק, אבל הוא ראה את התאווה בעיניהם. זרה, יוקדת שמחפשת לה פורקן.

גם בו התעוררה תאווה. הוא הרגיש בגופו מתח חזק שמחפש מוצא ופורקן, לא ידע מהו. במקלחת הוא ראה את איברו מתמלא בדם וידו נמשכה אליו כמעט בניגוד לרצונו. התחושה בגוף היתה של בעירה. מול עיניו חלפו-עברו תמונות משונות שהבעירו את האש שבו.

הוא פחד.

בצר לו הוא פנה אל אביו.

אביו, הרב מג, היה עסוק בעניינים מסובכים של מזג אוויר, שנאה בין בני אדם, שמירה על הקהילה הקטנה והנידחת שלהם.

"אבא" הוא פנה לאביו, ערב אחד, בקול מהוסס וצורמני "מה קורה לי, אבא, בגוף"?

אביו חייך חיוך רחב: "יוסף, בני, אתה הופך לגבר. בקרוב תתחיל ללמוד לקראת בר המצווה שלך אצל ר' סעדה, מקצה הרחוב".

"אבל אבא, מה אני עושה עם הלחץ הזה בגוף שלי, שרוצה להתפרץ? במקלחת בקושי אני לא נוגע בבולבול שלי, ומשחרר את הלחץ. רע לי, אבא."

יעקב צחק צחוק גדול. "למה אתה לא נוגע בעצמך?" הוא שאל. "אין בזה שום דבר רע. הלחץ חייב להשתחרר, ולא תרגיש רע, תחלה, לא תישן בלילה. יבואו לך חלומות שתשלח לילית אליך, במיוחד. אל תתבייש בני. אתה גבר. ולגבר יש אבר שחובה עליו לשחרר אותו מלחציו."

שניהם לא ראו ולא שמו לב שה"צל" הקטנטן, זה שהתגנב לתוך יוסף בברית המילה שלו מקשיב ומאזין היטב לכל מילה. מריח כל ריח גוף של יוסף. נוגע ביוסף, בגופו, באיברו ומתחזק. זהו זמן היצר הרע, זמן השטן, זמן השדים. זה הזמן בו צדיקים נופלים שדודים לרגלי הצל.

אבל הכל כלכך רחוק משניהם. יוסף עסוק בגופו יעקב עסוק בעתיד המסדר שהוא עומד בראשו. ראשל נמצאת במקום לא ידוע מכשירה שמאניות, קוסמות ומכשפות. רק לפני חודשים מספר הצליחה בדרך-לא דרך לעצור סופה וסירה שעמדו להרוס את צפת. לא מדברים על זה, לא מזכירים.

ראשל מלמדת את חניכותיה קריאה בקפה, פתיחת קלפי טארוט, קסמים להחזרת אהבות קודמות. היא מחפשת את זו, היחידה. והיא לא מוצאת.

כך יוסף, עוד מעט עולה על הדוכן בבית הכנסת, עוד מעט קורא בתורה, עוד מעט גבר ובר מצווה.

אבל יוסף, כשכבר היתה בו רוח הנבואה, רוח הקסם שקיבל מאבותיו ומאימהותיו לא נרגע. בחוש עמוק מאוד בו הבין שאל לו לגעת באברו. הבושה אחזה בו בכל פעם שאיברו הזדקף ללא סיבה, והוא התחיל ללבוש קורטה שקנה בשוק בצפת. כתומה כמו תפוז.

מאז יוסף והקורטה הכתומה הפכו לשם דבר בשכונת מגוריו ובוודאי בקרב קהילת ה-מגים והקוסמות הגלילית. אף לא אחד ידע את הסיבה העמוקה לכך, אבל יוסף גם חלום נורא.

בחלומו הוא עומד עירום ועריה מול גבר יפה תואר ואישה יפת תואר. שניהם עירומים ועסוקים זה בזה. גופם מנצנץ מזיעה, והם משמיעים קולות של תשוקה. אין הוא יכול להסתיר את איברו הזקור. כמעט שחור מרוב הדם שנכנס בו. הזוג מצחקק וממשיך במעשיו, ויוסף נגרר בניגוד לרצונו אל שניהם. עיניו בולטות, לשונו מלעלעת בתוך פיו. איברו רועד בעוצמה ואפילו טיפה בקצהו.

ברגע האחרון בטרם יפרוץ זרעו מכסה אותו קורטה כתומה. מאיפה באה? השאלה הזו הרגיעה אותו. הזוג התכעס מאוד. כל החשק, התשוקה נעלמו בבת אחת. איברו של יוסף שקט ונרגע.

שנים אחר כך הוא הבין שהיא נשלחה אליו כמתנת חסד מסבתו ומסבו שראו בעיני רוחם את גורלו, והכינו לו בצידי הזמן את הקורטה הזו, הכתומה.

יוסף עד מותו לא ידע אישה, איש או אביונה. לא בחיים ולא בחלומו.

בחגיגת בר המצווה שלו, אמו ולהקת המכשפות שלה מילאו את עזרת הנשים בצהלולי שמחה. אביו וחבר מרעיו מילאו את בית הכנסת ומלמלו השבעות ומילות כישוף. מגינים על בית הכנסת, מגינים על יעקב וראשל ומגינים על יוסף. יוסף זכה וקרא חלק מפרשת מקץ, ובדרך לא דרך התחבר עם אחד מגדולי המגים בהיסטוריה של משפחתו, פותר חלומות פרעה.

ההתרגשות שלו היתה גדולה מאוד.

אימו דאוגה הביטה סביב סביב. היא הרגישה בחוש שמשהו לא שלם. משהו מאיים עמד בזוויות עיניה, והיא לא יכלה לו, לאיום. פחד חדש ניעור בה, פחד על בנה על יחידה. היא מלמלה לחש מיידי לעיטוף יוסף במגן ולהרחקת עין הרע. אבל כבר סיימה הבינה שיתכן ואיחרה את המועד. שתי דמעות עלו בעיניה. חברותיה המכשפות-הקוסמות ראו את שתי דמעות האם הללו, וליבן נחלש בן. בחושן העמוק ובעקבות הכשרות רבות הן הבינו. הסתיימה מערכה אחת בכישלונה של האם המגינה. היא נזכרה בחלומו של יעקב, בתשובה שקיבל מהרב מג – עזוב את יוסף לגורלו.

יעקב מלא בשמחה, מלא באהבת אין קץ לבנו, מלא בגאוות אב על כניסת בנו לחברת המבוגרים לא חש דבר. לא הוא ולא חבריו, שותפיו להגנה על יוסף, הוא שהנבואה של ר' ישראל  ליעקב עברה אליו.

רחשושים מעזרת הנשים לא העירו בו דבר וחצי דבר. שמח ואטום לכל הפרעה חיצונית המשיך הוא והמשיכו חבריו ללחוש לחשי הגנה, להשביע מלאכים זוטרים וידידים שדים שיבואו להגן על הנבחר, על יוסף.

אף רב מג לא הגיע לבר המצווה של יוסף. לא היה רב מג ולא היו שליחים. רק אביו וחבר מרעיו, רק אימו וחבר מרעותיה.

סערה של לחשים הרעידה קלות את הפרוכת, שלהבות הנרות רעדו מעט. ריח שעווה שרופה מילא את החלל. ילד אחד והמון מבוגרים. שבת חנוכה, היא שבת מעברו של יוסף לעולם המבוגרים. עולם שכשל מלהגן עליו.