כרוביה

 כרוביה*

טקס השמות נשכח זה עידן ועידנים. מאז הפכו הראשונים שנבראו למלאכים נלקחה מהם היכולת לפרות ולרבות.

פעם אחת או כמה פעמים הרשה להם, אדריכל העל, לפרות ולרבות, רק כדי שיישארו עם מעט אנרגיה יצרית ולא יהפכו לניצוצות של אור.

ימים אלה חלפו עברו זה מכבר.

המלאכים הלכו וקטנו בממדיהם עד שהפכו לפיות זעירות שבני אדם חושבים שהן גחליליות. אחד מחשובי מנהיגי המלאכים קרא פעם מאמר שכתבו בני אדם על הגחליליות ונחנק מצחק. הגחלילים מאירים ואז הגחליליות באות אליהם, יחד הם פורים ורבים.

לתדהמתם של כולם מלאכית עתיקה כמעט כשמש הרתה וילדה. ישיבת מנהיגי המלאכים התכנסה במהירות הבזק, על עלה בננה רחב ואפל, ללא אורות כלל. איך? איך? הם סיכמו שיעלו שאילתה לאדריכל העל, והיא נשלחה אליו בצינורות המקובלים.

תשובה הם לא קיבלו.

אז הם החליטו לקיים את הטקס העתיק מכל, טקס קריאת שם.

זו היתה תינוקת מלאכית.

בעריסה ארוגה מחוטי משי דקים ועדינים, בהם שזורים אלפי טיפות טל מנצנצות לאור הירח, כי טקס השם הוא תמיד בירח מלא. המלאכית שכבה על גבה. לבושה במלמלה מקורי עכביש לא דביקים, ריחות פרחי העונה אפפוה ואמה התעופפה סביבה בהתלהבות.

על ראש העץ הגבוה מכולם נעמדו כולם.

קרני הירח מאירים אותם באור הלבן, הנקי והקר.

כולם כרעו על ברכיהם, ראשיהם מופנים כלפי השמיים.

צליל עדין ורך בקע משפתי המלאכית האם, ומייד נוסף לו צליל מהמלאכית-הבת. אל שני צלילים אלה נוספו צלילים משאר חברי העדה, כל צליל מובחן היטב ומתמזג עם שאר הצלילים בהרמוניה מלאה.

ללא הפסקה מובחנת התבלטו הצלילים: כרוביה. כרוביה.

התלהבות אחזה בעדה. מעופים קצרים ומהירים, צלילי צחוק עדין, ריקודים.

בעבר אדריכל העל היה מופיע ומעניק גושפנקא לשם.

השמחה המטורפת שלהם תוארה אחר כך בעיתוני העולם כ"האירוע" הטבעי המפליא והמסעיר ביותר, יותר אפילו מהזוהר הצפוני.

---

*השם נשאל/נלקח מהבלוג של מוטי, החיים שלי או של אחרים