פתאחה

 הסיפור על פתאחה

 

פתאחה הגיעה לעץ אובות הרבה מעבר לגיל בו הוא מסכים להמיר אותן לפיות. אלה שחיות עליו כמה מאות שניים עד שפוקע זמן קיומן עליו יודעות היטב שהן מגיעות ילדות קטנות, תינוקות לעץ

ילדות מעל גיל 3 בקושי רב תצלחנה לחצות את מחסום הזמן והאנרגיה שסובב את אובות מאז בריאתו.

הן מכירות את סיפור את פתאחה היפה. היא הגיעה לעץ בהיותה בת ארבע. ילדה עיוורת, כמעט ללא בגדים. זוחלת על ארבעותיה ויבבות נוראות בוקעות מגרונה. הצופות ראו את האומללה ומייד החלו להשמיע זמר מרגיע, אוהב, מאלחש כאבי גוף. הילדה נרגעה והשתטחה בשיא החום על החול הלוהט ושורף.

הפיות שאמונות על התמרת הגוף הדואב לפיה שמחה, חסרת כאבים החלו את תפילת ההשבעה שכל אחת לומדת עת נוזל החיים שולח כל פיה אל מקומה על ענפיו של אובות.

רעד עבר בעץ. כל הפיות נרעדו עם העץ.

האלה ירדה משמיים אל אובות.

ההיסטוריוניות יספרו אלפי שנים אחר כך על האלה, על יופייה, על עדינותה. הן תספרנה שהפיה היא יצור רוח קטנטן. גבוהה רק במקצת מהפיה הכי גבוהה. סבבו אותה  מעגלי אנרגיה בצבעים שונים, מעגלי ריחות שהזכירו ימים עברו ובעתיד יכירו רבים אחרים. שערה היה שחור כלילה, אסוף במרכז ראשה אחוז בצמיד מתכת מבריקה. השיער ארוך אף מהאלה. פניה לבנים, עדינים. עיניה שחורות, עיניים שמלאו בצבען את כל ארובת העין. האישון היה ירוק בהיר ומושך.

הן מספרות על ידיה, על כף יד בה יש רק שלוש אצבעות. האצבע האמצעית ארוכה מהשתיים האחרות, וכשהניפה אותה הכל זרם סביב ללא רגע. העץ הסתמר מהעוצמה של הבוראת. הפיות שהיו קרובות אליה עופפו בבהלה אלעל, מנסות לברוח מהכוח האדיר ששפע ממנה.

הקולות, הריחות, הצבעים כולם ציוו: תן לה להיכנס. היא שלי.

פתאחה נכנסה.

גופה הסובל הופשט מנשמתה. נשלח אל תהומות אובות, שם יתאחד עם שאר גופי הילדות שנעלמו זה מכבר.

נשמתה הועברה במהירות אל פיות צעירות מאוד ופיות עתיקות מאוד. מחול של שפע, שירה של תקווה ועתיד מילאה את הנשמה של הילדה האומללה. מה עשתה האלה לילדה ולנשמתה?

שירת האהבה ששרות הפיות לנשמה החדשה, נוזל החיים אותו היא שותה משחררות את נשמת הילדה מאחרוני השיירים של העולם בו חיה. כך היא לומדת לדעת מיהי, מהו תפקידה, והמטרה בעטיה הובאה אל עץ אובות.

נשמות של ילדות גדולות מתקשות להכיל שפע זה. הנשמה שיודעת דבר או שניים על עולם החומר, שרוטה, מוכה, מושפלת או עמוסה התקוות של הוריה מנסה לשמור על אחדותה, על זהותה, על שמה.

פתאחה התמזגה מלאת שמחה ואור עם שפע החיים שקיבלה. האם האלה אחראית לכך?

מעטות הפיות שמבינות את אובות. מעטות הפיות שיודעות לספר על עולמו ועל יחסיו עם הבוראת אותו. אולי אחת יחידה ששומרת את הסוד, שמזינה אותו לנוזל החיים סגור וחתום בהשבעות מסוכנות לפתיחה יודעת מה קרה באותו הלילה.

פתאחה המשוררת גדולה, ששיריה הפכו לחלק מסדרת ההשבעות ששרות פיות בשעת שמחה, בשעת צער. קולה מלא חום המדבר החם פיות רבות בלילות קרים על העץ. פתאחה לימדה מאות שנים את כללי המרת נשמת הילדה לפיה מתוחכמת, מסוכנת.

פתאחה בתה של האלה?

שאלות רבות סערו על העץ מאות בשנים.

מדוע זומנה פאתה אל העץ בגיל מאוחר כלכך?

היכן כשלה האלה וכפתה על אובות קבלת ילדה בת 4 לשורת פיותיו?

פתאחה עצמה שידעה את כל התשובות שתקה עד יום מותה. הסוד השמור מכל עוד לא נחשף.

 

זייתרי - הפיה ואלת הבריאה

 זייתרי הגבול העליון

מהו הגבול העליון, זה שמעליו שום פיה לא תצליח לעופף, שנשמתה תתפרק ליסודות הקטנים ביותר לו תעבור אותו?

זו שאלה שהפיות על אובות תמיד עוסקות בה, ואחת לשלוש שנים הן מקיימות תחרויות שמטרתן – קביעת גבול עליון חדש.

מתי התחילו תחרויות אלה?

ההיסטוריוניות של אובות עצמן מנחשות שזה קרה די מהר אחרי שאובות החל לאסוף ילדות קטנות אליו, אותן ילדות שהציל נשמתן, אך הפקיר את גופן לכוחות הטבע או לחיות טורפות, או טמן גופן במעמקי מבוך שורשיו הענפים.

הראשונה מכולן, טאשמטום. היא אומללה שהגיעה עם שבט נודדים ממרחקי אינסוף לכאן התגלגלה אל אובות.

היא הראשונה, כשאובות הצעיר רק התחיל לטפח קומתו, לא התנגד לניסיונה לרחף גבוה-גבוה. אך היא כאיקרוס הצעיר עפה גבוה מעל צמרתו והתפרקה לחלקיקי נשמה שהתפזרו בעולם. יש שמועות שכל המשתתפות בתחרותיות אלה נושאות בן חלקיק מנשמת הראשונה טאשמטום.

אחריה ניסתה מדהה.

לאן ניסתה מדהה להגיע בשאיפה להגיע אל מעבר לגבול העליון, והיא לא נפנפה בכנפיה? והיא לא זזה לרגע ממקום מושבה על הענף של אובות?

אחח, מדהה היפה מכולן, נאנחות ההיסטוריוניות של אובות, מנגבות דמעה עדינה בקצה עינן וממשיכות לארוג את סיפורה של מדהה לדורות הבאים.

מדהה היפה חיפשה את הגבול העליון בתוכה פנימה.

כמו אחיותיה לפניה ואחריה, הפטריות האלה, בין שורשי אובות היו המפתח למסע אל הגבול העליון. היא צמה כמה ימים, אכלה מהפטריות ועפה, כלכך גבוה היא עפה. היא הגיעה למקומות שום פיה לא הגיעה עד אז. אל עולם האור המלא, ללא צל. עולם בו לאור אינסוף צבעים ואין בו גבולות שהיא יכלה לראות. איפה למעלה? איפה למטה? אין ימין ואין שמאל, אין מול ואין אחור. אין זמן. יש רק אור, הרבה אור, אינסוף אור, וצבעים עומדים, זעים, משוחחים?

היא נסחפה ונטמעה בצבעים, מאבדת את גבולותיה, ונשמתה התפרקה לאין סוף רסיסים. לאלפי רסיסים.

האחרונה בתחרות האחרונה היתה זייתרי. פיה צעירה, רק בת מאתיים שנים. כל הגבולות העליונים מעל אובות עד משכן האלה בוראת אובות נכבשו. גבולות הנשמה נפרצו, רסיסי אינספור נשמות פוזרו בעולם עד שאין, כך טוענות וותיקות אובות, אלה הרואות לנשמות הפיות החדשות, פיה שאין בה רסיס מנשמת פיה שהתפרקה במאמץ להגיע לגבול העליון, זה שאחריו אין כלום.

זייתרי צאצאית לשבט נוודים פראי שחצה את העולם מהודו ועד מצריים, שנה אחר שנה. אנשים חזקים, שדופי שמש, ששומרים בקנאות על בנותיהם. הם מכירים את סיפור אובות. בכל פעם שהם מגיעים אל אזורו של אובות  הם יוצרים מעגל הגנה שהם בונים עם גמלים, צאן, אוהלים שחורים וגדולים, עם זקני שבט ומכשפות. זה ימנע מבנות להיעלם ולא לחזור.

מי יספור כמה ילדות משבטם פסעו אל מעבר לווילון של אובות? כמה מהן שאבו אל נשמתן את חלקיקי נשמות הפיות שהתפזרו בעולם? זקנות השבט, במיוחד נשים שאיבדו את בנותיהן לא שוכחות את בנותיהן לרגע. הילדות מופיעות בחלומותיהן. מדי דור, אחת מהאימהות הללו הופכת לנביאה, למתוות העתיד בזכות בתה המופיעה בחלומה ומדריכה אותה.

זייתרי הצליחה להתחמק מכל מנגנוני ההגנה. שנים אחר כך תספר לחברה-פיה שאחותה שנעלמה לפניה באה אליה בחלום ולימדה אותה איך לברוח מהשבט וממעגל ההגנה. האם עתידה של זייתרי כבר היה צפון בזרע אביה ובביצית אמה?

זייתרי התכוננה לתחרות.

היא צמה עשרה ימים לפני יום התחרות.

ערב לפני היום עצמו סעדה מפטריות אובות ושתתה ממיצי חייו.

ואווווווו, היא עפה, היא עפה.

הפיות התבוננו בנסיקתה אלעל, המעמיקות מבט הביטו כל עוד יכלו אל עמקי נשמתה.

היא עפה גבוה מכל פיה לפניה, נשמתה שקעה עמוק בתוך הבריאה, בתוך היצירה בתוך האלה עצמה.

האלה, האלה נרעשת הבינה שנזרע בה זרע חיים מתנה מאובות. אלפי שנים אחרי שבראה אותו.

זייתרי בתוך זרמי חיותה של האלה, מוכוונת אל אזורי הבריאה, היצירה והלידה של האלה. היא מאבדת, כמו כל אחיותיה לפניה, את זהותה. אבל נשמתה לא מתפרקת ורסיסים. נשמתה נדחסת לכדורון דחוס. כדורון שבזמנו ובעתו יהיה בריאה חדשה של האלה.

היש גבול עליון מזה?