מאהר
למאהר לא היו ברירות רבות. בכפרו בדרך למזבחות המנגל היהודיים החיים היו קשים. אביו ושלוש נשותיו הגרו מהנגב לכאן. כאן הכל ירוק. יש מים בשפע, יש אוכל לכבשים, והוא ועשרת אחיו, מתוכם רק שניים מאותה האם, רעו את הצאן.
לילה אחד בחביון אוהל אחים משותף אחיו באו בו. ריח הכבשים והפרשותיהן, צלילי הכלבים הנובחים וצפירות מכוניות על הכביש המהיר כולם מקועקעים בגופו.
תל אביב חכתה לבחור הגבוה ויפה התואר. רבים רצו לאכול את "הבשר הטרי", להטביע בו את חותמם, להתקשט בו במסיבות חשופות, ברחבות ריקוד צווחניות.
אבל מאהר רואה את הכבשה הקטנה בעדר אותה אהב ואותה שחט בבוקרו של ליל האונס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה