יום שישי, 28 באוקטובר 2022

אטלנטיס 5

 הוא נח על גדת הימה הקטנה יחסית. לבד. סביבו קירות אפורים. אין לו מושג אם הם מראות חד כיווניות או באמת קירות שסוגרים עליו. תחושת הבדידות משגעת אותו כמעט, וכניסה לאגם הזה לא מעוררת בו שמחה. אמנם הוא מצליח להתמיר עצמו לצורת הכריש האהובה עליו, אבל הוא לבד.

השמש זורחת ושוקעת, לא כמו על הכוכב שלו, אבל האוויר הוא האוויר של הכוכב שלו. הוא נזכר איך נחטף. דמעות בעיניו. מה קורה אתי?

על הדלת מולו הבהבה נורית אדומה. אין לו מושג מהי מטרתה, אבל דקה אח"כ נקרע פתח בקיר, ושלוש דמויות נכנסות לכלאו. שלושתן עוטות מסכות חמצן על פניהן. בהבזק של בושה הוא מזנק למים. אבל משאיר את חצי גופו העליון מעל המים. הם מדברים בשפה שכל האימפריה מדברת בה, ומברכים אותו לשלום ומציגים עצמם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

500 שנים אחרי

  חמש מאות שנים נעלמו מארכיוני אוקטופוס. נסיונתיי הנואשים למצוא תיעוד, רמז, משהו עלו בתוהו. עברה בראשי המחשבה שמשפחת דלאל כנראה טרחה מאוד לה...