ושוב מגיע היום הנורא מכל.
יום כיפור ה'תשל"ג, ובעקבותיו מוות, קבורה ופצע שלא יירפא לעד.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
דרכו של העץ אובות ההיסטוריוניות בנות הזמן האחרון, החיות בתוך מערבולות קשות של זמן, נוף, חמסינים וסופות גשמים, במדבר נוטות כדרך פיות ל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה