תקרא לה - חווה

 היא לא גרה אתנו.

אשה דלת משקל, יפת תואר עם עצמות לחיים גבוהות כאוקראינית ואף משוטח כשל שחור מאפריקה.

האשה הזו נולדה לפני המהפיכה הרוסית, התחתנה לפניה, וחיה באזור צ'רנוביץ', שנהנה במשך כמה שנים מחירות כלל לא מובנה.

האשה הזו התחתנה עם הר דוקטור, ממשפחה יהודית מיוחסת, שבנות המשפחה לא ממש שמחו על השווארצע מאוקראינה, שהרי הן "פולניות רמות יחש".

אבל 20 שנות פער, וחשש שימות אלמן, כנראה זרזו את הנישואין, והיא נפלה לתוך חיים קלים כלכלית ברומניה, ילדה בת וילד, שמת עקב אידיאולוגיה של אביו. [נכון כמו מתנגדי החיסונים דהיום הוא התנגד לאנטיביוטיקה שרק אז נמצאה והחלו להשתמש בה.]

האם סלחה לו?

הוא היה בריון ומתעמר נפשי. אני בטוח שעם מותו רווח לה וגם לבת שלה. אבל היא לא התחתנה, הבת שלה לא הרשתה לה, ושנים הכתה על חטאה הגדול ביותר, מנעה מאמה חיים שניים "חוקיים" עם החבר שלה/אהוב שלה.

האשה הזו ידעה לבשל, האשה הזו ידעה לספר סיפורי עם והיא היתה אקדמאית בימים שנשים בקושי למדו, אבל הקריבה חייה למען "הבעל העצלן והחולה שלה", ויצאה לעבוד בעבודות "בזויות".

כשאני הכרתי אותה, הכרתי רק את חום הלב, את הקול הנהדר, את יכולת ההכלה והריפוי האינסופית שלה. פעמים רבות היא עזרה לנו לשרוד את הבת שלה.

היא השאירה לי צוואה שלא קיימתי: קרא לבת שלך על שמי.

למזלה, נכד אחר שלה קרא לבתו הקטנה חווה.