ככה זה כשטסים בזמן מעבר למהירות האור. כל חייך נפרשים מולך, מול התודעה המתפרקת לחלקיקי חלקיקים ומתגבשת לשלם שהיה ולחדש.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
עדיה טביב - התבגרות ישראלית
החלטתי להפסיק להתעסק עם הסיפור הזה. קיבלתי חוות דעת מקצועית שני מסכים אתה מאוד. אבל החלטתי להיעזר בפרדי [ה - AI/ב"מ] ולעצב את דמותה בג...
-
לכל חי מלאך יש בשמיים הומאז' לשיקסטה, דוריס לסניג "כן לא; כן לא" קצה העיפרון הלעוס נע ימינה שמאלה. למעלה ולמטה. קדימה ואחורה. ...
-
עדיה מתאהבת בצפריר התחלה ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות שכולנו מכירים מסיפורים בסרטים וברומנים ומסיפורי החברות שלי. עדיה אגב בכלל לא האמינה ש...