תמיד בצפירה ביום הזכרון הוא נכנס לשירותים. לא רצה לעמוד את 2 הדקות הללו. הילדים שלו, שגדלו בתוך האבל, כבדו את הצפירה, וכשהחליט להפסיק ללכת לטקס הזכרון היחיד אליו הלך, בבית ספרו של אחיו, הם המשיכו.
כלכך הרבה כעס אמו יצרה בו כלפי בית הספר של אחיו. חוסר יכלתה, ויכולתו לסלוח להם על שגיאות מטופשות שנעשו, מכתבים וסקרים והצעות להצטרף לאגודת הבוגרים, וכל זאת לאחר מותו, נפילתו. הלכה לעולמה, הלך אביו לעולמו והוא חדל באחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה