יום רביעי, 24 במרץ 2021

53 - הגבול האחרון

 ענת ומיה היו זוג נשוי. ענת ילדה שני ילדים מיה לא הצליחה להרות באף דרך שמוכרת לנו, בני האדם. הן הורות שוות לילדים, בן ובת, והן גרות באיזור פיתוח בגלל יוקר המחיה באזור המרכז. אף אחד לא מציק להן, ואף אחת לא מרכלת עליהן כשהן מגיעות לאסיפות הורים או לוקחות את הילדים לגן המשחקים. משפחה ככל המשפחות.

כפי שאתם מצפים, ובצדק, יופיע עכשיו: אבל.. או הערה אחרת שתצ'קמק את התמונה היפה שציירתי. למשל, השכן עובדיה, רווק בן 45 , נדלק על מיה. מצאה חן בעיניו. רזה, נמוכת קומה, קוקטית ונשית מאוד. הוא נמשך אליה, כי ענק כמוהו, מטר ותשעים וחמישה סמ' יחף, ללא כרס אבל גוף כבד ושרירים מפותחים מאוד, פנים נאים, עיניים חומות אהב להגן על נשים חלשות בעיניו. נכון שבגלל זה ורק בגלל זה הוא נשאר רווק, כי החלשות ברחו ממנו בשלב מסוים, כי היה מעיק, לא נותן מרחב, היסטרי ודאגן.
האם הטיפש ידע או לא ידע שהן זוג?
זר לא יידע זאת, כשדפק בעדינות על דלתן וביקש, כמה בנאלי, כוס סוכר וחיפש דרך להשתחל לתוך הדירה. אבל ענת אשה אסרטיבית, משכילה מאוד, בזה לגברים מאוד [ הילדים בהפרייה מבנק הזרע ] נפנפה אותו, אחרי שאמרה: חכה רגע. סגרה את הדלת בפניו. אחרי חצי דקה פתחה ובידה כוס מלאה בסוכר מפלסטיק.
אבל לא אחד כעובדיה יירתע.
הוא החל במצור על הדירה, וצלצל ודפק בדלת בשעות מוזרות רק כדי לתפוס לרגע את מיה לבד. לא הלך לו.
בסוף הוא פגש אותה בכניסה לבנין. נעמד מלא התרגשות מולה, ענק, התנשם בכבדות, קולו הצריד מתשוקה. אני רוצה להכיר אותך הוא אמר. מתי תעזבי את אחותך [?] קצת? אתי יהיה לך הרבה יותר כיף. מיה הריחה את הפרומונים, העריכה את הטסטוסטרון וגמלה בלבה החלטה, אני עכשיו בדיוק בשיא הפוריות, מה כבר יקרה?
הם נכנסו לדירתו, ועל מיטתו שכבו. היא אסרה עליו קונדום, אמרה לו שהיא עקרה. משנגמר הכל, היא הסתובבה, אמרה לו תודה רבה, והוסיפה: אני וענת זוג נשוי. עכשיו בגדתי בה, ועוד עם גבר. אם תעז להזכיר, לספר, לרמוז על כך תסתבך בתביעת אונס, ויאמינו לי כשיראו אותך לידי! שלום ולא להתראות. נסיונות נוספים לפגוש אותי ייענו בצו הרחקה. הייתי ולא הייתי!
עובדיה, כמו קורנס הלם במצחו, החוויר. הזיע נורא, פחד נורא. והסכים.
ומה אתם חושבים, שלא נולד לה בן יפה תואר, העתק של עובדיה? בטח נולד, אבל אבא שלו כבר מזמן עבר לעיר אחרת.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תודה

59 - מסקנת חלום

 ככה זה כשטסים בזמן מעבר למהירות האור. כל חייך נפרשים מולך, מול התודעה המתפרקת לחלקיקי חלקיקים ומתגבשת לשלם שהיה ולחדש.