ימאיה, פיית המים

 הסיפור על ימאיה, פיית המים

הפיות אצל אובות תמיד מוטרדות בחקר סוגי האנרגיות בעולם. מדי פעם צצה אצלן, על הענפים, בגבהים שונים איזו פיה שמשקפת אנרגיה ייחודית מאוד.

כזו היתה ימאיה. כמו אחיותיה הרבות, היא הובאה לאובות בילדותה. ההיסטוריוניות יודעות לספר שכוחה בלט במגע עם נוזל החיים של אובות, היא אנרגיית המים במדבר היבש.

כשחלפה דרך המחסום בין החיים ובין אובות עלה נד מים אדיר סביב לאובות. אובות רעד. הענפים זעו ונעו במהירות לא צפויה. הפיות עפו מענפיו, מבתי הזיתים הקטנטנים. כולן פרשו כנפיים ושרו בקולן הצלול, המרכך, המרגיע את שיר המים:

שאו מים קולכם ברמה

שאו גליכם אל על

האלה הבוראת מושיטה ידיה

נהרותיכם זורמים אל תוך אצבעותיה

למה לך כי תפחד אובות

למה לכן אחיותיי, בנות אובות

לפחד

הירגע מים אדירים

נוח נד מים

חזרו למקומכם

מאגר חיי אובות

מעל קולן של הפיות נישא צליל דק ועדין מאין כמותו, מילותיו לעד חקוקות בנוזל החיים של אובות:

מים אדירים

גזלן וגנב אובות העץ

מן המים הרחוקים הביאני אל המדבר הצחיח

עץ אכזר אוכל נשמות

ואתם, מים אדירים

מה לכם כי תרעשו, תצעקו

לא לכם ולא לי הכוח

הקול הדק והעדין השתלט על קול מקהלת הפיות. האלה אספה את ידיה שואבות המים. המדבר נרגע, נד המים נעלם, והשמש האכזרית ייבשה את האדמה סביב לאובות. ולא נודע כי עלו המים אי פעם.

חבורת פיות מים הצטרפה אל ימאיה. כולם יושבות וחיות על הענף הבשרני ומלא נוזל החיים של אובות.

באחד הימים הרחוקים ההם, ימאיה רקדה על הענף ושרה לה. חברותיה הצטרפו אליה. נוזל החיים עצר זרימתו באובות. ההיסטוריוניות שלומדות מנוזל החיים, שכותבות בו את תולדות אובות הראשונות ששמו לב. עייפות השתלטה עליהן, שמחת החיים נגוזה. הן נפלו כעלים יבשים מאובות אל האדמה. אחריהן פיות נוספות נפלו. ימאיה וחברותיה המשיכו בריקודן מלא אור השמש. מה להן וליובש באובות?

האלה נבהלה.

גם היא חשה ביובש המשתלט על ברואה האדיר. עיניה נעצמו. שתי ידיה הושטו ובבת אחת שפכו מים על אובות. הרוקדות נרטבו וחדלו מריקודן.

נוזל החיים חזר לנוע באובות. הפיות חזרו לענפיו בעזרת הרוקדות שירדו מטה מטה והרימו פיה אחר פיה אל ענפי אובות.

טוב זה לא היה פשוט כלכך. מה לימאיה ולסידורי הפיות על אובות? מה לה ולגילן של אחיותיה? להסדרי הכוח? להתמחויות כוחות הפיות?

סדר העולם התהפך. סדר החיים על אובות התהפך. האלה מרטה שערותיה, ההיסטוריוניות כעסו, צעקו ולבסוף, משעייפו נצמדו אל נוזל החיים ולמדו ממנו את סוד הסדר.

הן שרו,

שירן הדריך את הפיות חזרה לענפן, לבתיהם הנקיים.

וימאיה

ימאיה חיה שנים ארוכות על אובות. משתמו ימיה על העץ, נפער בור עמוק ליד אובות, בור מלא מים כהים, קרים וריחם ריח מיטיב. ימאיה צנחה למים.

הבור נסגר, והיא נעה, שרה, צוחקת ורוקדת בנוזל החיים של אובות. עד היום.