נעמה בת שדים
ברגע
ההוא, ממש, נשמעה שריקת חרישית מצדו השמאלי של הבית. נמרוד נעמד על אצבעות רגלו
הימנית. השמאלית היתה ישרה ומכיוונה צדו השמאלי של הבית.
התאבכות
קלה, לבנבנה-אפרפרה הזדקפה בצד הלב של הבית. לבו פעם ודפק במהירות בלתי נתפסת.
ידו הימנית שלוחה אף היא לצד לבו של הבית. אצבעו וקמיצתו
ישרות, שאר אצבעותיו כפופות, ציפורניו נעוצות בבשר כף ידו. ידו השמאלית מתוחה לצדי
גופו, קשוחה ומשותקת.
זקוף, מלוא גובהו הביט נוכח ההתאבכות.
פניו העדינים האדימו. שערו הארוך מתוח לעורפו. זקנו
הדליל מהודק היטב בסיכת זהב מעוטרת בקונות הגנה. בקצה אפו חישוק דקיק מזהב, במרכזו
אבן כחלחלה. אף גדול וראוי להערכה היה לו. אף מרחרח. עיניו הכתומות בערו באש אדומה
בעומקן ואישוניו, אישוני החתול התרחבו והתכווצו באיום.
איש קטן במלחמה גדולה.
הוא הניף ראשו לאחור ומגרונו יצאה שירה צורמת. צלילי
חיכוך וחריקה, צלילי צרימה וזעקה. קולות דורות קודמיו, שומרי לב הבית ניעורו ושרו
מגרונו. קולו הצטרף לקול-רב הזה, ולא נודע כי בא בו.
ברגע הבא אחריו, ממש, ההתאבכות החלה להתגשם לכלל גוף בעל
צורה. האוויר סביב נמרוד נע במערבולת מהירה יותר ויותר, הוא במרכזה. קפוא וקשוח
ורק קולות השירה הקדמונית בוקעים מגרונו, מול עיניו מבעד לסחרור האוויר ראה את
הגוף והצורה המתגשמים מההתאבכות.
חתולה כסופה נעה בחן ובגנדור לעברו של נמרוד.
הכל פסק באחת.
נעמה, בת שדים שכמוך, אהובת-עד, שר לה נמרוד וכל קודמיו
אתו שרו לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה