יוסף והשטן, פרק 5

 פרק חמישי

 

אלה תולדות יוסף

 

עת בא בבריתו של אברהם לא ידע יוסף את עתידו ואת גורלו. גם הוריו, יעקב וראשל לא ידעו. גם הצל שחדר את ההגנות הרבות על יוסף לא ידע.

גם הרב מג ושני תלמידיו-עוזריו, שהביאו עימם את ברכת המלאכים לא ידעו דבר. אבל גם יוסף וראשל לא ידעו ששלושה אלה באו אליהם לברית כאותם שבאו אצל עריסת ישוע, אחד מהגדולים בקוסמים ובמכשפים. ממשיכו של שלמה המלך שגם דיבר עם החיות ושרה עם הצל הגדול מכולם ויכל לו.

שום כוכב לא זרח עת נולד ובא בבריתו של אברהם.

במערה כולם חשו את האהבה הגדולה, את התקווה הגדולה. יוסף הבן האהוב מכולם. יוסף יצא אל העולם וצל עוקב אחריו.

שנות חייו הראשונות של יוסף לא קשות היו. הוריו חיו בשמחה ובאהבה. הפרנסה, מועטה אבל מספקת היתה מצויה להם. ביתם הקטן אך הנקי היה מקום התכנסות לאומללות ולאומללים מכל הארץ.

ראשל היתה דולה מבוקשת בגליל. יעקב היה גורו נערץ על ידי חובבי רוחניות שטחיים, וכן גם על מקובלים רבים שהכירו את רזי העולם, ולא ידעו מה יעשו בם. חלקם הגיע אליו כמוצא אחרון בטרם אשפוז בבתי חולים. יעקב ידע לפתוח קשרים נפשיים מסובכים, ידע לספר להם בשפתם את עוצם הזייתם או חזונם.

מדי חודש בחודשו עם היעלמות הירח חבורה של עשרים נשים וגברים באו אל מערת אביב שעמדה נקייה ומצוחצחת. רק הם ידעו איך להיכנס אליה מבלי להישרף במחסום החשמלי שלא נראה. הרמשים, החיות, הציפורים ידעו לא לנסות להיכנס אליה.

שם במערה הם ערכו את טקסי הטיהור, חידוש הכוחות והמשאבים הרוחניים להם הם זקוקים כדי לשמור על העולם לבל יתפרק.

מדי חודש בחודשו גם יוסף בא איתם.

אלה תולדות יוסף:

יוסף בנם של יעקב וראשל, נכדם של דבורה ושמעון. נכדם של אנשים לא ידועים ממקומות לא ידועים. צאצא של רשב"י, ויש אומרים מתייחס בזרעו עד שמואל הנביא ואף לבית ישי.

בשנת חייו הראשונה רק גדל וצמח. כליל השלמות קראה לו האחות בטיפת חלב. ילד צחקן, שחרחר. שיניים לבנות ויפות היו לו עיניים כחולות עמוקות כצבע הים עם שחר. שיערו שחור עבות, סימן להתקרחות בגיל 40, הידע זאת?

בגיל שנה כבר הלך, פטפט ושיחק בכלי נגינה.

היה לו קול עדין ויפה.

מדי פעם אמו היתה מתבוננת בו לעומק נפשו ורוחו ונשמתו ומצטמררת. רחוק רחוק, עמוק עמוק בתוך הכוליות מלאת האור ששמה יוסף היה כתם עדין, כמעט לא נראה. הפחד היכה בה בחוזקה, בראשל.

כוחותיה ויכולותיה לא עמדו לה.

בצר לה פנתה ליעקב. גם יעקב ראה והצטמרר, כבר בבריתו של בנו הוא ראה בזווית עינו את שמץ הצל שמצליח לחדור את כל ההגנות. הוא לא היה זריז דיו כדי למנוע זאת. האם הצל הזה בא ממני? מהוריי?

שמים וארץ רעדו עת יעקב וראשל ביקשו עזרתם.

אף מלאך או אנרגיה מאימא אדמה נעתרו להשבעותיהם. בצר לו פנה יעקב לרב מג, לכוהן הגדול של מסדרם. הוא צם שלושה ימים, טיהר עצמו במי הים, מנע עצמו מראשל ושלח בקשתו.

בלילה בלילה, עת יוסף כבר היה בן שנה וכמה חודשים בחלומו הוא קיבל תשובה:

"חדל מניסיונותיך לגרש את הצל.

בקש מראשל שתקדיש את כוחה לעזרה לנשים אומללות, למלחמה בכוחות הטומאה והרוע המשתוללים בעולם. זה יוסף וזה גורלו."

יעקב התעורר בצעקה. ראשל התעוררה אף היא. הוא סיפר לה על התשובה שקיבל. הם החליטו להפסיק, אבל החליטו לגדל את יוסף רק בתוך אור, בתוך שמחה, שתוך אהבה. אם לא יכיר יוסף את החושך, אולי, אולי לצל לא תהיה נגיעה בו.

אומללות בני אנוש, אלה המתים ולעולם לא חוזרים. גדולים כקטנים, חשובים כטפלים. מן העפר באו ולעפר ישובו כולם. האמנם האמינו יעקב וראשל שיוסף בנם יחידם לא יפגוש את הרע, את החושך, את זדון ליבם של בני האדם? את רשעות בני מסדר הוריו?

ההיו תמימים יעקב וראשל?

שני שמאנים רבי עוצמה. שניים שעתידם כמכשפים וכקוסמים עליונים מובטח, ההיו תמימים?

--

ויוסף כבר בן חמש.  היש מי שראהו ולא התאהב בילד היפה, הרך, העדין והחכם הזה?

ילד שהלך ברחוב וכל הילדים רצו אחריו ורצו להיות חבריו. ילד שחתולי הרחוב וכלבי הרחוב הגנו עליו בנהימות זעף וזעם עת חשבו שיש מי שמאיים עליו. הוא ידע לשיר, הוא ידע לכתוב ולקרוא. הוא ידע והכיר בני אדם ממבט אחד. מעולם לא בז לאף אחד מעולם גם לא התכופף וחרד-פחד מאף אחד.

ולמה שיפחד?

שום בריון לא הצליח לגייס את שנאתו לבני אדם כשפגש ביוסף. יוסף מילא אנשים בנועם, בידיעה שיש אהבה בעולם.

אפילו להידרס לא יכל, גם אם הלך ברחוב הראשי ולא שם לב שהולך הוא על הכביש ולא על המדרכה, גם עת ירד אחוז במחשבות שונות לכביש על מנת לחצותו. מכוניות נעצרו, כמו איזו יד נעלמה מנעה מהם לנסוע עד שהילד יחצה את הכביש, יעלה על המדרכה.

בן שש הגיע זמנו להצטרף לבני גילו בחדר הקטן של בני עדות תימן או אולי להצטרף לכיתה א' של בית הספר הספרדי. הוריו לא שקלו ולא חשבו על אף אפשרות מהאפשרויות האלה. הילד שלהם ילמד בבית ספר רגיל לגמרי.

כך ללא טקס רב נירשם לבית ספר ממלכתי רגיל לגמרי, חילוני לגמרי. הוריו צחקו בלי סוף למראה משלחות הרבנים שהגיעו אליהם כדי שבנם, העילוי, ילמד אצלם. מה לו ולכם, שאל יעקב?

את מה שהוא שכח אתם עוד לא התחלתם ללמוד, אמרה ראשל בגאווה רבה. אין לו מה לחפש אצלכם. אנחנו רוצים שילמד את חוכמות העולם הגדול. את חוכמות העולם שלנו אנחנו מלמדים אותו. וכן שני מלמדיו ר' יצחק צאצאו של ר' יוסף קארו ור' נתנאל  צאצאו של רבי שלם שבזי, שהוא עצמו צאצאו של המלך היהודי בתימן יוסף אסער.