הקדמה
יש לו חשבון ארוך מאוד עם הכוכב הנופל, השטן, בעל
הקרניים. זה שאימץ את גיהנומו של האדס, רגלי הסאטירים ואיברם הזקור תמיד.
כותב תולדות יוסף מוסיף שלידתו היתה כלידת כל אדם רגיל,
ממוצע. נכון שאמו חלמה קרוב ללידתו:
"הינה קול אל נשמע בכל. הכלום רעד והצטווח מחרדה. החלל
בו היתה התכווץ והתרחב ללא הרף. הקול חזר לצווח ולצרוח ולשאוג. קקפוניה שמעולם
ולעולם לא נשמעה"
רועדת ומפוחדת אמו התעוררה. עורה מצומרר, שיערותיה סמרו,
עיניה בלטו מחוריהן, ואז הכה בה כאב הצירים וצרחה בקעה ממעמקי בטנה.
הרבה שנים אחרי שכבר הלכה לעולמה ויוסף כרת ברית עם איזו
ישות עליונה, אף אחד לא יודע מיהי. הביוגרף כותב בהערת שוליים עדינה: "גם הוא
לא ידע", הוא הבין שקול אנליל, האל הנורא והאכזר, אבי אל, בעל, מורדוך ויהווה,
היה קול ההסכמה שלו לתנאי הברית עם בעל הקרניים.
לא היה ליוסף פנאי רב לחיים רגילים. אמו היתה שמאנית
חזקה ומסוכנת ששלטה ברוח ובאדמה. אביו היה שמאן ששלט במים ובאש. יוסף המסכן כבר
מגיל צעיר קודש לכוחות האלה וחונך להיות שמאן לבני עמו, ומשרת לקיסר ששלט בחצי
העולם.
כשהגיע לגיל הבגרות המינית פגש בדרכו למקדש ביצור מקסים.
גור חתולים רך, לבן או כמעט ורוד בצבעו. הוא התכופף לקחתו, ללטפו. בטרם הבין מה
קורה שריטה לאורך פניו הכאיבה לו ודם סימא עיניו. בוכה וצועק רץ למקדש, טיפות דמו
מטפטפות מפניו על האדמה, וגור החתולים מלקקן בחמדה.
אמו קיבלה אותו בפנים חמורות וזועפות.
פניו נשטפו, חוטאו ונבדק אם נפגעה ראייתו.
זה היה המשחק המקדים של השטן, כתב הביוגרף המעריץ של
יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה