חלק
ב
פרק
א'
ויגדל
יוסף ויפרח
לאחר
מעשה בר המצווה באה המנוחה אל יוסף. ראשל ויעקב הקדישו זמנם להגנה על בנם, טוו
סביבו מאות חוטי הגנה, השבעות, קסמים עד כי ליודעי ח"ן, נישא ריח הקסם
למרחוק, וידעו אלה שחצו דרכיו שילד/נער זה מיוחד.
אל
יוסף לא הגיעו יותר צללים, קולות, ריחות או חלומות מיוחדים.
הוא
המשיך ללמוד קסמים, השבעות, את עולם המלאכים ואת עולם כוחות הטבע בם קוסם יכול
לשלוט.
האם
כבר ידע אז את מקום אביו ואמו במאבק הנורא להגנת ביתם, עירם, ארצם, העולם?
אם ידע
ואם לא ידע, בגרותו והתפתחותו לא שיקפו דבר מכל העולם האחר בו חי ונמצא מאז
ילדותו. הוא למד בבית ספר תיכון רגיל לגמרי, אפילו שהיה, כך טוענים הביוגרפים שלו,
גאון ועילוי. הוא הצליח בכל המבחנים, בכל המקצועות.
גופו
התפתח לשלמות כובשת. הוא הרגיש את מבטי התשוקה שנשלחים אליו, הן מזוויות העין והן
ישירות. גברים ונשים, נערים ונערות. כולם חשקו בגופו של יוסף.
כשהיה
בכיתה יא' ישבה לידו נורית העדינה. הוא הרגיש את חום גופה, את שדיה נלחצים אליו,
כמו בטעות. הוא לא היה אדיש. גופו הזדעק והזדקף. הוא התבלבל, כי לא היה בו רצון
ממשי לקשר גופני, והוא סלד מאוננות. הוא קם והחליף מקום.
צביקי
שישב לידו בשיעורי מתמטיקה ממש הסריח מתשוקה אליו. גם הוא נגע, רמז, ליטף. גם אליו
גופו של יוסף נענה, אבל יוסף קם ועבר למקום אחר.
יוסף,
יוסף היפה שרו הציפורים.
העלים
בחצר ביתם ניגנו מנגינת תשוקה אליו.
בלילות
באה לילית ובא השטן ועשו בגופו כבשלהם. חלומות התשוקה הפרועים, כתמי קרי הלילה על
הסדין הציקו מאוד ליוסף. כתמי הקרי עוררו בו בושה גדולה, ותמיד הוא קם מוקדם
בבוקר, עוד לפני אמו, וכיבס את סדיניו.
הוא לא
התיעץ עם אביו יותר וגם עם אימו לא דיבר על כך.
הוא
ניסה להיעזר בקסם, בהשבעות שונות. הוא חיטט בספרים בלים מיושן בחדר אביו, חדר
הרב-מג. ומצא השבעה שחשב שתתאים לו.
ההשבעה
התחילה במשפט ידוע:
"איבר
מוזר לו לאדם, משביעו רעב; מרעיבו שבע"
תחת
משפט זה הופיעו הוראות טקס הכנה להשבעה עצמה, יוסף לא אהב את ההוראות, אבל לא היתה
לו ברירה.
a. לפני כל דבר הכנס לאמבטיה מלאה במים חמים. התפשט והבט היטב היטב בגופך. גע בגופך מהראש ועד כפות הרגליים, אל תדלג על
האיבר
i. דאג לרוקן איברך מעסיסו
ii. משעשית זאת, שכב לך במי האמבטיה והשבע כוח הבריאה לבוא לעזרתך.
iii. "דעי גאיה אם כל חי שאני פרוש. שאינני יוצר,
אינני בורא
iv. דעי גאייה אם כל חי, שאני רוצה להיות רגיל ככל
אדם אחר
v. בואי גאיה, בואי רוח העולם והחיים, הצילי אותי.
vi. חמש פעמים עליך לחזור על השבעה זו, הכל יסתדר.
אחח,
יוסף יוסף, נער מתבגר נלחם בתשוקות גופו. נלחם בתשוקה של האחרים אל גופו. דמעות ירדו
מעיניו עת חזר חמש פעמים על ההשבעה. גופו רעד מעט. איברו הזדקר ונח, והכל נעלם.
שמח
וטוב לב יצא יוסף מהאמבטיה, ולא העלה בדעתו כלל שהתשוקה אליו ואל גופו אינה תלויה
בו. גופו עצמו כבר לא יגיב יותר לגירויים ולפיתויים כאלה.
בכיתה
ישב ליד נורית העדינה. היא נדהמה. אבל היופי שקרן מיוסף, כוח הפיתוי ההרסני שבו גבר
על הכעס הקטן שעדיין פיעם בה לאור תגובת יוסף. גם צביקי התפלא אך התמלט בשמחה,
אולי יוסף רוצה בי, עברה מחשבה נמהרת בראשו. הם עשו כמיטב יכולתם, נורית וצביקי
לעורר את יוסף, לגרום לו לראות אותם, להגיב אליהם. אך יוסף, כבול עץ ישב לידם,
אדיש לכל ניסיונותיהם.
העלבון
ששניהם חשו היה חזק מאוד. אם בפעם הקודמת הם חשו את תגובת יוסף, את גופו ואת חרדתו
מהיענות לפיתוייהם, עכשיו הם הרגישו כמו שהם מנסים לפתות גזע עץ או עמוד מתכת.
בבית
יעקב וראשל הרגישו מייד את השינוי הקיצוני שחל ביוסף. חרדתם גברה עשרות מונים.
הילד היפה שלהם איבד את התשוקה. איבד את יצר החיים.
שניהם
לא העלו בדעתם את כוחו של השטן, של שלוחו הדקיק ביוסף, אותו צל זעיר שהצליח לחדור
ליוסף על אף כל ניסיונות ההגנה.
גם
הציפורים וגם הפרחים והעלים וכל העולם הרגיש שיוסף מת. שהפך רק לקליפה הנעה בעולם,
חסר תאוות, תשוקות, רצון ליצור ולברוא.
בלימודים
יוסף פרח.
הוא
התקבל לחוג מתמטיקה ולחוג פיזיקה בטכניון, בהיותו עילוי וגאון. יכולותיו השכליות
פרצו כל דעה קדומה, והפרופסורים השונים רבו ביניהם מי יקבל את יוסף תחת חסותו.
יוסף
עצמו, עיוור לעולם, עיוור לבני האדם ולמאווייהם לא ראה כלום. לא הבין כלום. שיחת
בני האדם הפכה לתקשורת עניינית. אם שאלו אותו איך הוא מרגיש ענה: הכל בסדר.
מה לו
ולמריבות המורים באוניברסיטה?
הוא
שמח מאוד שכבר יצרו אתו קשר מהצבא, והוא רק בכיתה יא' . הבטיחו לו לימודים בחינם
תמורת שירות כמה וכמה שנים. ידע שבכך הוא יעזור כלכלית להוריו וכן, עבורו זה היה
פתרון נהדר.
בצבא
יש צבא, אין גברים, נשים יש חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות, וזהו.
הצל,
המשיך לשהות בזווית עינו של יוסף. לפעמים הוא ראה אותו, אך חשב שזו לקות ראייה.
