מספרים ראשוניים וכשפים

 הגואל והמספרים ראשוניים

 

גם כשנמצאים בכיתות היסוד בבית הספר לקוסמים, למכשפים ולמדענים מגלים לפתע תגליות מוזרות, משנות עולם או מסיטות לדרכי משנה גורלות שנקבעו מראש.

גדאל, צאצא לשושלת מכובדת של מכשפות בהירות שיער ועור וקוסמים כהי שיער ועור נכנס לבית הספר לקוסמים כי הוריו גילו בו הבטחה עמוקה.

גדאל עצמו, יספר שנים אחר כך, שלא גילו כלום. פשוט אביו התאהב באיזו ידעונית שקוראת בעננים, והיא אמרה לו לשלוח אותו לבית הספר הזה, כי יש בו הבטחה, אבל יש שם פנימייה והרחקה של הצאצא מקרבת האב. דרך מצוינת לכבוש את האב ולקחת אותו לעצמה.

הסיפור המוזר הזה הופך מוזר יותר, כשמגלים שגדאל לא ניחן באף כשרון, יכולת או מיומנות בסיסית למעשי כשף, קסם. היה לו ראש מתמטי ממדרגה ראשונה, כלומר, הוא היה עילוי. את זה הוריו ידעו, ובכלל רצו שילמד באקדמיה הגבוהה לאומנויות המתמטיקה, הכשף והקסם.

כך או אחרת הוא נחת בכיתה של מר לא'אל. לא'אל לימד את יסודות הכתב, החשבון, הכנת לחשים .

הכנת לחשים היא כיתת השירה של בית הספר.

בכיתות הגבוהות למדו אולי ארבעה תלמידים, לפעמים רק תלמיד או תלמידה אחת.

קשה מאוד להכין לחשים.

קשה מאוד לשנות את המציאות.

קשה מאוד לזמן חפצים מוחשיים או ישויות נטולות חומר.

גדאל היה תלמיד ממוצע לגמרי. די מהר התגלתה העובדה שהוא נטול כישרונות בכשף ובקסם, כולל אלו שהן הונאה ברורה, זריזות ידיים ושימוש מתוחכם במראות, בבקבוקים או וילונות.

אבל הוא היה עילוי מתמטי.

לא'אל לא יכל להתעלם מזה. אף אחד לא יכל להתעלם מזה. מתמטיקה היתה הבסיס העמוק ללחשים וליצירת לחשים.

אבל, עד שהגיע גדאל, מומחי הלחשים היו גם בעלי מיומנויות וכישורים בתחום הכשף והקסם האמיתי. אף אחד לא בדק או חקר את מיומנויות המדע, חקר תופעות אצלם. שהרי, באמירת לחש העולם משתנה, רגע לא?!

לא'אל חשב שיש טעם לברר את יכולות גדאל בתחום יצירת לחשים דרך מתמטיקה.

הוא פעל בחשאי.

הוא ידע שהורי גדאל לא יאהבו את הרעיון. ובכלל גדאל ילד קטן, שטרם הבכיר, שחסר ניסיון ממשי בעולם החומר והתשוקות.

השיר הראשון שחיבר גדאל שהתבסס על מספרים ראשוניים והתשוקה הנעה ביניהם להתחבר זה עם זה, לצאת מבדידותם הנצחית היה פשוט מאוד:

אב מכה

פח מכש

בג-גב

לא'אל התבונן בו בזהירות. התבונן בילד בקפדנות.

שערו של גדאל סמר באחת.

עיניו הבריקו

וסביבו רחש האוויר רחש מבעית.

לא'אל הבין את המתמטיקה של המלים חסרות הפשר, בחלקן. גדאל בחר אותיות שנמצאות על רצף האלפבית במקומות "ראשוניים". הוא מניע את האוויר.

גדאל עצמו שנים אחר כך, כשהפך לאגדה, כשוויתר על חיי בן אנוש רגילים, סיפר לחסידיו באשראם שהקים על ירח צונן ומלא חיים סביב צדק: "לא ידעתי אז שאת גורלי אני גוזר עם הלחש הקטן הזה. לא ידעתי שיצרתי לחש. מה לי ולידיעת העתיד?"

באותו רגע, לא'אל רק הביט בילד עם השיער הזהוב, העור הכהה, עיניים אחת כחולה ואחת ירוקה שר את שירו הראשון, והעולם משתנה, החוקים משתנים לגמרי. לא יחזור העולם אל מכונו.

אז היא צדקה הקוראת בעננים.

היא עצמה לא זכתה, לא באבי גדאל ולא בראיית התגשמות חזיונה. חייה השתנו ברגע שירת השיר הראשון של גדאל. חלום פקד אותה והיא נעלמה לה בעקבות החלום.

וגדאל?

גדאל שר הרבה שירים בימי חייו הארוכים מאוד. רק אחד או שניים התגלו כלחשי עוצמה שעזרו לו להגיע בדרך לא דרך לאותו ירח של צדק, לפתוח דרך לחסידים אל האשראם שלו, שממנו יצאו כמה וכמה זוכי פרסי נובל גלקטיים.