"במה חטאתי?"
ארכיבי
חברת התרופות "נצח לעד" מגלים שהוא כבר בן למעלה מעשרת אלפים שנים.
החוקר האחרון שבדק ארכיבים אלה לא האמין.
בזמנו,
בני אדם חיו רק 500 שנים, כשמאה השנים האחרונות היו חיים כמעט ללא מוח פעיל, עקב
הזדקנות מואצת, מהירה ובלתי ניתנת לעצירה של תאי המוח. ההתנוונות, כך קראו למחלת הזקנה
התגלתה אצל אותם שהצליחו לחצות את 400 שנות חיים מלאות.
סטטיסטית
בני אדם חיו כשלוש מאות וחמישים שנים, הלכו לעולמם. מרביתם שבעי רצון, שמחים.
אבל זה
סיפור אחר, טקסי המוות הפרחוניים והטקסיים שבני האדם אימצו לעצמם.
הוא חי
עשרת אלפים שנים.
שמו
שוקי.
גבר
ישראלי ממוצע קומה, עור זיתי, כזה שמאפיין את תושבי המזרח התיכון, שיער שחור צפוף,
גוף דק וחזק.
משכיל?
חכם? רגיש? אומנותי?
כששוקי
היה בן 80 הוא התנדב להשתתף במחקר שבדק אפשרויות להארכת החיים. הוא כבר היה אלמן,
ילדיו נטשו אותו לגורלו. את נכדיו לא הכיר.
חברתו,
עליזה, היתה מחוברת ליקום הווירטואלי בכל מהותה, ושם היא קראה על המחקר הזה.
"שוקי" היא צפצפה בוקר אחד, " בוא נשתתף במחקר הזה? אולי בזכותו
הסקס שלנו יהיה טוב יותר?" הסקס הטריד אותה מאוד. שוקי קצת איבד ענין בה, אבל
לא בתמי השכנה מהדירה מולו. הוא חכך בדעתו, הסכים ואמר "קדימה".
שניהם
הגיעו בוקר אחד למבנה ענק באזור רחוב הארבעה בתל אביב. המעלית לקחה אותם לקומה 50
במהירות שיא. קצת מטושטשים מהמהירות הם יצאו ממנה, הישר לזרועותיה של עידית,
החוקרת הראשית.
מהר
מאוד הוכנסו לחדר ישיבות. מולם ישבו עוד שני גברים משני צידיה של עידית. דבר לא
היה מפחיד, מרתיע או מאיים. והארכיב טוען במסמך אחד ברור: שוקי ועליזה הרגישו
בבית. נתנו להם לשתות ולאכול ודאגו באופן מודע שלא יחששו מכלום.
עידית
פתחה ואמרה:
"יקרים,
אתם הנבדקים והמתנדבים האלף שהגיעו אלינו. מתוך האלף נמצאו שלושה מתאימים, חסר לנו
עוד נבדק/מתנדב אחד. אם תהיו מתאימים מובטח לכם המשך בתהליך המחקר. אם לא, נשלם
לכם שכר חודש עבודה, ותחזרו לחיים שלכם."
שוקי
לא ממש אהב את ה"יקרים", אבל לא אמר כלום. עליזה כולה מבעבעת מהתרגשות,
ידה לוחצת את ידו, וציפורניה ננעצות בכף ידו.
"מחכה
לכם יום ארוך של בדיקות דם, בדיקות כשירות גופנית, פוריות, ותחזית המוות
שלכם." בשלהי המאה ה- 21 אנשים חיו בערך עד גיל 150. דבר שהפריע מאוד לקיים
תוכניות ארוכות טווח במיוחד, טיסות חלל מאוישות לטווחי זמן ארוכים במיוחד, כולל
שינה קריוגנית. בני אדם הולידו ילדים עפ"י תחזיות כלכליות, אקלימיות ואחרות,
ולא עפ"י רצונם. החיים הארוכים לא היו "טבעיים", לא חל שום שינוי
בדנ"א של בני האדם שהאריך חייהם, רק תרופות.
אחר
כך, גם לפי הארכיב, שוקי הורדם, גם עליזה, וכשהתעורר עליזה כבר לא היתה שם, רק
הוא.
הדאגה
הרסה אותו.
חדר
ללא מראות, ללא אמצעי בידור.
שעמום
לבן
את
הדלת פתחה גברת אחרת, ענת שמי, היא אמרה.
ניגשה
אליו, וללא הקדמות התפשטה, פשטה את בגדיו ו"בעלה" אותו. הארכיב מספר,
שבמשך מאה שנים, שוקי הפרה אלפי נשים, אולי יותר, כי גם שאבו ממנו זרע ומכרו מנות
שלו.
שום
כלום לא התעורר אצלו.
הוא חי
בין הפריה להפריה, בין שאיבה לשאיבה. חי-מת, זומבי?
עד
אותו היום שנכנס אליו גבר לחדר. גבר שבאופן מפתיע דמה לו מאוד.
"שוקי"
אמר לו הגבר: "תתעורר. אם תמשיך כך ימיתו אותך." שוקי לא הגיב, והגבר
סטר לו בעוצמה על פניו. אחר כך הזריק לו חומר מסוים שזירז יציאה מעלפון. "מי
אתה?" שאל שוקי בתרעומת.
"למה
אתה מעיר אותי? ואיפה עליזה? ואיפה עידית הזו?"
בקול
חזק הוא דרש לדעת כמה זמן הוא היה מורדם, האם נמצא מתאים למחקר?
הגבר
הביא אתו בגדים.
לאחר
שהתלבש יצאו שניהם במהירות ובזהירות מהבניין. שוקי הועלה על כלי רכב שבחייו לא ראה
כמותו, בועת פלסטיק שנעה באוויר ומהר. הם עצרו ליד בנין נמוך. נכנסו
, זו
היתה הפעם הראשונה שעמד מול ראי. הוא השתנק: "מה עשו לי?"
הגבר
אמר לו: "אני שיבוט שלך. אתה בן האדם היחיד בעולם שהצליחו לשבט. אף אישה, גבר
אחר לא שובט. אני אתה."
השיבוט
אמר לו: " יש לך כמה תכונות נדירות מאוד. אף אחד לא יודע מה קרה לך בזמן
המחקר. בזמן המחקר הבדיקות התברר שהזריקו לך חומר מאריך חיים רגיל, אבל אתה הצערת,
הגוף שלך המעיר עצמו. עידית, החוקרת הראשית היתה בהלם. היא ניסתה להגן עליך כמה
שיותר, אבל השמועה יצאה, ונשים רבות באו להיפרות ממך. הצאצאים שלך חיים פי שלושה
מבני אדם רגילים. הצלחת לשנות את האבולוציה שלנו".
חיטוט
בארכיב מגלה, שהמחקר שניהל השיבוט גילה ששוקי לא יכול למות. השיבוט עצמו מת לאחר
300 שנים ארוכות יחד עם שוקי. בשנים האלה שניהם בדקו תופעות מוזרות שונות אצל
שוקי.
כל
מחלה, תהיה הכי מסוכנת שתקפה את שוקי הוא נרפא ממנה. השיבוט הבין שזו דרך להגן
עליו. וכך הם יצרו את חברת "נצח לעד". חברת תרופות שמתמחה במחלות נדירות
ואקזוטיות, מחלות מחייזרים. דמו של שוקי הפך לתרופת-על.
אבל
עשרת אלפים שנים?
החוקר
רוצה לנסוע ולבקר את שוקי.
הוא
נמצא על פלנטה באלפא קנטאורי, לא נראה שיש לו סיכוי להגיע לשוקי.
הוא
בחר שיחת "על אור" שמאפשרת שיחה במעט בו זמנית עם שוקי.
שוקי
ענה.
החוקר
נרגש, מזיע, דמעות בעיניו: שוקי אתה בן עשרת אלפים.
שוקי
מביט בו לרגע, מסתובב ואומר למישהו מחוץ למסך: עוד מופרע מתקשר אליי, במה חטאתי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה