יום שישי, 1 באוגוסט 2025

חתול שחור

חתול שחור

 אני חושב תמיד על המוות. מנסה לצייר אותו בעיני רוחי, ואז אחרי שציירתי אותו היטב אני יוצא להגשימו.

אני חי על ירח של פלנטה קטנה, יחד עם עוד כאלף תושבים. יש לנו תפקיד אחד בלבד, להביא את המוות לזקוקים לו, ולא חסרים הזקוקים לו.

 **

אבל לא אני אקדים את המאוחר.

ברגע בו נהריתי, נוגעתי במחלה נדירה במיוחד. אז עוד לא ידעתי מהי המחלה. כן כבר ידעו תושבי הפלנטה בה חיו הוריי על כך שמשום-מה חלים שינויים גנטיים ממשיים אצל צאצאי האנושיים שהגיעו לירח הזה לפני כמעט אלף שנים.

השינויים היו מזעריים בהתחלה, כך שלא ממש התרגשו מהם. היה הרבה יותר חשוב שהפלנטה רחוקה שלושים שנות אור מטרה. רחוק משלטון הכנופיות הדת השונות, שגם חילקו את היקום המוכר לאנושיים בינן, וניהלו מלחמות בלתי פוסקות להשתלט זו על אזורי חלל מרובי כוכבים ופלנטות.

רחוק מהעין ורחוק מהלב. הם לא הבינו במאות הראשונות את מחיר הנוחות הזו. נדמה לי שאני הייתי בין הראשונים שהשינויים בדנ"א שלי היו קיצוניים. אמנם נראיתי עדיין כאנוש, אבל לא ממש אנוש.

נולדתי עם פרווה סמיכה של שיער שחור מפוספס בצבעי צהוב. כל הגוף שלי.  הוריי עצמם כבר לא ממש נראו "אנושיים" בצורה מוכרת. לאמי היו פנים דומים לפני חתול, בעיקר מבנה האף, צורת העין והיעדר החלק הלבן בעין. אישון הנראה כמו חריץ או קו אנכי.

אבי אף הוא היה "חתולי", אבל עדיין ללא פרווה חתולית, היה לו אף אנושי, אבל העיניים כעיני אימי.

כבר אז האנושיים למדו להזדווג עם אלה שהשינויים הגנטיים שלהם דומים, יחסית.

שינוי נוסף, שכנראה היה חריג מאוד, היכולת של ולד בן כמה דקות להבין דיבור אנושי. אין דומה לי בכל היקום המוכר. לדבר אמנם התחלתי רק כחודש אחרי לידתי, כך למדו הוריי על הכשרון המופלא שלי.

הם אהבו אותי בכל ליבם הוריי. אותי ואת שאר שלושת אחיי ואחותי היחידה. אבל הייתי חריג קיצוני. אף אחד לא דמה לי על הירח בו חיו הוריי, ואנושיים לא אוהבים חריגים. סיפורים ושמועות אודותיי נפוצו. סוחרי חלל, פליטים שחנו לרגע אצלנו, חוקרי אבולוצייה, ביולוגים או סתם בני הכוכב שנסעו ליקום הגדול.

אני קורה לשינוי שלי "המחלה".  אין לי על מה להתלונן, בעצם. כשהגעתי לגיל שלוש בערך, כבר הוזמנו הוריי למעבדות גנטיקה על הירח. לא לבד, אני אתם. הם גם חתמו על חוזה רב ממון עם חברות ביולוגיה, תרופות, ביוטכנולוגיות, ודי מהר יצאתי מחזקתם. הרבה ספרים נכתבו עליי. אני בטוח שקראתם את הספר לילדים:

מאנוש לשונרא ובחזרה, שכתבה חוקרת וסופרת ילדים ידועה. שם היא הסבירה בפרוטרוט מדוע הפכתי לאנוש-חתול, ואיך המדע החזיר לי את צורת אנוש. טוב שם היא כמובן נתנה דרור לדמיון שלה או לשאיפותיה הכמוסות. מזמן הפסקתי לספור את הפעמים בהם זומנתי והוטסתי אל כל מיני מעבדות ברחבי היקום הנשלט על ידי האנושיים.

**

חשוב לי שתדעו שאין לי זנב, אני הולך על שתיים, כפות רגליי וכפות ידיי אנושיות לגמרי. אבל אני עטוף בפרווה שחורה-צהובה מבריקה, נעימה למגע ולליטוף. אין לי בנות זוג. נשים אנושיות לא נמשכות אליי. יש לי בן זוג, אנושי לגמרי, אחד מהיקום של האנושיים, שאוהב ללטף אותי, להתכבל בי. יש לנו גם סקס, אם כי יש משהו מוזר אצלי, אבל זה לסיפור אחר. האם הוא אוהב אותי כאנוש או כחיית מחמד? אחרי בן הזוג החמישי שליוותי אל קברו הפסקתי לחקור.

היום אני חי עם קבוצת אנושיים ש"איבדו" את אנושיותם הרגילה-החיצונית. יש לנו תפקיד מהותי בעיצוב הגורל של האנושיים. אנחנו "מלאכי המוות". יש לנו שלל צורות, גדלים עפ"י מיתוסים ואמונות שונות של האנושיים.

 

**

התגייסתי לקבוצה הזו כשהבנתי שכנראה איבדתי את היכולת למות. כשהתגייסתי אליה כבר הייתי ממש זקן לפי מושגי הזמן של היקום האנושי, שנשמרו מאז ימי טרה. ראיתי שאין שינויים ממשיים אצלי בגוף. לא נושרת הפרווה, לא מלבינה. שמיעתי חזקה ולא משתנה כלל, וגם התאווה המינית לא שוככת. מה אעשה בחיי הארוכים?

הוא שזכה לשמות רבים אצל האנושיים בטרם עזבו לכוכבים פגש אותי במעבדה אחת מני רבות, כשעדיין ניסו להפיק ממני תרופות, טיפולים או להבין את הגיון האבולוציה. הוא חיפש את הזמן המתאים לפגוש אותי, ומצא אותו.

לא היססתי אלא קפצתי על המציאה. גם ככה נמאס לי לגמרי ממעבדות. החוזים כבר היו שנים ללא תוקף ממשי. הוריי נעלמו בעבר, צאצאיי אחיי ואחותי שמעו עליי אבל לא פגשוני מעולם, ואני כבר שנים ארוכות נע ונד ברחבי היקום האנושי. רציתי מקום.

קיבלתי אותו.

על אותו ירח קטן שיש לו אטמוספירה מתאימה לחיים שלי קיבלתי זמן קבוע, מקום קבוע ומטרה. על הירח הזה נמצאת מכונת זמן שכל מטרתה להחזיר אותנו, אחד מאיתנו, לעבר כלשהו של האנושיים ולעצב את העבר באמצעות מוות. מוות שאנחנו יוצרים בחלומותינו.

כך למשל אני אחראי על המגיפה השחורה במאה ה- 17 באירופה. אלפי שנים לפני שנולדתי בכלל. המראה שלי מסתובב בין המוני החולים והמתים היה השראה לסיפורים על חתולים שחורים, על עבודות השטן, על השמדה של מליוני בני אדם.

ההוא שלא אנקוב בשמו יצר מגיפה איומה במיוחד שהשמידה כמעט שליש מהמין האנושי ביקום האנושי בתוך הגלקסיה. מלאכת מחשבת מפוארת של חלום והגשמה ועיצוב תרבות אחרת של אנושיים.

בקרוב אני יוצא לממש חלום מוות שלי שעבורו אחזור כ-2000 שנים לאחור, כדי לעצור אלימות של אחת מהדתות המטורפות במיוחד שנוצרה על בסיס דתות האנושיים מהעבר על טרה.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

חתול שחור

חתול שחור   אני חושב תמיד על המוות. מנסה לצייר אותו בעיני רוחי, ואז אחרי שציירתי אותו היטב אני יוצא להגשימו. אני חי על ירח של פלנטה קטנה, ...