יום שני, 18 בדצמבר 2023

קטע נוסף מהרומן החדש

 חנוכה בחווה היא חוויה נהדרת, באמת. מירי וזכי אוהבים לכנס את כולנו, כל העובדים ללא הבדלי דת, גזע ומין באולם חדר האוכל. כמה וכמה חנוכיות ניצבות על שולחנות בין מטעמים שונים, כולל סופגניות. זכי מברך על הנרות, וכל אחד או אחת מדליקים חנוכיה על השולחן. השמחה רבה. חם בחדר האוכל.

לפעמים זכי משמיע מוזיקה לריקודי עם, וכולם יוצאים לרקוד ריקודי מעגלים ארוכים. ואז מירי נזכרת שהיא רוצה להיות רומנטית, ומייד ומעבירה לריקודי זוגות עם זמרים משנות השישים והשבעים עם קולות רכים ומלטפים כאלה.

יוסי ואני תמיד רוקדים בכל הריקודים. לא הכי קל לרקוד בזוג עם יוסי. הוא נמרח עליי, מנסה לנשק אותי, מנסה לחרמן אותי בנשיפות על האוזן שלי, מה שמעצבן אותי ממש, ואמרתי לו פעם, שאם ימשיך יחטוף סטירה ליד כולם. הכי פחות נוח זה להרגיש את הזקפה שלו על הרגל שלי. לא רוצה, זה לא נוח לי. במיוחד כשהוא נצמד ומתחכך. זה הסימן שלי להפסיק. מסכן, אני מסתכלת עליו, הבליטה במכנסיו, מנסה להסתיר ביד, רץ לו, ככל הנראה לשירותים, לשחרר את עצמו.

ואז הטיפש חוזר אליי עם סיפור מדהים על אחד מהעובדים הבדווים של זכי והוא. איכסס, לא רוצה לשמוע, לא מאמינה לך, טיפש אני מסננת בזעם לאוזניו. הוא מסמיק ומפסיק. לשמחתי זה לא קורה בכל ערב של הדלקת נרות. לשמחתי בערבים הבאים אנחנו רוקדים ללא "סקס", נכון "דבוקים"  זה לזה, אבל הוא רגוע, וגם לא מנסה לנשוף באוזן שלי. השנה ביום האחרון, הוא החזיק בי ממש חזק ואמר לי: אני אוהב אותך. אני רוצה להיות אתך לנצח.

נורא התפלאתי. אתה אוהב גברים. אני אשה, לא גבר. אין לי ציוד של גבר. הוא הביט בי עמוק עמוק, ואמר , אולי נעשה משהו בנדון?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

ועוד חתיכה מהסיפור של עדיה

 עדיה מתאהבת בצפריר   התחלה ההתחלה היתה כמו כל ההתחלות שכולנו מכירים מסיפורים בסרטים וברומנים ומסיפורי החברות שלי. עדיה אגב בכלל לא האמינה ש...