רישום עשרים
ציפיתי
לחנוכה, ממש קפצצתי בשיעורים על כסאי, הכנתי טבלת ייאוש. לא יכולה להסביר לעצמי את
ההתרגשות הזו. יוסי, יוסי.
יוסי
אחד זכור לי לרע מירוחם, כן ההוא שנתתי לו בעיטה בביצים, והרגעתי אותו ביחס אליי.
והנה יוסי אחר, אבל חובב בנים, שנדלק עליי בטעות, כי אני נראית כמו בן, קצת, ולא
מקפידה על הופעה של "בת".
אני
מתבוננת בחברותיי לחדר, הן קמות שעה לפניי על מנת להתאפר, להסתרק למרוח כל מיני
משחות על עצמן ולפזז בתוך התזות של בשמים, דיאודורנטים. אני גם משתמשת בדיאודורנט,
אני חושבת שזה חלק מהתחשבות בציבור, בחבריי.
כבר
בתחילת דצמבר ביררתי עם חברותיי לחדר איפה הן
מבלות את החג. מתברר שאביבית נשארת בפנימייה. יש לה עבודה כאן בתחזוקת הפנימייה,
משלמים יפה. שתי האחרות נוסעות למשפחה, לא ממש בחשק רב, אבל אין להן מה לעשות בקור
הגדול בירושלים לבד.
סיפרתי
להן על יוסי, והן השתינו מצחוק. זיווה לא
הפסיקה לצווח, בורח לי פיפי ורצה לשירותים, צוחקת. מה כלכך מצחיק שאלתי?
מה,
מה כלכך מצחיק ענתה רינה? סוף סוף גבר נדלק עלייך אז הוא חושב שאת גבר, והוא בכלל
אוהב בנים. מה תעשי אתו ביחד בחווה? מה את "לסבית"? קצת נפגעתי, מה
פתאום חברות עם בן הומו מהופכת אותי ל-לסבית, לא הבנתי את ההגיון בכלל. תסבירי לי
למה אני לסבית, אמרתי בכעס פתאומי, מסמיקה לגמרי.
היא
קצת התבלבלה, כי פתאום הכל הפך רציני, זו לא בדיחה. פתאום הן קלטו יותר ממני, אני
חוששת, כמה יוסי מהותי לי, חיוני לי. "אהה" התחילה רינה, גירדה קצת את
הראש, השפילה עיניה, ובקול של ילדה מתחנחן אמרה: תראי לסביות אלה נשים עם נשים,
אין שם בולבול של גבר. גם יוסי שלך לעולם לא יציע לך בולבול, אז זה כמו שתי נשים.
טוב,
נפל לי האסימון, אני לסבית שאוהבת גברים הומואים, בעיקר כדי לא לשכב אתם, כי עם
נשים, באמת, באמת – כך אמרתי לבנות – לא בא לי לשכב. בכלל אני אוהבת נשים כחברות,
כמוכן. נשים מבוגדרות לא מוצאות צחן בעיניי, יש לי את אמא שלי וסבתא שלי, דוגמה
נהדרת לאחריות של נשים בוגרות לצעירות ולילדות. לא תודה.
נו,
אני אומרת לעצמי, אחרי שקראתי את מה שכתבתי, אני לא תינוקת. אני יודעת על מין,
בנים ובנות ומאיפה מגיעים התינוקות, לא ממני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה