ציקדה לבית רמשא. מדי פעם היא הרהרה על כך שבית משפחתה נקרא, רמשא. כמו הם חרקים או החיות הקטנות שזוחלות על קרקעית האדמה, ליד בארות או מקווי מים בודדים.
לו טרחה ללמוד את ההיסטוריה של משפחתה כיאות, ודאי היתה מגלה שאחד מאבי אבות אבותיה, היה אנטימולוג, חוקר חרקים ידוע, והוא בחר ביודעין בשם המשפחה הזה. הוא גם העריך, בזמנו ביתר תוקף מתחזיות עגומות במאה ה- 20, שמי שישארו על טרה אחרי האסון הנורא, לכשיגיע, יהיו רק רמשים, חרקים.
ילדים זה העיקר בשבט של ציקדה. היה לה אבא מובחן היטב. אמא? זו אחת מהשאלות שטרדו מנוחתה, וזו אחת הסיבות לבעת-הלידה שממנו היא סובלת. בוודאי היא שכבה עם גברים, ובניגוד לאחרות בנות מגדרה בשבט, הקפידה מאוד לא להכנס להריון, או [ וזה לא לציטוט, להפיל אצל המכשפה התורנית את העובר החדש שהחל ללבלב ברחמה.]
ברגע זה ממש היא נמצאת על גבו של סוס גבוה ושחור. היא דוהרת לה למתחם הרעייה של השבט. היא שוב ברחה ממשפחתה התובענית, מאביה המציק ומכל אלה שחושבות עצמן כהורותיה. במתחם הרעייה נמצאים צעירי השבט כשהם לומדים את המיומנויות ההכרחיות לאדם שחי במדבר. בנים ובנות וכל מי שמסוגל לעמוד על רגליו הגיע לשם. היא אחת מהמדריכות. היא מלמדת מציאת מזון בתנאי לחץ קיצוניים. תנאי לחץ בם חובה לאכול בשר מן החי או צומח הישר מהאדמה. שימוש במים ובאש כדי להכין את המזון החי הזה. על הסוס היא סחבה תיבה גדולה ובתוכה "משפרי טעם", שגם את דרך הכנתם היא מלמדת.
בראשה מסתובבות מחשבות רבות על עצמה, על הגיל שלה, על האכזבה שהיא מסבה לאביה. מחשבותיה לקחוה למקומות רחוקים, כך שרק עצירה פתאומית של הסוס, שכמעט העיפה אותה מאוכפו העירה אותה. מולה עמדה דמות מוזרה. ראש במסכה, גוף עתיר זרועות וכפות ידיים ורגליים קצרות.
ירדה מעל הסוס וקדה כדרך בני שבטה, כשהמבט הישר לפני העומד.ת מולה. היא ראתה מבעד למסכה השקופה פני גבר צעיר, ללא שיער. יפים בצורה שלא תתואר. צבע עורו היה בין לבן לשחום, עיניו כחולות [כאן הסופר האנכרוניסט נזכר בימיו בימיו ובצבע הים שם] כימה של יוון. הוא הציג עצמו: שמי דולל למשפחת אקווריוס, היי ברוכה בהצטרפותך לצוות וילמה 2.
ציקדה היא טרנית מובהקת. נכון, שלאחר כמה וכמה אסונות אקלימיים, אנושיים המין האנושי התחיל לנטוש את הפלנטה, אבל אלה שנותרו החליטו לבחור להם חיים על פי רצונם ולא על פי המקום בו נולדו. כך חמש יבשות. במלחמות ובשואות האקלימיות אוקייניה ואוסטרליה בתוכה לגמרי ושקעו, עת הלוח הטקטוני עליו נחה, התפרק עקב פיצוץ אטומי לא מבוקר. צפון אמריקה נעלמה לה, הותירה אוקינוס חדש. אנטרטיקה איבדה את קרח העד, והפכה לאחד ממקורות המחצבים במשך מילניום שלם, עד שהתרוקנה.
השבט של ציקדה הוא חלק מקבוצת על של אנשי אוניברסיטאות ומכונים טכנולוגיים מכל היבשות שהחליטו לעבור ולגור במדבריות אסיה ואפריקה.
הבחירה כללה איסור מוחלט על שיעתוק, העתקה, הריון ברחמים מלאכותיים. ילדים הגיעו רק באופן טבעי. ילדים פגומים חיו כמה שחיו, ללא נסיונות ריפוי כל שהם. כך אמצו להם אנשים אלה תרבות של נוודים, מסתפקים במועט, נעים ונדים. אורך חיי אדם/אשה נע סביב 150-200 שנים, זה קרה לפני ההתאגדות שלהם.
כנוודת וכמורדת, ציקדה זינקה על הסוס וברחה. מהר מהר טס הסוס, עד שהגיעה למקום מים מוכר. נעצרה ליד הבאר והשוקת הצמודה. משנרגעה וראתה שאין אחד שרודף אותה, נכנסה לחאן המקומי, והחליטה לשנות קצת את מראה. צבעה שערותיה, הוסיפה תותב לאפה ושינתה צורת תנוכי אוזניה. במרץ רב גם החליפה את כל תכשיטיה. לצערה דבר אחד לא יכלה לעשות, לשנות את ריח גופה. אפילו מיסוכו בריחות בשמים או פסולת רקובה לעולם לא הצליח להרחיק את מיע שמעונין בך מאוד.
היא ידעה שלא ירחק הזמן ושבט אביה יחפש אותה. ושכלי הגשוש שלו [זבובים מאולפים למשימות ריגול וריחרוח] ימצאו אותה. את החדר ששכרה טרחה שיהיה במרכז החאן, ללא חלונות. נעלה את הדלת, בדקה אם יש אם אין סדקים. היתה מרוטצה, אבל שכחה שריחה נשאר בחאן, הסוס שלה מוכר, ולא עברו יומיים, ואביה עצמו הופיע.
הדפיקה על דלתה הבהירה לה: אבא כאן. ביקור של הפטריארך הזקן, אביהם של למעלה מ- 50 ילדים, סבם של קרוב ל- 300 נכדים ואף אחד כבר לא סופר כמה נינים, בני נינים יש לו. הוא דפק על הדלת והודיע: ציקדה, אני אביך. פתחי!
כמעט בניגוד לרצונה, ומתוך ידיעה ברורה שהדלת תהרס לפקודתו, היא פתחה את הדלת. הוא עמד בה, לידו היצור שראתה עם המסכה ואיןספור הזרועות. את העלבת את האורח שלי? שאל אביה. "לא העלבתי. לא אמרתי לו כלום, אלא ברחתי. הגנתי על חיי. אתה הרי רוצה נכדים ממני פעם, לא?!" הפטריארך חייך חיוך עגום ואמר לה בקול מצווה: את הולכת עם דולל לבית אקווריוס. יש לך תפקיד מרכזי בפרוייקט האימפריאלי "וילמה 12".
דולל אמר בקול רך מאוד - אני חייב להרדים אותך. אין לי מושג אם היית אי פעם בחלל, אם טסת בספינת חלל, ואסור לנו לקחת סיכונים.
בניגוד לעמיתיה למסע, ירקון ופטישון, ציקדה קיבלה זמן לצורך מילוי חובותיה לאביה ולשבט. שנה אחר כך, נכד יפה תואר שהופקד בידי אביה, השאירה 4 מדריכות מבני השבט מומחיות בהישרדות, ויצאה לדרכה עם תיבת אוצרות, מתנות מאביה ומחברים/ות מהשבט.
ציקדה לא תראה את טרה יותר, לפי גאלאקטיקה מהאלף החמישי, צאצאיה יכבשו את המדבר בו נולדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה