אינני יודע כמה מכם יסכימו שיגידו להם בפנים: אתה חרא. במיוחד כשהאומר זאת בחור בן 16 ואתה אמור לחנכו ל"מצוות ולמעשים טובים".
אבל הנה הוא אמר, כמה דקות לאחר שהתלמידים יצאו מהכיתה להפסקה, ונשארתי לטפל בכמה דברים: המורה אתה חרא! ושנה ואמר: חרא של מורה אתה.
למה אני חרא, שאלתי?
כי צחקת ממני עם "מקס ומוריץ", שקראו לי ראש בטטה, ואתה אמרת שאני "ראש אבטיח".
40 שנים, מעולם לא לעגתי לתלמיד, ובוודאי לא נסיתי להשפיל אותו, לא בשיחה של אחד על אחד ולא בפני הציבור [הכיתה]. אבל לא כיניתי אותך כך, אני לא עושה דברים כאלה, אמרתי לו.
אבל, הוא המשיך, אתה זוכר כשמקס קרא לי "אתה מסתיר ראש בטטה" אתה הוספת "ראש אבטיח". הכל הסתדר אצלי. אמרתי לבחור: חשבתי שהוא קורא לי ראש בטטה, ואתה יודע שאני לא נעלב מדיבור כזה, אלא נוטה להגזים אותו, אז אמרתי "ראש אבטיח", כלומר: לי יש ראש אבטיח.
הוא נעץ את עיניו בעיניי למשך זמן ארוך, אולי לבדוק אם אני משקר.
נרגע ואמר שלום.
סליחה? כמות הכאב שהילד הזה נושא בתוכו עדיין לא מאפשרת לו לבקש סליחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה