יום שישי, 10 בדצמבר 2021

114 - לנגור

לא יאומן

24 שעות תמימות. ראשיתן טיפול בגור לנגור, שאיבד את משפחתו. חמוד כמובן, מעורר אהבה כמובן ושונא, שונא שמלטפים אותו. אבל אני אין לי לב להשאיר אותו בבית, אז לקחתי אותו לחדר 22  במלון.

בחדר 22 פגשנו את אודליה הבלונדינית, איה שגם היא בלונדינית ואת מקס שגם הוא בלונדיני. שלושתם התרגשו מהלנגור ורצו ללטף, אבל אמרתי אסור! שלושת הבהירים האלה רמזו לי שמתחולל אירוע יוצא דופן, ואם חיים אני חפץ עבור הלנגור, שאצא.

נזכרתי שבבוקר קבלתי מסרון על ישיבת כל העובדים במלון הזה. אז צפיתי ממושבי על הכניסה למבואת הענק. הרב שנכנסו הלכו לחדר 22, והתחלתי להבין מה רצתה השלישייה היפה, אבל אט אט הצטופפה במרכז המבואה קבוצה של העובדים. התעלמתי מהם, לא סובל אותם.

בשעה מאוחרת או מוקדמת תלוי מאיזה צד של הלילה אתם נמצאים הופיע א' לבוש בחולצה אדומה ששרווליה גלולים על זרועותיו, כובע על ראשו ושני עגילי פלאג שחורים, כנהוג היום, מבהיקים באוזניו. הבטתי בו, אני אוהב אותו. סמנתי לו באצבע, חדר 22.

קבוצה המונית ושמחה נכנסת למבואה. בראשם נמצאת טטיאנה היפיפיה. למה רק עכשיו אתם באים, שאלתי. הלכנו לבלות קצת. לא יכולתם להודיע? יבשתם אותי כאן.

הלנגור דהה והתפוגג לו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

500 שנים אחרי

  חמש מאות שנים נעלמו מארכיוני אוקטופוס. נסיונתיי הנואשים למצוא תיעוד, רמז, משהו עלו בתוהו. עברה בראשי המחשבה שמשפחת דלאל כנראה טרחה מאוד לה...