נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
באותו הרגע היא הבינה שאין לעשות את שעשתה. הרוח החלה לסעור, השמיים התקדרו, אורות כחלחלים זהרו וקולות רעם עמוקי כרס מלאו את החלל.
משהבינה זאת, ומשראתה את התגובה אמרה לעצמה: על החיים ועל המוות, אני מבקשת, אפילו אני יודעת שייאמר לי: לא!
תודה
מאג'י "היה פעם מבול" פתחה מאג'י בסיפורה. מים ירדו מהשמיים בלי הפסקה. בכל מקום. ביום ובלילה הם ירדו. השמש לא זרחה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה