באותו הרגע היא הבינה שאין לעשות את שעשתה. הרוח החלה לסעור, השמיים התקדרו, אורות כחלחלים זהרו וקולות רעם עמוקי כרס מלאו את החלל.
משהבינה זאת, ומשראתה את התגובה אמרה לעצמה: על החיים ועל המוות, אני מבקשת, אפילו אני יודעת שייאמר לי: לא!
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
עמורה האהבה... אחח, האהבה על העץ אובות שרו שיר לאהבה, מדי בוקר, מדי יום. המשוררת והמלחינה היא עמורה, ילדה בת שלוש שהתגלגלה לעולמ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה