אף כוונה לא היתה בו להפריע או למשוך תשומת לב לא רצויה. אבל כשישב בחדר הכיתה, שם לב שהתענינות המרצה נתונה לאיל או לישראל או לויקה הלמה התובנה שהוא נעלם ברקע.
להיות ברקע הוא מצב בלתי נסבל. ברקע נמצאים חסרי הכשרון, חסרי האופי והברק, אלה שהרימו ידיים. הוא לא מרים ידיים. הוא חזק ונמרץ וגם חכם ויודע איך "לסובב" מורים או מורות סביב האצבע שלו.
היום הוא לא יהיה בבית הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה